הרשת סערה וגעשה היום, בעקבות פרסום ברשתות החברתיות ובתקשורת - הכותרות זעקו: " גרושות ישלמו מזונות " כל זאת בעקבות פרסום פסק דין מאת בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בע"מ 919/15. הכצעקתה?
לאחר קריאת פסק הדין הארוך המשתרע על פני כ-119 עמודים, שהוחלט פה אחד בהתאם לפסיקתו של כבוד השופט פוגלמן. שני עקרונות מנחים את פסק הדין - טובת הילד כשיקול על במערכת המשפט הישראלית, ועקרון השיווין. כך, נותן פוגלמן סקירה של הרקע לחיוב אבות בישראל במזונות. פסק הדין אינו מתייחס למזונות קטינים מגיל 0-6 שאז החיוב נותר בעינו - חובה אבסולוטית על האב לזון את ילדיו, ואין חובה שכזו על האם. פסק הדין עוסק במזונות קטינים מגיל 6-15, ושלאחר מכן בכל מקרה שווים האם והאב במזונות מדין צדקה - בהתאם ליכולתם.
האם יש חידוש בפסק הדין?
ראשית, פסק הדין קובע שכל מקרה ייבחן לגופו, וכי ישנו שקול דעת רחב לבית משפט (למשפחה) לקבוע בכל מקרה שכזה בפניו.
פסק הדין קובע כי חיוב אבות יהודים צריך להיות זהה לחיוב אבות שאינם יהודים בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה התשי"ט 1959 -סעיף 3 א וקובע כי החובה שמוטלת על אב לזון את ילדיו בהתאם לתקנות אושא ובהתאם לתקנות תש"ד - אינו שוויוני ואינו עומד ברוח התקופה ועליו להיות שוויוני. זאת אומרת חיוב המזונות לא יהא על-רקע מגדרי.
במקרים בהם נקבעה משמורת פיזית משותפת (ןזהו עניין שחייב להיקבע טרם עניין המזונות) כאשר הכנסות הצדדים זהות, והקטינים הינם בין הגילאים 6-15 או אז אין להשית חיובי מזונות על האב, וכל צד יישא במזונותיו של הקטינים בעת שהייתם עמו. הבעיה - שיקול טובת הקטין - שיקול על, אם תפגע רמת חייו של הקטין, או אז - יש לבחון חלופה אחרת.
פסק הדין עושה אבחנה בין אבות שהינם אמידים ובין אבות שאינם. פסק הדין נותן דעתו לתשומת לב מירבית שעל בית המשפט לבחון - האם הרצון למשמורת משותפת נובע ממניעים של הפחתת מזונות או ממניע אמיתי ורצון כן להיות חלק בגידול הקטינים. פסק הדין קובע כיצד בית משפט יבחן את נושא סוגיית המשמורת המשותפת - וקובע תנאים באלה מקרים תקבע משמורת משותפת ובאלו מקרים לא. פסק הדין קובע כי אם ישנם צדדים אשר משתכרים אותו שכר, אך אין ביניהם תקשורת טובה, וכי אין להם מסוגלות הורית, והעובדה כי שניהם ישכרו מדור עבורם ועבור הקטינים בנפרד - יהא בזה כדי לפגוע ברווחת הקטינים - ואז יפסוק בית המשפט הורה משמורן (בדרך כלל האם) וכן ייפסקו מזונות לתשלום ע"י האב. זאת ועוד, בית משפט לענייני משפחה יבחן את מערכת היחסים בין הצדדים שנים עובר למשבר ויבדוק מי היה ההורה שעיקר תפקודו היה טיפול וגידול הקטינים, ולא רק לאחר מועד הפרוד או הקרע, ועל-פי זה יפסוק אם ראוי לתת משמורת משותפת אם לא.
