בחדשות
ערוץ 10 ראינו לאחרונה מקרה בו נוסעת מנסה לטפול על נהג מונית תלונת שווא, כאילו ניסה לבצע בה מעשה אסור. למזלו של הנהג, הוא התקין ברכבו מצלמה שתיעדה את הנעשה. בסיום הכתבה ציינה המגישה, תמר איש-שלום אגב, מנוד ראש וחיוך נעים בזווית הפה, כי תלונות שווא הן רק שניים-שלושה אחוזים מהמקרים. ללמדך, כי ביתרת המקרים עסקינן בתלונות מבוססות ונכונות, שלאחריהן יש לשלוח את נהגי המוניות המטרידים ושכמותם אל מאחורי סורג ובריח.
אני תוהה מה היה עולה בגורלו של אותו נהג חף מכל פשע ועוון, לולא התקין מצלמה ברכבו. צעקות הנוסעת הדהדו בקול ברמה ונדמה היה, כי הנה הנה היא חוותה לפחות מעשה מגונה אם לא גרוע מכך. ומה היה עולה בגורלו של הנהג? קרוב לודאי שהיה מורשע בבית המשפט. והרי הנוסעת נשמעה כל כך משכנעת ב"פגיעותה".
מנין לך, תמר איש-שלום, ששיעור תלונות השווא הוא כה מזערי? לולא המצלמה הנסתרת, הרשו לי לנחש שהכתבה הייתה משנה פניה ללא היכר. מנהג מונית חף מפשע שנשמע כאיש נורמטיבי, שבסך-הכל ביקש לשוב הביתה לאחר יום עבודה מפרך בכבישים, הוא היה הופך למורשע בפלילים על-רקע עבירת מין שביצע בנוסעת תמימה. מגישת החדשות התורנית הייתה מן הסתם טורחת לציין, כי לא אחת נפלו נשים קורבן לתקיפות מיניות לנהגים שהסיעו אותן, וכי יש להחמיר בענישה כנגד אלה ששולחים יד בקורבנות חסרי ישע ומגן.
בעבודתי כעו"ד בדיני משפחה, אני נתקל במקרים רבים של תלונות שווא, אשר אינן מתבררות לאשורן בבית המשפט. לא אחת פונה אישה בעתירת סרק בבית המשפט למשפחה, בבקשה לצו הגנה נגד בן זוגה בטענה לאלימות - כדי לזכות באיזושהי מקדמה בסכסוך בינה לבין בן הזוג. בית המשפט נעתר כמעט כעניין שבשגרה לבקשה ומרחיק את בן הזוג מדירת המגורים המשותפת, לעיתים עד כדי שנה, התקופה המירבית שמתיר החוק.
הרחקת בן הזוג אינה כפופה לתלונה למשטרה וחקירה משטרתית, אלא מתבררת בהליך אזרחי. בן הזוג מורחק והמקרה לא נרשם בשום סטטיסטיקה. יש והסכסוך מסתיים בהסכם בבית משפט ולסוגיית ההרחקה אין כל ביטוי בהסכם. הרי לך תלונת שווא, שחמקה תחת הרדאר ולא הובאה לידיעת הרשויות ולגורמים הרלוונטיים, שימשיכו וידבקו באחוזים הנמוכים של תלונות שווא.
דיני משפחה הם כר פורה לתלונות שווא חסרות כל רישום ותודעה ציבורית. צווי ההגנה הניתנים חדשים לבקרים בגין עתירות סרק, הם רבים לאין שיעור מאותם אחוזים בהם נקב ערוץ 10. יש וראשיתו של הליך פורץ בצו הגנה חסר כל בסיס, וסופו בפשרה של המורחק מביתו רק על-מנת לסיים את ההליך מהר ככל האפשר, אף אם הדבר כרוך בוויתור כואב.
חז"ל לימדונו: "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה" (מסכת נדרים, דף פ"א, עמוד א') - ללמדך על הדרך הקשה ועל המכשולים הניצבים בפניהם של אותם חלשים. רוצה לומר: אם החלשה או שנחזית שכזאת טוענת שנפגעה מהחזק - הבוס, הנהג וכדומה - משמע שיש ממש בדבריה. ואם היא סתם מעלילה? אני מותיר לקורא האינטליגנטי את התשובה.