רגוני חסד בישראל
מ'ויקיפדיה' (ערך 'ארגוני חסד') למדנו כי "בישראל ישנן כ-15 אלף עמותות פעילות, כ-16% מהן (=2,500) עוסקות ברווחה ובריאות. באופן מסורתי, בתחום הרווחה פועלים ארגונים דתיים רבים ואלה מתרכזים בסיוע כספי וחומרי, המשך לתרבות הצדקה שאפיינה את החברה היהודית גם בגולה. בדרך כלל תורמים הארגונים הדתיים כספים או מוצרים לבני אדם, בעוד שארגונים לא דתיים בתחום הרווחה נטו להקים ארגוני פילנתרופיה, שנתנו כספים לקידום מטרות כמו חינוך ובריאות."
אם אתם מתעניינים (ומאמינים ל'ויקיפדיה'), ואני התעניינתי (ובדר"כ מאמין), פורטו שם תשעת הגדולים שמחזורם השנתי מעל 10 מיליון שקלים. ומכיון שמצוה לפרסם עושי צדקה הריהם לפניכם; עזר-מציון (242 מ"ש), יד שרה (100), יד-אליעזר (92), קופת-העיר בני ברק (86), לתת (48), מאיר פנים (43), ועד רבנים לענייני צדקה (43), חסדי-נעמי (37), זכרון-מנחם (11). מלבד ארגון 'לתת' שאיננו מוגדר כדתי כל השאר הם פרי יוזמה וניהול חרדים. ואציין בהדגשה, התיוג מתייחס ליוזמים ולפעילים המרכזיים. הנתמכים - בכל הארגונים - הם ללא הבחנה, לקיים דברי חז"ל "אין בודקין למזונות" (ב"ב ט,א).
הדתיים-לאומיים במעגלות החסד
לא ידוע לי על פילוח מקומו של הציבור הדתי-לאומי כיזמים בקשת ארגוני החסד ברמה הארצית (וידוע לי רבות על מקומנו ברמה היותר מקומית; מוניציפלית, יישובית, קהילתית, פייסבוקית וכיו"ב). כרגע עולים בזכרוני רק ארגון 'פעמונים' ודומיו העוסק ביעוץ כלכלי למשפחה וכן 'מקימי', ומחילה עם שכחתי נוספים. ואדגיש, רשימתי עוסקת בחסד פיסי של מזון ורפואה ולא בתחומים נוספים המובלים ע"י הציבור הד"לי, כמו תמיכה, טיפול וחיזוק נפגעי צה"ל ומשפחותיהם, ועמם נפגעי הטרור. גיזרה נוספת אשר לדעתי חזקה בזיקה דתית-לאומית הוא יעוץ ותמיכה בזוגיות, וכן הדרכה וסיוע בימי שמחה (חגי ישראל או שמחות משפחתיות) במגמת שילוב במסורת ישראל.
הצבעה על 'תופעת החסד החרדי' לא נכתבה במגמת בקורת על האחרים או דרבון לתחרות. אני משער כי חכמי ויקיפדיה צדקו בהערתם כי זו "תרבות הצדקה שאפיינה את החברה היהודית גם בגולה". לדעתי, הציבור הדתי לאומי, בהיותו ממלכתי וכלל-ישראלי, תורם מהונו בעין יפה, ומתנדב אישית בארגוני חסד בפועל, בכל המיגזרים - 'הכללי' ו'החרדי'. אינני בא לשפוט איזו שיטת חסד עדיפה מבחינה נפשית, ואיזו מניבה תשואה יותר גבוהה. אני משער כי אפשר להתווכח על כך לכאן ולכאן. כיו"ב לדון האם עדיפים 'ארגונים' (זו דעתי) או רווחה ממלכתית.
פסח - חג של חסד
בספרי חסידות והגות מקשרים את שלשת האבות לשלשת הרגלים. הפסח משויך לאברהם, איש החסד, יצחק לשבועות בסימן יראה ודין, ו"יעקב... עשה סוכות" (בראשית לג,יז). בהלכה הראשונה לפסח בשו"ע (או"ח תכט) כותב הרמ"א: "ומנהג (=קמחא דפסחא) לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה". פתח ב'מנהג' וסיים ב'צריך'. במשנה-ברורה מעיר: "ושיעור הנתינה צריך להעריך על כל אחד לפי ממונו". המנהג המקורי "לקנות חטים לחלקן לעניים" הוסב, בנסיבות החיים, לתרומה כספית באמצעות ארגוני חסד.
פתיחה ההגדה, שצוטטה בראש המדור, לקרוא ברגע זה לכל דכפין ולכל דצריך, איננה נראית ישימה כפשוטה. עיון 'למדני' במקצת מלמד כי בימי המקדש, עת הסבו למנגל של פסח-מצה-מרור בחצרות ירושלים מוקפת החומה, היו חייבים לפתוח שולחן רק למוזמנים מראש (מקומות מסומנים) ולא לאורחי-פורחים מזדמנים, שהרי "אין הפסח נאכל אלא למנוייו" (=מראש. פסחים ע,א). ואכן, ארגוני חסד גם דואגים לשיבוץ אורחי-סדר. אשרינו!
|