אין לקנא בבנימין נתניהו בימים טרופים אלה. כל אחד מאתנו עושה ואומר שטויות. אבל המיקבץ של נתניהו בימים אלה הוא זה שמדאיג.
ועכשיו השאלה היא אם נתניהו הפסיד למופתי בנקודות או בנוק-אאוט ממש.
כי המופתי, כידוע, שיתף פעולה עם היטלר בענייני הפתרון הסופי. והעובדה שזה לא ממש אותו מופתי - איננה משנה בהרבה את מסלול התודעה שלנו ואת החלחלה שמעוררת בנו, גם בנתניהו, עצם המילה מופתי.
אבל נתניהו הוא ראש הממשלה. גם של הערבים. והוא צריך לספור עד עשר, או לפחות עד חמש, לפני שהוא עושה את השטות הבאה.
כך למשל, היציאה הליברמנית שלו בעניין חילופי שטחים שבמסגרתם הוא רוצה שוואדי ערה תעבור לרשות הפלשתינית. האם נתניהו חשב מה אמירה שכזו, מצד ראש הממשלה, מעוללת לרופא מוואדי ערה שעובד ברמב"ם ומטפל בנו, בכולנו, במסירות אין קץ? הרי לא כולם הם ראיד צלאח - גם אם הם מוואדי ערה. למה הרופא המסור הזה צריך לחשוב שהמדינה לא רוצה אותו?
נכון, הם לא שרים "התקווה", אבל הם אזרחים שלווים שיוצאים מידי בוקר לעבודת יומם ורוצים לחזור בשלום הביתה. תתפלאו, יש כאלה. אז למה לדחוף אותם בכוח לזרועותיו של שייח' ראיד צלאח שמתקנא במקומו ההיסטורי של המופתי ההוא?
הרושם הוא שנתניהו אפילו לא מתחיל להבין את מה שמתחולל בנפשם של אזרחים ערבים שלווים שנתונים להסתה ארסית אין סופית מצד ראיד צלאח ודומיו, ובכל זאת מצליחים שלא ליפול ברשתו.
כי הרושם הוא שנתניהו מתייחס אלינו - היהודים - כאל גוש בשר שכל ייעודו בחיים הוא להיות מובל כצאן לקלפי.