מאז שנבחר טראמפ לנשיאות ארה"ב, רבים ממנהיגי ואזרחי ישראל שרויים באוּפוֺרְיָה. הנה נבחר סוף-סוף אוהב ישראל לנשיאות, הם מכריזים כאשר נתניהו קרא לו "ידיד גדול". תכף הוא יעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, הם מזדעקים; הוא יסכים לכך שנבנה בלי הכרה תחת כל עץ ועל כל הר טרשים קרח בגדה, צוהלים הסמוטריצ'ים, האקוניסים והרֶגֶבוֺת; ובכלל, הוא "יכניס" להם - לכל שונאי ישראל; למועצת הביטחון ולאונסקו; לכל העולם ואשתו.
האמנם הוא עושה את כל הדברים הללו? האם הוא אכן מסכים לבנייה בשטחים? האם הוא נלחם באנטישמיות העולה כפורחת בארה"ב מאז שנבחר? האם באמת טראמפ הוא ידיד ישראל?
מצד אחד, חברי הלהקה המתלהמת של אוהדי טראמפ בישראל שבים ומצטטים אותו אומר לראש ממשלת ישראל שיעשה מה שהוא רוצה ושממש לא איכפת לו אם הפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני ייגמר בשתי מדינות או במדינה אחת. מצד שני הם אוטמים את אוזניהם כאשר כל אנשי הממשל - לרבות סגנו ועתה גם הוא עצמו - אומרים שהפתרון הנכון לדידם הוא זה של שתי מדינות. ומצד שלישי הם מתעלמים מהנחייתו הברורה לידידו ביבי כי יימנע מבנייה בהתנחלויות. מצד רביעי, הם גם לא רואים, לא שומעים ולא מדברים על ההחמרה באירועים האנטישמיים שחלו מאז שהחלה נשיאותו של טראמפ ועל שתיקתו בעניין, או למצער התבטאויותיו הנרפות וחוסר כל מעשה מצידו ומצד ממשלו.
טוב, אז אולי אי-אפשר להכריע לגבי טראמפ עצמו, הם יגידו. אחרי-הכל, הוא נשיא ולא יכול לחייב את עצמו יותר מידי. מיד הם מצביעים, לחיזוק, על סגן הנשיא, המוכיח גם במעשים שאיכפת לו מחילול קברים יהודיים, תוך שהם שוכחים כי גם הוא אמר בפירוש שלשיטתו הפתרון לסכסוך הישראלי פלשתיני הוא של שתי מדינות. והם גם מצביעים על חתנו היהודי ועל השגריר שהוא מינה לישראל, זה שאמר כי הוא עצמו ישב בירושלים וכי ההתנחלויות הן ברכה משמים. אז גם כאן יש בעיה. החתן היהודי לא פוצה פה ואיש לא יודע מה הוא לוחש לנשיא על אוזנו. והשגריר המיועד כבר הודיע בעת חקירתו בסנט כי השגרירות לא תעבור וכי הפתרון של שתי המדינות הוא זה שעליו הוא אמון עתה.
וכמובן, תומכי טראמפ שוכחים את סטיב באנון, מי שנחשב לנשיא האמיתי ושהוא ללא ספק האדם החזק ביותר בממשל טראמפ. סטיב באנון, שהוא למעשה אנטישמי ללא תחפושת, שלכבוד מינויו ערך ראש הארגון הכי גזעני באמריקה - הקו-קלוס-קלאן - מסיבה גדולה. האיש שהתפרנס שנים משנאה. והוא עכשיו המוציא והמביא של ממשל טראמפ.
אבל יתרה מכך. גם אם נניח שאכן ממשל טראמפ ייתן אור ירוק לימין הישראלי לעשות ככל העולה על רוחו: להתנחל, לספח, להתעלם משאר העולם; ושהממשל גם יגן על ההתנהגות הכי פרועה שתעלה על דעתם של תומכי טראמפ בארץ. האם התנהגות כזאת מעידה על ידידות לישראל? אולי הימין הישראלי הקיצוני יאמר שכן. אבל אולי זה לא ממש נכון? אולי מתן האפשרות להתפרע היא ההפך מההתנהגות ההולמת ידיד?
