חוק מס ריבוי דירות מנוגד לחוקי המס האחרים, בכך שהוא קובע את עצם הבעלות ב
דירה השלישית והלאה כאירוע מס. תפיסת החוק, לפיה שיעור המס המוטל יהיה ביחס ישר לאורך תקופת הבעלות - אינה נכונה, שכן שיעור המס גדל ללא גבול, ופועל כמו קנס בגין עבירה מתמשכת.
עוד יוצר החוק כפל מס עם מס הרכישה ומס השבח, הקבועים בחוק מס שבח. בנוסף, קביעת מענק בגובה מס השבח המשולם על-ידי מי שמוכר דירה שלישית והלאה, יוצר מצב של חתירה תחת קביעותיו של חוק מס שבח, הגם שהדבר נעשה לתקופה מוגבלת.
סעיף 9 לחוק מס שבח קובע, כי עם רכישת הדירה יהיה הרוכש חייב במס רכישה. סעיף 6 לחוק זה קובע, כי עם מכירת דירה, יוטל מס שבח על הסכום שבו עולה שווי המכירה על שווי הרכישה. החוק קובע מס על מלוא שווי המכירה של הדירה: מס הרכישה נגזר משוויה בעת קנייתה, ומס השבח נגזר מהעלייה בערכה עם מכירתה. חוק מס ריבוי דירות קובע מס שנתי של 1% מערך הדירה, ובכך הוא מהווה כפל מס - דבר המנוגד לעקרונות דיני המיסים.
חוק מס שבח קובע, כי רכישת דירה ומכירתה מהוות אירועים המצדיקים הטלת מס. לעומת זאת, חוק מס ריבוי דירות קובע, כי עצם הבעלות בדירה שלישית והלאה מהווה אירוע מס. יתרה מזאת: בעוד מס הרכישה ומס השבח משולמים פעם אחת על אירוע מס אחד, מס ריבוי דירות ישולם לכל אורך הבעלות ושיעורו המצטבר עולה ככל שפרק הזמן ארוך יותר. גם במרכיבים אלו הוא סותר את חוקי המס הקיימים.
בית המשפט העליון קבע, כי העקרונות העולים ממכלול החוקים מהווים עקרונות שלאורם יש לחוקק חוקים אחרים: "בית משפט זה כבר עמד על כך שלעיתים מארג של חוקים, הגם שכל אחד מהם כולל הסדר בעל אופי ספציפי, מבטא עיקרון משפטי רחב יותר, שיש לו חיות ותוקף מעבר לפרטיהם של אותם חוקים" (השופטת
דפנה ברק-ארז, בג"ץ 1756/10). מכאן, שיש להתאים חוקי מס חדשים לעקרונות העולים מחוקי המס הקיימים - אך כאמור, מס ריבוי דירות נוגד את החוקים הקיימים.
כנגד זה ניתן לכאורה לטעון, כי הארנונה - גם היא מחייבת הטלת מס בגין עצם ההחזקה של אדם בדירה, וגם היא מוטלת כמס שנתי בכל שנה מחדש. אולם הארנונה מיועדת למימון השירותים שרשות מקומית מספקת לכל מחזיקי הדירות שבתחומה. לעומת זאת, המדינה אינה יכולה להתחייב לעשות שימוש בכספי המיסים למטרה מסוימת, וממילא המיסים שהיא מטילה רחבים בהרבה מאלו שגובה רשות מקומית.
המס שבחוק מס ריבוי דירות דומה לקנס בגין עבירה מתמשכת, עקב הימצאותו של אדם במצב שהוא בעלים של דירה שלישית והלאה, בגין כל יום שבו הוא בעלים של הדירה. אלא שלעיקרון זה נמצא מקבילות רק בחוקים המטילים קנסות פליליים, כמו למשל שימוש במקרקעין שנבנו ללא היתר או פליטת מזהמים לאוויר בידי מפעל תעשייתי. בכך סותר מס ריבוי דירות את חוק יסוד
כבוד האדם וחרותו, המבטיח את זכות הקניין ומגביל את יכולתה של המדינה לפגוע בה.
חוק מס ריבוי דירות לא נכלל במסגרת חוק מס שבח, אף כי הוא מטיל מס על מקרקעין. הדבר גורם לסתירות בין החוקים. הסתירה בולטת בסעיף 148(ד) לחוק החדש, המסמיך את שר האוצר לקבוע מענק למי שמוכר דירה שלישית והלאה. סכום המענק הוא בגובה מס שבח שהמוכר חייב בו, עד 85,000 שקל. המענק ניתן למוכר דירה במהלך תקופה מוגבלת, עד 1.10.17. המחוקק לא קבע "הוראת שעה" במסגרת חוק מס שבח, שבו ייקבע שיעור מס 0% לשבח בגין מכירת דירה בתקופה מסוימת. תחת זאת, המחוקק בחר להותיר מצב שבו חוק אחד קובע שעל מוכר הדירה לשלם מס שבח, ואילו חוק אחר "חותר תחתיו" וקובע מענק בגובה אותו מס שבח.
חקיקת חוק מס הנוגד את העקרונות העולים מחוקי המס הקיימים, אינה נכונה. הדבר צריך לעניין לא רק את מי שהם בעלי שלוש דירות ומעלה, מכיוון שהדבר עלול לסמן מגמה של חקיקת חוקי מס נוספים שאין הלימה בינם לבין חוקי המס הקיימים, אשר יהיו נוגעים לקבוצה אחרת של נישומים. על כן, טוב יעשה המחוקק אם יימנע מלחוקק מחדש חוק זה.
