גורם בכיר במשטרה אמר לאחרונה ש"בכל חברה ממשלתית שאנחנו בודקים אנחנו מוצאים שחיתות."
הפתעה? בכלל לא. ראשית, כבר התרגלנו להיות "מופתעים" מדי יום בשחיתות נוספת, עד כדי כך שאין לנו סבלנות להעמיק ולשאול מה הסיבות להתפשטות השחיתות, ומה הסכנות שיש בה, גם כשברור שהאדישות שלנו תורמת הרבה להתפשטות הזו של השחיתות כי היא מקטינה את הסיכון שלוקחים המושחתים שהם יתפסו. קל יותר לגנוב כשאיש לא מסתכל. למזלנו יש גופים כמו "אומץ" ועתונאים אמיצים כיואב יצחק הנלחמים בשחיתות, אך אפילו להם ולעמיתיהם לא קל לעצור את צונאמי השחיתות המאיים להטביע אותנו.
אחרי שנחשפנו לחשדות השוחד של הח"כ פיאונה קרשנבאום והמספר הרב של גופים צבוריים ועובדי צבור בכירים ביותר שהיו מעורבים בהם, אחרי הגלוי של מעשי שוחד סדרתיים וכפייה פוליטית אלימה בתעשיה האוירית, במע"צ ובגופים ממשלתיים וצבוריים אחרים, אחרי השערוריות בקק"ל ובמפעל הפייס, אחרי הקריאה ברשימה הארוכה מאוד של "שיאני שכר", בשרות הצבורי, היש עוד צורך להזכיר שבזבוזי הענק המאפיינים גופים ממשלתיים וצבוריים הם הקרקע שממנה צומחת השחיתות, הפירצה הקוראת לגנב?
בזבוזים מאפיינים כמובן את דרך התפקוד של גופים ממשלתיית וצבוריים, חלק מאי היעילות המובנית בגופים המאויישים על-ידי אנשים בעלי קשרים, פוליטיים ואחרים, אך חסרי כישורים, שהמשימות שעליהם לבצע קשות ומסובכות במיוחד. הבזבוז העצום הוא תופעת לואי הכרחית מהרדיפה שלהם אחרי השגים פוליטיים שלמענם הם מפזרים מיליארדים מכספי משלם המיסים. האם מישהו סיכם כמה מיליארדים רבים בוזבזו על הסיבובים העונתיים של "פתוח הנגב והגליל" (ששמעון פרס ז"ל התמחה בהם) וניסה להסביר מדוע מאמצי ה"פתוח" האלה גרמו לנסיגה ולכשלונות אחרי שרוב הכספים ניתנו לפרוטקציוניסטים שנכשלו אך קבלו העדפה על פני מפעלים מצליחים שלא יכלו לעמוד בתחרות עם המסובסדים?
לגופים הממשלתיים והצבוריים משימות בלתי אפשריות, למשל לגרום לשוויוניות במשק שאמור להיות בנוי על התמחות והשגיות נוגדי שוויון, או לספק דיור שווה לכל נפש בלי לבטל את מונופול הקרקעות הממשלתי, והמונופולים של הקבלנים וספקי חמרי הבניין המנפחים את עלות הבנייה. בשטח ההפקר שנוצר בין המשימות של הממשלה וכוח הבצוע שלה פורחת תרבות המאכערים למיניהם, שבראשם עורכי דין "צמרת" העוסקים בנדל"ן (אחד מהם, מניפולטור של הקשרים עם מנהל מקרקעי ישראל - אל תשאלו איך - נעשה למיליארדר! ורבים מעמיתיו מיליונרים כבדים, והכל מניצול העיוותים של המדיניות הממשלתית וכוח הבצוע העלוב שלה ועל חשבון משפחות עניות או צעירות הממשכנים עצמם לכל החיים כדי להשיג קורת גג מינימאלית). שנוי בתקנות הנדל"ן או העלמת עיין מהפרתן, וגם הכושר להתגבר על הסחבת של גופי הפקוח יכול להביא רווח של מיליונים לקבלן. זו הסיבה לכך שרוב העיריות והמועצות המקומיות והאזוריות בישראל לוקות בשחיתות. המונופול על החשמל או על הגישה לנמלים ולשדות התעופה גם הוא כר פורה לשחיתות שאליה מתלווה הרבה פעמים כפייה פוליטית ואף אלימות ומעשים פליליים כמו שנתגלו בנמל אשדוד.
אפשר להביא עוד עשרות אם לא מאות דוגמאות לרקבון הפוקד כל גוף צבורי. רשות השדור המתיימרת להיות משרתת הצבור הפכה למעשה למונופול של חבורת שדרנים ומנהלים שהשתלטו על המיקרופון הצבורי והשתמשו בו לאינדוקטרינציה אידיאולוגית (מכיוון מאוד מסוים) של הצבור, אגב הדרה חצופה של כל קול שלא שירת את מטרותיהם. כספים רבים, עשרות אם לא מאות מיליונים שנועדו להפקות חוץ חולקו בין מקורבים ומשלמי שוחד. אבטלה סמויה של מאות עובדים גרמה לבזבוז נוסף של מיליונים ולניהול כושל. השימוש של העובדים בזמן שדור רב כדי להלחם ב"גזירות", כלומר בהתייעלות, הוא סימפטום לתחושת הבעלות שלהם על השדור הצבורי.
גם השוק הפרטי (שאינו קיים למעשה במדינה שבה הממשלה מעורבת כה עמוק בכלכלה, והמשק מלא במונופולים ובהסדרים כובלים הגוזלים את הצרכן) אינו נקי כמובן מעוולות. מרמאים וממניפולטורים. אך במדינות שבהם קיים שוק תחרותי ואין לרמאים תמריץ וכיסוי פוליטי, הסכוי שלהם להצליח, או לא להתפס, קטן בהרבה. בנוסף בשוק מתפקד הסכוי של יזם להצליח גדול יותר ולכן הנטייה שלו לפשיעה קטנה. ישראל היא דוגמה מובהקת לכל אלה.
רק צמצום דרסטי של הממשלה ושל הסקטור הצבורי ירפאו את הכלכלה מאי היעילות הגדולה שלה, מהבזבוזים הענקיים ומהשחיתות המתפשטת. אין דרך אחרת.
בימים שבהם אנו חוגגים את השחרור משעבוד ואת היציאה לחרות אולי נאחל לעצמנו שנתגבר גם על הפרעה של ימינו, הממשלה חסרת הרסן והפוליטיקאים המנצלים את עוצמתה וכוח כפייתה כדי למרר את חיינו בעבודה קשה, לשעבד אותנו ולמנוע מאתנו חיים של חרות שלהם זכאים בני אדם בני חורין.