לפני ימים אחדים פרסם
ידיעות אחרונות בכותרתו הראשית ידיעה "אני הקמתי את דימונה" שהיא מקדם מכירות לספר שהכין הנשיא
שמעון פרס לפני שנאסף אל אבותיו. מבין שורות הכתבה המפורטת צצה לנגד עיני עבירה חמורה לכאורה. סופר כי שבועות אחדים לפני פרישתו מעולמנו זימן פרס ללשכתו עיתונאי אמריקני וסיפר לו את כל תולדות הקמת הכור הגרעיני. נכון שהנשיא המנוח לא הזכיר את המונח "פצצות אטום", אך הוא טרח לחשוף את שמות כל האישים שהיו מעורבים בהקמת הפרויקט הסודי.
אינני יודע אם פרס פנה אל הממונה על הביטחון במערכת הביטחון וביקש את רשותו לפרסם את הדברים, אבל פרס כמו פרס תמיד דאג לפרסומת עצמית, מבלי לשאול יותר מדי שאלות של מותר או אסור. עובדה היא שהספר עומד לצאת לאור.
על-רקע הדברים האלה יש לשאול שאלה בסיסית כזו: אם שמעון פרס יכול לפרסם אחר מותו ספר המשייך לו את כל התהילה, אולי אפשר גם להעמיד אותו לדין על כך שסיפר לעיתונאי זר, כנראה ללא אישור הצנזורה, את סיפור הקמ"ג. ברור שמהלך כזה אינו אפשרי למרבה הצער.
נכון שלמען ההיסטוריה חשוב לספר את הסיפור, אך כיוון שרוב האישים שהיו מעורבים בפרויקט החשאי הזה כבר הלכו לעולמם ולא יוכלו לשוב לארץ החיים כדי ליטול חלק בעוגת התהילה, אבל לא ייתכן שדווקא פרס יפר את החוק. אולי טוב עשה פרס כשדאג לחשוף את כל עוללות הסיפור. אבל ראוי בהחלט לבדוק אם הכל נעשה באורח חוקי, בהתאם לדין שחל על כל אלה שניסו במהלך השנים לספר את הסיפור והואשמו בריגול או סבלו מן האיום המרתיע להיות נדונים למאסר ממושך.