מזה כחודשיים עצורים שלושה בלוגרים, פעילים חברתיים המואשמים ביחד או לחוד בלשון הרע, בפגיעה בפרטיות, בסחיטה באיומים, בקבלת דבר במרמה, בהטרדה מינית ובעוד האשמות כאלו ואחרות. בסיס ההאשמות בכתב האישום הוא בעיקר על "שיימיג" באתרי אינטרנט שניהלו כביכול הנאשמים נגד עובדים בענייני רווחה ברשויות השונות.
פרשת מעצר זאת היא חלק מפעילות חברתית הנמשכת עשרות שנים בין הורים לרשויות הרווחה המוציאות את ילדיהם מביתם ומשפחתם למסגרות ומוסדות, אימוץ, אומנה, פנימיות, מרכזי חרום ועוד. הוצאת ילד מביתו הינו עניין בנפשם של הילד ומשפחתו ומשמעותי ומכריע בגורלם ועתידם.
ההורים טוענים כי הילדים מוצאים מביתם בהליך לא הוגן בוועדות החלטה שאינן מעוגנות בחקיקה, שאינן מחויבות לזמן את ההורים או הקטין, ללא שקיפות, פרוטוקול או תרשומת, ללא ייצוג משפטי של ההורים או הקטין בוועדות, ללא מתן זכות לקטין ומשפחתו להציג תוכנית טיפול אלטרנטיבית, ללא יכולת לערער על החלטות הוועדות. ההורים טוענים גם לא קיים נציב קבילות בענייני רווחה אליו יוכלו לפנות, לא קיים תיעוד ופרסום של מספר הילדים המוצאים מביתם ולאילו מסגרות, ומה עלה בגורלם לצורך בקרה, פיקוח ושיפור, לא קיימים דוחות מעקב, הגבלת מניעה מההורים לפגוש בבנם שהוצא מהבית בצו חרום, לא קיימת מגבלת עומס על פקידי הסעד, לא קיימת אמנת שירות בין ההורים לילדים.
מלבד הבעיות הקשות נגד הקטין ומשפחתו בוועדות ההחלטה, קיימת בעייתיות בסמכויות הסטטוטוריות שמקבלות פקידות הסעד בעניינם של ההורים והקטין. פקידות הסעד משמשות מעין "אפוטרופוסיות" לילד החל מהרגע שהוצא מחזקת הוריו ועד שיחליט בית המשפט להכריז עליו בר אימוץ, או להוציאו מהבית לתקופה ארוכה (הכרזת נזקקות). בתקופה זו הגישה אל הילד נעשית בפיקוח פקידות הסעד וברשותן. הקשר בין הילד להוריו נעשה על-ידי פקידות הסעד, למרות שהן משמשת צד בהליך המשפטי כמי שמבקשות להכריז עליו כנזקק או בר אימוץ.
קשר מסוכן
לפקידות הסעד עוצמה רבה: הן משמשות "צד" בהליך המשפטי שמבקש להכריז על הילדים נזקקים/ בני אימוץ, ובה בעת הן "שומרות הסף" של הקשר שבין ההורים לילדיהם. לאחר שהילדים הועברו כאמור לחסותן בתוקף צו חרום. ביכולתן להבנות את הקשר שבין ההורים לילדים בדרך המאשרת את ההנחה שקשר זה מסוכן לילדים ותומכת בבקשתן להכריז עליהם נזקקים/ בני אימוץ. בפועל נעלם כל ספק באשר לאשמת ההורים שאינם יכולים לגדל את ילדיהם. ההורים מוצגים כמי שיש להסתיר מפניהם את הילד. ביכולתן של פקידות הסעד לחבל בקשר בין הילד להוריו בדרך שבו הן ממשטרות את הפגישות ביניהם ולהעלים מאחורי חומת הסודיות את רצון הילדים.
בנוסף קיימת בעייתיות שמערכת הרווחה ותהליך הוצאת ילדים מהבית מתבססת גם על חוות דעת של מומחים מטעם הרווחה, ודעות, ומעט מאוד ראיות. מומחים אלו עובדים במשך שנים עם רשויות הרווחה ומקבלים את לחמם מהם וחוות הדעת בהתאם. בתי המשפט רואים המלצות פקידות הסעד והמומחים כסוף פסוק.
במצב זה למשפחות אין שום סיכוי מול רשויות הרווחה שנקרו בדרכן ומעוניינות להוציא את ילדם מהבית לאימוץ או מסגרת רווחה. חרף כל המלצות הוועדות השונות
מבקר המדינה ועוד גופים לתיקון ההליך וחקיקה של הוצאת ילדים מהבית, לא נעשה דבר.
פקידות הסעד מצידן טוענות לעומס עבודה מטורף (מה שמחזק את הטענה כי ההליך פגום), מבקשות תוספות שכר, וטוענות להסתה ואלימות נגדן. פקידות הסעד טוענות בנוסף כי טובת הילד לנגד עיניהן.
אין צורך להכביר במילים על הסבל שנגרם לעשרות אלפי משפחות ומאות אלפי קרוביהם במהלך עשרות שנים של הוצאת ילדים מהבית בהליך לא הוגן החל מפרשת העלמות ילדי תימן ועד ימינו.
אולם כאבם של אלו משום מה לא תפס כמו ההד תקשורתי מתוזמן ומתוזמר נגד הבלוגרים העצורים מזה כחודשיים שהעזו לחקור ולפרסם סבלם של ההורים. מן הראוי כי קולם של ההורים ישמע.