שהרי ממה נפשך: העובדה היא שאף לא אחת ממדינות העולם - אפילו לא מיקרונזיה - מכירה בחוקיות הכיבוש הישראלי של הגדה, מה שבלשון המכובסת ידוע כ"יהודה ושומרון" או "השטחים המוחזקים" ושל ירושלים המזרחית. ואף לא אחת ממדינות העולם סבורה כי הפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני בכלל אפשרי במסגרת של מדינה אחת. יתרה מכך, להבדיל מהמקובל בימין הישראלי, אין אף לא מדינה אחת בעולם הסבורה כי ההתנחלויות אינן מכשול לפתרון, שלא לדבר לשלום באזור. ולבסוף, כנראה שלא בּֽכְדֽי הרוב המכריע של אותן מדינות שעימן יש לישראל קשרים דיפלומטיים לא מוכנות להחזיק את נציגויותיהן בבירתה של מדינת ישראל, ירושלים; אפילו לא בירושלים המערבית. ועדיין לא דיברנו על עמדותיהם של הפלשתינים - שהרי הם בכלל לא נחשבים.
ומעבר לכך, הספקות שיש לא רק בארה"ב אלא ברוב מדינות העולם - לפחות זה שישראל נוטה לראות את עצמה כדומה לו; כלומר, המערב - לגבי כשירותו של טראמפ להנהיג את ארצו, שלא לדבר על העולם. גם הספקות הללו מבקשים התייחסות אל האיש ומשטרו שכמותה לא ניתן למצוא אצל אוהדיו הישראלים. לצד הירידה שחלה בהשפעת הקהילה היהודית בארה"ב על הממשל (שלפחות חלק ממנה - ודאי שהדמוקרטים מבין היהודים - אינו נמנה על חסידי הסיפוח וההתנחלויות) ועליית השמרנים הבדלניים שהצביעו לטראמפ ושלרובם הגדול כלל לא איכפת מישראל; לצד כל אלה יש גם להוסיף את היותו של טראמפ, גם לפי עדותו-שלו, איש של גחמות ושליפות. בראייה הזאת, משטרו של טראמפ לא נראה מאוד מבטיח מבחינת האינטרסים של ישראל - אפילו אם נביא בחשבון רק את האינטרסים של הימין.
וכמובן, יש גם השאלה הבאה: בהנחה שממשל טראמפ אכן יאפשר לימין לעשות ככל העולה על דעתו, ללא גבולות וללא מעצורים - האם זה טוב לישראל? האם, כאמור, זה מעשה של ידיד? האם להניח לחבורת המספחים להשתולל ייטיב עם ישראל או שמא זה ירע לה ויהפוך אותה למדינה מצורעת כפי שהייתה בזמנו דרום-אפריקה? האם חיבתו של טראמפ - בתנאי שהיא אמיתית ובת-קיימא, כמובן - שווה את המחיר של בידוד בינלאומי? אפשר שבחלקים, אולי אפילו לא מעטים, בקרב הימין המתנחלי והימין בכלל סבורים שהם מוכנים לשלם את המחירים האלה. גם זה לא ממש בטוח ואולי רובם כלל לא חושבים על כך. אבל מה עם כלל הציבור? ומדוע מנהיגי ישראל לא נראים כמי ששוקלים את האפשרות שכך יהיה ושבעצם, מה שאולי נראה מבטיח לא בהכרח יתקיים והמחיר אז יהיה קשה וכואב מאה מונים. ואיפה האופוזיציה שתפרוס בפני העם את מערכת החישובים הזאת ותגלה את אזנן של הבריות שאפשר שמה שנראה אולי כשכר, ייגמר בעונש ובכאב?