31 ח"כים הגישו הצעת חוק להנהיג בחקיקה ממלכתית-רשמית חג חדש, "אזרחי-כלל-ישראלי", ושמו "חג-החגים". החג החדש אמור לבטא את "הרב-תרבותיות" של חברתנו, ולכן הוא יוחג "בחודש בו נפגשים החגים של שלוש הדתות המרכזיות: חנוכה היהודית, חג-המולד הנוצרי וחג הקורבן המוסלמי". כדי להעריך את משמעות היוזמה הזו נתבונן לרגע במהותם של החגים האלה, שמבקשים לעשות מהם סלט אחד בשם הפלורליזם, הפתיחות, הרב-תרבותיות והגלובליות:
חג החנוכה מנציח ניצחון במלחמה נ ג ד הרב-תרבותיות הגלובלית והפלורליסטית שאנטיוכוס ניסה לכפות על היהודים;
בחג המולד חוגגים את הולדתו של הבן, שביחד עם האב והרוח הקדושה מרכיבים "שילוש קדוש" שהוא בסיס הדת הנוצרית הגלובלית, העומדת בניגוד קוטבי ליהדות הדוגלת באלוהות אחת, שאין לה גוף או דמות גוף;
בחג הקורבן חוגגים עקידה של ישמעאל, לא יצחק, ובג'בל ערפאת בחצי האי ערב - לא בהר המוריה. כלומר, שיכתוב המקרא במגמה להוציאו מידי היהודים ולהנחילו לכלל המאמינים, סוג של גלובליות איסלאמית.
מי אינו בעד דו-קיום? אבל הכוונה היא שהאנשים בעלי האמונות הנוגדות והסותרות האלה, יהיו מסוגלים לחיות אלה בצד אלה, ו"איש באמונתו יחיה". אולם הכוונה איננה לערבב את הדתות האלה אחת עם השנייה! מה הטעם לערבוב הזה? חזקה על בעלי כל דת ודת שיתקוממו, ובצדק, נגד הקוקטייל הזה.
אלא, מדובר בתופעה רחבה הרבה יותר, של אטומיזציה, של שבירת האחד והמיוחד: מנסים לטשטש את ההבדלים בין עמים ותרבויות ואפילו בין המינים, ועד כדי הורות לילדים של שניים מאותו המין הגיעו. גם האמת כבר אינה אחת, כי אם כל אחד וה"אמת" שלו. אין עוד הבדל בין שקר לאמת, כי לשניהם קוראים עכשיו "נאראטיב" (סיפור) ואין יתרון לסיפור הבדוי על האמת העובדתית. הפלשתינים טוענים, למשל, שהם צאצאי הפלישתים והעברים הקדמונים גם יחד. כלומר, של דוד וגוליית כאחד והעולם קונה, כי זה ה"נאראטיב" שלהם.
גם ההבדל בין טוב לרע מיטשטש, ועמו השיפוט המוסרי. התהום בין עולם הערכים שהוא מחלט לבין ה"רב-תרבותיות", שבשם הפתיחות מרשה הכל, קיבלה ביטוי קלאסי בשאלתו של אברהם את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו: "האף תספה צדיק עם רשע... והיה כצדיק כרשע?... השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? כאן, עם הצדק והאמת אין מתפשרים.
חפים מפשע
עמעום השיפוט המוסרי חלחל והגיע עד לשערי אושוויץ, שם אנשי הסברה מטעם צה"ל מוחקים את ייחוד סבלו של העם היהודי, שבאושוויץ הוא זועק לשמים, ושותלים במקומו מוסר השכל 'אוניברסלי'. כביכול, לא יהודים נרצחו שם באשר הם יהודים, כי אם אנשים באשר הם בני אדם, וגם הרוצחים לא מפלצות היו, כי אם בני אדם רגילים - וממילא, כל אחד, בהינתן תנאים מסוימים, מסוגל להפוך לרוצח של חפים מפשע - פלשתינים, למשל. את המסר הזה, שלא ייאמן, השמיע סגן הרמטכ"ל בעצמו. הכלל הוא אחד: למחוק כל ייחוד, לרבות ייחוד הסבל היהודי וייחוד הרצחנות הגרמנית-נאצית.
הטשטוש בין הדתות הגיע לשיא במעשה העובר כל דמיון: תלמידי בית ספר מקיסריה הובאו אל מסגד בג'סר -א-זרקה, שם תרגלו כריעה ופישוט איברים איסלאמיים. בצדק כתבו, שזו שבירה של "הזהות הבסיסית כיהודים".
היהדות אינה אטומה בפני ערכים אוניברסליים, אך היא מגיעה אליהם רק בסוף, אחרי שהטילה על האדם היחיד אחריות אישית להבחין בין טוב לרע, עם שכר ועונש בהתאם. אח"כ עוצבה המשפחה, על-ידי הבדלה חדה בין מה שמותר בתוכה למה שאסור. המשפחות מרכיבות את השבט, והשבטים מרכיבים עם שנועד להיות שונה מכל העמים: עם סגולה. ורק לאחר שכל זה מתקיים, מגיעים אל השליחות האוניברסלית להיות ל "אור גויים". המסלול הזה עומד בניגוד גמור לפלורליזם הרב-תרבותי הגלובלי, השוטף כיום את העולם ומאיים להטביע גם אותנו.
"היו חבוקים, אתם המיליונים" נאמר בשיר ההלל לשמחה של המשורר הגרמני פרידריך שילר, בו סיים בטהובן את הסימפוניה התשיעית שלו. השירה נשגבה והמוזיקה עילאית, אבל יש היום מחבקים אופנתיים, מילוליים, של "מיליונים" אלמונים חסרי פרצוף, בעוד משפחתם שלהם הרוסה ואותם מעניינת רק "ההגשמה העצמית" שלהם. "המיליונים" נשארים חבוקים בחיבוק מליצי, ריק מתוכן, חסר כל מהות אמתית.
פעם חשבתי שהאלילות, המושכת אליה בתנ"ך כל כך הרבה זעם וקריאות לשבור ולנתץ, כבר נוצחה מזמן על-ידי האמונה באל אחד שנתקבלה על-ידי שלוש הדתות. האמנתי, שהעולם הרב-אלילי, שאין בו "שופט אחד" על הארץ כי אם שופטים הרבה, וממילא ריבוי של אמיתות ומינים שונים של צדק מזמן כבר כלה מן העולם לטובת המונותיאיזם, האמונה באל אחד, שהיא המסד למוסר האנושי המקובל. עד שבאה עלינו אפנת הרב-תרבותיות, ועמה גלגול מודרני של האלילות הישנה.
היכן 'אברהם העברי' החדש, שינתץ לנו את הפסילים החדשים?אליקים העצני