להרוג אזרחים אסור לפי האיסלאם, אמר להם איש הדת. גם אסור לבצע פיגועי התאבדות. מדובר בחלק משיעור ללוחמים-לשעבר של דאעש בצפון סוריה. למעשה, אמירה זו באה בהפתעה לרובם. הח'ליפות של דאעש אולי התמוטטה, אבל שנות השליטה שלהם על כ-6 מיליון אזרחים השאירו מספר רב של צעירים קיצוניים וחסרי מנהיגות.
ג'וסי אנסור מדיילי טלגרף ביקר במרכז הסורי המונה ככ-100 תלמידים, בגילאים 60-14. הוא הוקם על-ידי קבוצה של חוקרים מוסלמים מתונים, שמקווים להילחם בתופעה לפני הופעת ארגון נוסף כמו דאעש. כולם אסירים מצפון סוריה, שהמרכז מאפשר להם לקהל בעונשם ולהשתלב מחדש בקהילה. לדברי אחד המורים במרכז, לרובם יש רק חינוך ברמת יסודי, והעובדה שהם מעולם לא קראו בקוראן הקלה עליהם להצטרף לדאעש. הרעיון כעת הוא להוציא מהם את האידיאולוגיה של דאעש לפני שחרורם מהכלא.
המרכז כולל שמונה מומחי דת, סוציולוגים, פסיכולוגים ומנהיגים מקומיים. התלמידים גרים בו ויש להם לוח זמני תובעני. ארוחת בוקר בתשע, לאחריה שעה של התעמלות ואז שעתיים של שיעורי דת. בשעות הצהריים הם שומעים עוד הרצאות, וצופים בסרטים דוקומנטריים של נשיונל ג'יאוגרפיק. לדברי המורים במרכז, התלמידים הקשים ביותר הם הלוחמים הזרים.
למרכז יש כמה כללים בסיסיים. התלמידים חייבים ללבוש את המדים שלו ולשמור על הזקן שלהם מגולח. אחד התלמידים, אשרף נסיר בן ה-24, מספר כיצד נלחם לצד האופוזיציה הסורית לפני שנמשך לאידיאולוגיה של דאעש. בהתחלה חשב שבאמת תקום מדינה מוסלמית, אך נוכח לדעת שבמקום להילחם נגד דאעש - הוא נלחם נגד חבריו לשעבר באופוזיציה הסורית. נסיר החליט לערוק מדאעש ויצר קשר עם חבריו מהאופוזיציה הסורית. כאשר חזר לאופוזיציה הסורית, הם עצרו אותו, גזרו עליו 18 ימים מאסר וקורס במרכז שיקום.
המרכז מחולק לשלוש דרגות. דרגה ראשונה הם אלו שהצטרפו לדאעש ממניעים כספיים או ממניעים לא-אידיאולוגיים. הדרגה השנייה הם אלו שהצטרפו לארגון ממניעים אידיאולוגיים, והדרגה השלישית הם הלוחמים הזרים. כפי שצוין, הקיצוניים ביותר אלו הזרים, שחלקם היו בעלי מקצועות מכובדים במדינות מוצאם. במרכז נמצאים אפילו בכירים לשעבר בדאעש. הקיצוניות שלהם נובעת מהעבודה שהם לא חשבו שהח'ליפות של הארגון תתמוטט.
רבים מהלוחמים הזרים מציינים את המדיניות האמריקנית במזרח התיכון, כגורם שהניע אותם להצטרף לארגון. במרכז מלמדים אותם, כי את הבעיות האזוריות לא ניתן לתלות רק במדיניות חוץ, ובשום מקרה אסור להרוג אזרחים.
השהייה המינימלית במרכז היא 40 יום, אבל החניכים לא יכולים לעזוב עד שהם עוברים הערכה פסיכולוגית. המרכז מקבל כסף מהאופוזיציה הסורית, כמו גם מתורמים פרטיים. כעת רוצים להרחיב את המרכז, ולשם כך צריך עוד כסף. הם פנו לארה"ב, בריטניה וגורמים אחרים למימון התוכנית, וההערכה היא שהם צריכים עד 60,000 דולר בחודש.
עדיין לא ברור האם ממשלות זרות יסכימו לממן את התוכנית, אבל במדינות רבות כבר הוקמו מרכזים דומים. למרות כל המאמצים הללו, לא ידועים אחוזי ההצלחה של התוכנית. הרצון הוא להצליח קודם כל בסוריה, מקור הבעיה. אם לא תהיה הצלחה בסוריה, הדבר ישפיע גם על תוכניות אחרות.