1. אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, סעיף 7.
2. ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני, פ"ד מח(3) 837 (1994), פסקה 8 לפסק הדין. וראה עוד תמ"ש 87471/00 פלוני (קטין) נ' פלוני, פ"מ משפחה תשס"א 801 (2004).
3. ראה רות זפרן, "זכות המאומץ להתחקות אחר זהות הוריו הביולוגיים – התבוננות ביקורתית מנקודת מבט השוואתית", משפחה במשפט א (תשס"ז), עמ' 225, בעמ' 230-229. לדבריה, זכות העיון נתפרשה על-ידי "השירות למען הילד" כמאפשרת גילוי של מידע בעל משמעות למאומץ, אך לא מידע מזהה, ולא עיון בפועל בפנקס האימוצים. מקור פרשנות זו לחוק האימוץ נמצא בהנחיות פנימיות של השירות למען הילד, אותן המחברת מבקרת. זפרן מציעה לפרש את החוק כפשוטו ולאפשר עיון בפנקס האימוצים. מפסקה 1.2 של חוברת ההסברה על האימוץ, המופיעה באתר השירות למען הילד, לא ברור אם הנחייה זו תקפה גם כיום. ראה הקישור:
[קישור].
4. תיק אימוץ (י-ם) 41/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2001), פסקאות 9-10 לפסק הדין.
5. מגילה יג ע"א; סנהדרין יט ע"ב.
6. מהר"ל, חידושי אגדות, סנהדרין יט ע"ב.
7. סנהדרין שם. לשאלה אם המאמץ מקיים מצוות "
פרו ורבו" על-ידי מעשה האימוץ, ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק יח, סימן עג.
8. רמ"א, חושן משפט, סימן מב, סעיף טו (על-פי תשובות מיימוניות, משפטים, סימן מח).
9. סייגים לתחולת פסיקה זו מובאים בפתחי תשובה, חושן משפט, סימן מב, ס"ק יג, בשם הגהות כנסת הגדולה על הטור, שאין לרשום את אביו המאמץ בשטר, כשיש לאב ילדים אחרים. שו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק א, סימן עו, מסביר שאסור לאב לילדים ביולוגיים לכתוב את שם בנו המאומץ בשטר, שמא יוביל הדבר להפקעת בנו הביולוגי מירושתו. לכן, מי שיש לו ילדים ביולוגיים מלבד המאומץ, וכותב שטר לבן על שמו, יוחזק המאומץ כבנו הביולוגי על-אף הכחשותיו, ויהיה אסור בקרוביו. כך סבור גם ר' יעקב עמדין, שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן קסה, אלא שהוא מסתפק לעניין נדרים, אם נדר מבניו שלא ייהנו מכספו, אם גם בניו המאומצים בכלל נדרו. בסוגיה זו דן בהרחבה גם הרב מרדכי הכהן, "אימוץ ילדים לפי ההלכה", סיני מח (תשכ"א), עמ' רד-רכא. אין צריך לומר שדברי הרמ"א לא נאמרו בכתיבת גט, וששם חלים כללים קפדניים ביותר, כפי שנראה להלן.
10. ראה בהקשר זה אלישבע הכהן, "זכותו של האדם לשם", פרשת השבוע, שמות, תשס"א, גיליון מס' 10 [=פרשת השבוע, א' הכהן ומ' ויגודה עורכים, כרך ב, עמ' 10-1].
11. שו"ת אבני האפוד, סימן יז.
12. כפי שמביא הרב פיפיאנו מדברי הט"ז, אורח חיים, סימן קלט, סעיף א, לגבי העלאת בן של מומר לתורה בשם אבי אמו.
13. ואולם סעיף 16(1) לחוק האימוץ מאפשר לבית המשפט לפתוח במידה זו או אחרת את האימוץ בהתחשב בשיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, למאמצים ולילד כאחד. בדחיית ערעור בקשה לאימוץ פתוח בע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (2013), בעמ' 16-15, הביא השופט רובינשטיין את גישת בית המשפט, ולפיה האימוץ הסגור אינו "כלל ברזל", וציין לדבריו במקום אחר: "לבי נוטה לחפש פתחי פתיחות, פתחי אימוץ פתוח במקרים המתאימים". וניכר ההבדל בין גישתו לבין נקודת המוצא של המשפט העברי, המובאת אף היא על ידו שם, שעקרונית, הוא בעד אימוץ פתוח.
14. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן סד.
15. שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן מט; שם חלק ט, סימן קמ, ד"ה הנה כבר.
16. שו"ת משנה הלכות, חלק ד, סימן קסז.
17. וראה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן קסא, ד"ה בדבר אלו, שבילד מאומץ שגויר בקטנותו, מהווה הגילוי תנאי בתוקף הגיור, ויש לגלות לו על האימוץ לפני הגיעו לגיל מצוות, כדי שיוכל למחות.
18. ראה שם דבריו הנוקבים של הרב וייס אודות האימוץ הסגור (שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן מט): "דמכחישים לגמרי את מחצבת הילדים, כנודע כהיום הזה, שכוונת המאמצים להעלים מהילד, וכן מהעולם, שאינם הוריו האמתיים, וזה גם כן סיבה להקפדתם בקריאת אותם על שמותיהם... והנה לית דין צריך בושש (=אין ספק), דאסור להעלים מחצבת הילד, ממנו ומאחרים".
19. שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן קנא. ראה גם חשוקי חמד (לרב יצחק זילברשטיין), יבמות מח ע"א, ד"ה אחד גר, כשיש חשש שידיעת דבר האימוץ עשויה להזיק מאוד לבריאותו הנפשית של המאומץ, ניתן להסתיר את האימוץ ממנו, אף אם גויר בקטנותו. ראה פד"ר א 145, פסק דינו של הרב גולדשמידט, ששלל קיום זיקה בין אב ביולוגי לבנו, כשהדבר מנוגד במובהק לטובת הילד.
20.
[קישור]
21. לפחות בשני מקרים בשנים האחרונות, נשים שביקשו מבית הדין להכיר בכשרות בניהן להינשא, נדרשו על-ידי בית הדין להמציא מידע מזהה מבנק הזרע כדי למנוע נישואי עריות. הבנקים סירבו, ואולם זכות האנונימיות לא נבחנה משפטית, כיוון שהנשים משכו את בקשתן, והתיקים נסגרו. וראה מיכאל ויגודה, "מעמדו של הנולד מבנק זרע", פרשת השבוע, תזריע-מצורע, תשס"ז, גיליון מס' 282.
בכינוס שהתקיים בכנסת ביום 16 בינואר 2017, ילדים שנולדו מתרומת זרע ביקשו מהמחוקק לאפשר להם לדעת מי הוריהם ומי אחיהם, הן כדי לדעת את זהותם והן כדי למנוע יחסים בתוך המשפחה. הקבוצה "אחאים והסדרת תרומות הזרע בישראל" היא קבוצת גג לקבוצות פרטיות המחפשות באמצעות האינטרנט אחים מתרומת זרע המקיימים לובי מול המחוקק להסדרת הנושא.
22. גם אם תעוגן בחוק, לא ברור שהאנונימיות תעמוד בביקורת החוקתית. כך למשל, בית המשפט לחוקה בגרמניה קבע שיש זכות חוקתית לאדם לדעת את מוצאו. ראה מחקר הסנט הצרפתי, הנזכר להלן, הערה 26.
23. תזכיר חוק בנקי הזרע, התשע"ז-2016.
24. חוץ מעובדת היותה בת דת אחרת.
25. נציין כי הוועדה הציבורית בראשות פרופ' מור-יוסף המליצה על קיום שני מסלולי תרומה, אחד מזוהה ואחד אנונימי. ראה המלצות הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון ההולדה בישראל
[קישור], עמ' 34-36. עוד נציין כי זו גם עמדתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, "שמירת מידע על הורות ביולוגית", אסיא סה-סו (תשנ"ט), עמ' 83.
26. על-פי מסמך שהוכן על-ידי הסנט הצרפתי,L’anonymat du don de gametes, בקישור
[קישור]/; וכן "Sperm Donor Identity and Compensation": An Experiment with American Sperm Donors", Oxford Academic Journal of Law and the Biosciences, Volume 3, Issue 3, December, 2016.
[קישור]
27. יש לציין שברוב המדינות האמורות, משמעות התרומה המזוהה היא יכולת הנולד מתרומת זרע לברר את זהות התורם בהגיעו לגיל הבגרות או ליצור עמו קשר בגיל זה. בדנמרק אף ניתן להביא תורם המוכר לזוג (איש ואישה) שיתרום את זרעו אך לא יישא באחריות הורית לוולד.
28. שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה. וראה
מיכאל קורינאלדי, "מעמדו המשפטי של ילד הנולד מהפרייה מלאכותית", שנתון המשפט העברי יח-יט (תשנ"ב-תשנ"ד), עמ' 295, בעמ' 289-308. נדגיש שדעה זו היא דעת מיעוט.
29. ראה: הרב ז"נ גולדברג, "יחוס אימהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת" תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 248; שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ; תשובת
הרב מרדכי אליהו, מובא על-ידי צבי רייזמן, רץ כצבי (תשע"ו), עמ' מה.
30. בשוודיה למשל הוסדרה ההזרעה המלאכותית בדומה למודל האימוץ. הדין באופן עקבי מתאפיין במגמה המבקשת להעניק מידע למאומץ ולנתרם. ראה Knut W. Ruyter, "The Example of Adoption for Medically Assisted Conception", in: Creating The Child – The Ethics, Law And Practice of Assisted Procreation, (D. Evans, ed. 1996), pp. 177-179.
הרב קליין משווה את דין הנולד מתרומת זרע לדין המאומץ לעניין חובת הגילוי. ראה שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן יח. לעומת זאת, יש מי שטוען כי בפסיקת הלכה אין תמיד קוהרנטיות, ושייתכנו הכרעות סותרות בהקשרים שונים. ראה למשל הרב
שלמה דיכובסקי, "פצוע דכא בעקרות יתרוגנית – שו"ת", תשובה א, אסיא יג (תש"ע), עמ' 183, בעמ' 188.
31. בדומה לזה, יש בספרות האקדמית שתי גישות לגבי "זכות ההתחקות": אחת רואה זאת כזכות הנגזרת מן הנזק העשוי לנבוע מאי הגילוי; ואחת רואה בה זכות חוקתית שאינה תלויה בנזק שבגילוי או אי-הגילוי. רמות הגילוי הנטענות משתנות ממשטר למשטר בהתאם לדרך שבה נתפסת הזכות. ראה Vardit Ravitzky, "Knowing Where You Come From: The Rights of Donor-Conceived Individuals and the Meaning of Genetic Relatedness", Minnesota Journal of Law, Science & Technology, Volume 11, Issue 2, Article 9 (2010).
32. במדבר רבה, פרשת נשא ט, ז. וכן מפרש אבן עזרא (שמות כא, טז): "אמר הגאון: למה נכנס זה הפסוק בין מכה אביו ובין מקלל אביו. והשיב כי הכתוב לא ידבר רק על ההוה, כי הנגנבים היו קטנים, ונגדלו בארץ נכריה, לא יכירו אבותיהם, ויתכן שיכום ויקללום, והעונש על הגנב". וראה עוד תורה שלמה, שמות כא, אות רצח.
33. בדומה לזה, הרב יצחק וייס לומד באופן רעיוני מן האיסור החמור של ניאוף על נושא העלמת זהות הורים גנטיים מילדיהם: "וכך כתב החינוך (מצוה ל"ה), וזה לשונו, ימצאו כמה הפסדים בניאוף, שתהיה סיבה לבטל כמה מצות האל עלינו, שצונו ב
כבוד האבות, ולא יוכרו לבנים וכו', שלא יכירו בני אדם קרובותיהם וכו' עכ"ל, והרי זה בא ללמד, ונמצא למד, דהעלמת הקרובים הוי כנגד שיטת התורה, דויתילדו על משפחותם. ולא נתנה תורה לישראל, עד שהביאו ספר יחוסיהם, כמבואר בדברי חז"ל" (שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן מט).
34. קידושין ע ע"ב.
35. ראה מהר"ל, חידושי אגדות, שם; עקידת יצחק, במדבר, שער עב; אורות הראי"ה, אורות ישראל ותחייתו, פרק כז.
36. רש"י, יבמות מב ע"א, ד"ה ולזרעך אחריך. הרב וולדנברג מציין מקור נוסף הדן בבעייתיות של אי-ידיעת ייחוסו של האדם: "והכא נמי קיימא לן בנדרים כ ע"ב 'וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אלו בני ערבוביא'".
37. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ד, פרק ב.