בשעה שאלפי אזרחים ישראלים חגגו את שביעי של פסח, יותר מאלף אסירים פלשתינים פתחו בשביתת רעב לא מוגבלת בזמן. באותו יום, 17 באפריל, מציינים הפלשתינים את "יום האסיר", ואלפי פלשתינים יצאו להפגנות הזדהות עם האסירים.
מאחורי השביתה עומד מרואן ברגותי, שנגזרו עליו חמישה מאסרי עולם בשל מעשי הטרור שהיה מעורב בהם. בעבר ברגותי לא הצטרף לשביתות הרעב, וכעת הוא מיוזמיה. לפי הערכות שונות, השינוי נובע מתסכולו של ברגותי מהנהגת הפתח והשביתה היא צעד פוליטי מתוכנן היטב. בנוסף לכך, המאמר שפרסם ברגותי בעיתון ניו-יורק טיימס ועורר מהומה רבה, מחזק את העובדה שמדובר בצעד פוליטי, למרות טענותיו של ברגותי במדובר בצעד לשיפור איכות חיי האסירים.
השאלה היא מה יקרה עכשיו. האם שביתת הרעב של האסירים, תתווסף לטענות על תסכול ברחוב הפלשתיני ותביא לגל פיגועים. האם לא יקרה ולא ישתנה דבר, כפי שהיה בפעמים רבות שבהם אסירים פלשתינים שבתו. האם ישראל תיענה לדרישות או לחלקן, דבר שיחזק את מעמדו של ברגותי בהנהגת הפתח. בסופו של דבר, ישראל והאסירים הולכים ראש בראש. צריך לחכות ולראות מי יישבר קודם.