פסק הדין אינו קובע בשום צורה מקרה בו למשל האישה משתכרת יותר מהגבר ונקבעה משמורת משותפת כי האם תשא במזונות הקטינים, אלא שיהא שוויון כאשר מדובר בבני זוג שמשתכרים השתכרות שווה וזהה, מכל מקור שהוא (גם רכוש נלקח בחשבון) וכל הנסיבות הספציפיות של אותו מקרה. כפי שצויין לעיל, אם הדבר יפגע ברווחת הקטינים, לא תקבע משמורת משותפת וכן יפסקו מזונות שיושתו על האב.
פסק הדין מחדד וקובע כי משמורת משותפת תקבע בהתאם לאמות מידותיה כלליה ודקדוקיה - ואז תיווצר חלוקה הדדית של הנטל וגם מרחיב ומסביר כי ברוב המקרים השתכרות האב הינה גבוהה מהשתכרות האם, וכי האם הייתה ההורה שגידל וטיפל בקטינים - בתיקים שכאלה - לא יהא שוויון וחובת המזונות עדיין תושת על האב.
נקבעו כללים ברורים ונושקים לגבי משמורת משותפת - מגורים סמוכים, תקשורת טובה בין ההורים, הורים בעלי אמצעים וכו’. בלעדי תנאים אלה - לא תהא משמורת משותפת - ובכל מקרה לא יהא שוויון בחובת תשלום המזונות.
ייבדקו דפוסי ההורות קודם לפרידה, עוד מוסיף פוגלמן כי ברוב המקרים, ההנחות המגדריות המכלילות שביסוד הדין הקיים מוכיחות עצמן כנכונות דה פקטו.
ברוב המקרים לאחר גירושין תמסר המשמורת לידי האם ושיכולתה הכלכלית נמוכה משל האב, ועל כן לתשלום המזונות על-ידי האב יהא משקל רב ברווחתו של הקטין. כך חיוב האב במזונות יתברר כנכון, גם עובדתית. או, פער כלכלי משמעותי בין האם והאב יצדיק המשך חיובו של האב בתשלום מזונות הולם לידי האם - גם במקרים של משמורת משותפת (כן, קראתם נכון) נדרשת רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים, מסוגלות הורית טובה או שווה, טיב התקשורת ביניהם, רצון הילד, מעורבות רבה של ההורים בחיי הקטין, קיום קשר טוב ותקין של ההורים עם הקטינים, מגורי ההורים בסמיכות, ותפיסת הקטינים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. כל אלה הם התנאים למתן משמורת פיזית משותפת.
התנהלות המשפחה עובר למשבר תלקח בחשבון - ועל בתי המשפט להיות ערים לחשש של בקשות סרק למשמורת משותפת ע"י אבות. כב’ הש’ ברק הוסיפה נדבך נוסף ומיתווה לפיו יהא הורה מרכזי שירכז עבור הקטינים את ההוצאות שאינן נוגעות לקיום היומיומי, כאשר כל הורה נושא בהוצאות היומיומיות של הקטינים בזמן שהותם עימו. שאר שופטי ההרכב הצטרפו ברובם לדעתו של כב’ הש’ פגלמן.
זהו פסק דין ל"עניים בלבד" וגם לא תמיד. מי שהשתכרותו גבוהה ועולה על השתכרות האם - לא יחול עליו פסק דין זה. בנוסף, נקבעו כללים נוקשים לגבי משמורת משותפת - ולא בטוח כי עניין זה יועיל לאבות. פסק הדין מודע לעובדה המצערת כי אין שוויון בדיני משפחה בין נשים וגברים אך אוחז בדעה כי "אין מתקנים עוול בעוול" - ועל כן יש לשאוף לשוויון.
השמחה הינה מוקדמת מדי ומצומצמת. כל מקרה ייבחן לגופו, ולבית משפט לענייני משפחה יהא שיקול דעת רחב בעת פסיקת המשמורת ופסיקת ההוצאות. כל פסיקה שלא תתאים לטובת הקטין, לא תעמוד בערעור.
ואני?מה לדעתי? דעתי ידועה. מה שמשך את תשומת לבי הינה העובדה כי בהרכב של תיק חשוב כל כך, בו נטלו חלק שבעה שופטים עליונים - הרכב הנשים היה בעמדת מיעוט ביחס של 2 - 5. שוויון כבר אמרנו???
