לאט אבל בטוח
אין ספק שתוצאות הבחירות לראשות
הבית היהודי היו צפויות מראש. בנט לקח את המפלגה ובגדול, כשזכה ברוב מוחץ של קולות המצביעים. שני המתמודדים האחרים - הרב זאגא ואל"ם ברנסקי - כצפוי אומנם נחלו כישלון חרוץ בקלפי, אך הקמפיין שלהם לא היה לשווא.
משני אנשים אנונימיים במפלגה, ובפרט לציבור הרחב, הם פרצו לתודעת הקהל, ונצרבו בה, כשתמונותיהם מתנוססות בעיתונות הדתית והכללית במהלך הקמפיין ואחריו עם פרסום התוצאות. וכידוע תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.
זוכרים את
משה פייגלין המיתולוגי ממנהיגוּת יהודית? גם הוא זכה במשך תקופה ארוכה כשהתפקד לליכוד באחוז הצבעה נמוך ביותר. אך התברר שהסבלנות משתלמת, ובסופו של דבר השתחל למפלגת השלטון כחבר כנסת. אז קחו אותו כמודל. מעכשיו אתם סוללים את דרככם למפלגה הדתית לאט אבל בטוח. סוף התהילה להגיע. אז חברים אל דאגה, יש תקווה!
שיטה עתיקה
ביהייביוריזם מכירים? זוהי שיטה טיפולית לשינוי התנהגות באמצעות למידה ומעשים. אז מי אמר שווטסון הוא אבי השיטה שפרצה לתודעה הציבורית במחצית המאה העשרים? יש לי סקופ בשבילכם. האימא של הביהייביוריזם היא לא אחרת מאשר התורה.
כפי שמצביע 'ספר החינוך', הבסיס לקיום תרי"ג מצוות המקופלות בתורה, הקודקס האלוקי המקודש, הוא התנהגותי מובהק. העיקרון הוא: 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות', ו'אדם נפעל כפי פעולותיו'. נדמה לי שאי-אפשר היה להגדיר טוב יותר את היסוד לשיטה הביהייביוריסטית מאשר בניסוח מדויק וחכם זה.
והנה מתברר שממציאת שיטת הטיפול הפסיכולוגית האוניברסלית הזאת היא בכלל היהדות, מלפני כ-3,500 שנה בעת מתן תורה. התורה הקדושה, עתיקת הימים, היא שמצביעה על כך שבאמצעות המעשים ניתן לשנות את רצונותיו ורגשותיו של
האדם ולהשפיע על אישיותו החיובית. וכפי שחז"ל אמרו: "מתוך שלא לִשְׁמָה - בא לִשְׂמָה".
דוגמה מובהקת לכך היא הנתינה. רוצה לאהוב את זולתך? תן לו - חיוך, מילה טובה, סיוע. השקעה עצמית מומלצת ביותר. בדוּק ומנוּסה (פטנט רשום על שם הרב דסלר).
שִכָּחון
דומה שלא פחות משהשמות נועדו להנציח את המדענים, שגילו את המחלות, במיוחד לצורך שימוש מדעי בינלאומי, הם ממלאים חלל שנוצר בשפה מחוסר מילה מתאימה למחלה. לכן, בניגוד לדעת חתן פרס ישראל לכימיה, פרופ' צ'חנובר, אני סבורה שנכון עושה האקדמיה ללשון העברית המחפשת חלופה לשם מחלת האלצהיימר, כמו גם לשמות מחלות אחרות. זאת בצד שימוּר השם המקורי המדעי.
נכון, בחירת השם הלא מוצלח 'דרדרת הבינה' למחלה מעוררת תמיהה. האִם באקדמיה הוותיקה לא למדו עדיין ששם מוּצע צריך להיות קצר, קליט לאוזן וקולע לעניין? נראֶה שאפילו השם 'שׂח רחוק', שהציע אליעזר בן יהודה לטלפון, טוב ממנו. האם לא עדיף לבחור, למשל, בשם 'שִכָּחון' (על משקל זכרון)? ובא ללשוננו גואל.
שתי שקל?
דומה שגם אם אתם פמיניסטים מוצהרים של הלשון, החובבים לשון נקבה, נוסח
מרב מיכאלי, יש קווים אדומים שלא תוכלו לעבור.
לאחרונה מסתמנת מגמה לשונית בלתי נורמטיבית להתיר את הצורה 'שתי שקל' הנפוצה בלשון השוק. האקדמיה ללשון העברית, טוענים חסידי המגמה, כבר יצרה תקדים לשינוי מסורת דקדוקית, כאשר התירה לומר 'תהיו' ו'יהיו' בלשון זכר גם לנקבות.
אולם עם כל הכבוד לשינוי זה, דומני שהוא נעוץ כבר בלשון חכמינו ולכן ניתן היה להכשירו. לעומת זאת, שימוש בלשון נקבה במספרים לעצמים זכריים (דוגמת שתי שקל במקום שני שקלים) הוא שגיאת יסוד, המהווה זלזול בשפה העברית. כידוע, שורשי לשוננו נעוצים במקורותינו - בלשון המקראית והמשנאית, ובכך ייחודה ויופייה. סירוס יסודות הדקדוק הוא פגיעה במהותה.
נכון שדורנו, דור האינסטנט, מבקש להינתק מן המקורות וליצור שפה ישראלית חדשה קלה ונטולת כללים. אולם יש לי הפתעה בשבילם. שימוש בעברית תקנית זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה. יש להחדיר את יסודות השפה כבר מגיל הגן, באופן שייטמעו בצעירים ובלב הציבור. גם על מורים ושדרנים להקפיד על עברית נכונה, כדי לשמש מודל לתלמידים ולמאזינים. דומני שאליעזר בן יהודה, מחייה השפה, מתהפך בקברו לנוכח המגמה המסתמנת. אז תנו כבוד לעברית!