|
"אנשים מבוגרים לא מתעניינים בטכנולוגיה, תן להם ספר טוב בצד כוס תה ומשחק ברידג' פעם בשבוע במתנ"ס השכונתי והם מאושרים"
משפטים אלו ועוד כמה תפיסות היו נכונים אולי אי-שם בשנות השמונים כסלוגנים קליטים של חברת האופנה טופר, או כשתרבות הפנאי בחברה בכללותה לא הותקפה בנחשולי הטכנולוגיה והתקשורת הדיגיטלית. הנתונים בעידן הסופר-מודרני בו אנו חיים היום, יחד עם מערכות הבריאות המתקדמות שהביאו להארכה משמעותית בתוחלת החיים הביאו לשינויים דרמטיים בענפים שונים בחברה המערבית - בכלכלה, בחברה, בתרבות הפנאי, ובקהלי היעד של המוצרים מבוססי הטכנולוגיה.
עד לפני כשני עשורים, העובד הממוצע היה פורש אי-שם בעשור השביעי לחייו, ומעביר את שארית ימיו כאמור במועדונים הייעודיים לו, בפגישות מעטות עם חברים ובהמתנה לסופי השבוע לילדים והנכדים שיבואו (אולי) לביקור. מגזר זה עבר מאז שינויים מרחיקי לכת. העובדה שרובם המכריע גר בבתים בבעלותו ואינו נדרש להוציא אחוז נכבד מהכנסותיו על סעיף המגורים כמו בני הדורות שבאים אחריו, ודמי הפרישה הנדיבים יחסית להם זוכים בני הגיל השלישי בשנים האחרונות הופכים אותם לכוח כלכלי מאופיין שעד לאחרונה חמק מעיניהם של מנהלי השיווק בחברות המסחריות הגדולות. אך לא עוד. יותר ויותר חברות ומגזרים עסקיים מגלים אט אט את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הגלום באוכלוסייה שכבר לא ממהרת לבשל קומפוט לנכדים. בשנים האחרונות הם חיוניים יותר, נמרצים יותר, ויודעים לבקש את מה שכל ימיהם רצו לעשות אך לא מצאו לכך את הזמן - ליהנות מהחיים וממה שיש לעולם להציע, ויש לו יותר ויותר מה להציע כלקוח פוטנציאלי גם במישור הטכנולוגי.
הטאבלט כמשל
בשנת 2010 השיקה חברת אפל את מחשב הלוח שלה, ובין לילה הפך המוצר ללהיט עולמי, הכניס לקופת החברה שישה מיליארד דולר בשנה הראשונה ושלח את כל היצרנים לעשות שיעורי בית ולייצר מוצרים דומים תחת המותגים שלהם. בתערוכת הונג קונג - אחת מתערוכות הטכנולוגיה החשובות בעולם, שנערכה בשנה שלאחר מכן כבר היו כל היצרנים ערוכים עם המוצרים שלהם ומיותר לומר שחלק גדול מהמושבים בכנס סבבו סביב הבשורה המהפכנית שהביאו מחשבי הלוח. אחד הלקחים המסקרנים שהוזכרו שוב ושוב בכנס באוזני אנשי הפיתוח, בהם גם ישראלים רבים הייתה העובדה שאחת האוכלוסיות שאימצה אל חיקה בהתלהבות את הגאדג'ט החדש היא לא אחרת מאוכלוסיית בני הגיל השלישי. לא המקלדת המבוססת על מכונות הכתיבה הישנות והטובות, לא העכבר השמנמן, העגלגל והוותיק למדיי אלא דווקא הטאבלט התגלה במכשיר אליו הם התחברו הכי בקלות, וחשוב מכך, מבלי שהתכוונו לכך. מפתחיו הטמיעו בו תכונות שענו בדיוק על הצרכים המיוחדים המאפיינים את בני הגיל השלישי. הוא קל משקל יותר מספר, הוא יכול להכיל אינסוף ספרים ותכנים אחרים, הם יכולים להגדיל את האותיות לגודל שנוח לעיניהם הלאות, הממשק שלו ידידותי, "נוגעים" במשהו והוא עולה, אפשר לשבת בנוחות בכל מקום ולצרוך את תכניו - מה שמוציא אותם מהבית ולא כובל אותם אליו כמו למשל הטלוויזיה ועוד תכונות רבות.
המידע נפל כפרי בשל לידיהם של אנשי פיתוח רבים, בעיקר יפנים, שהבינו שקיים כאן פוטנציאל עסקי אדיר. למה דווקא יפן? כי הקרקע ביפן מבחינה זו הייתה הנוחה ביותר. מדינת הענק האסייתית סובלת מזה זמן רב מהזדקנות מואצת של האוכלוסייה. תוחלת חיים מתארכת אודות לאורח חיים בריא, מערכת בריאות איכותית ומצב כלכלי איתן של פוסט מלחמת העולם השנייה, לצד אוכלוסיית צעירים שלא ממהרים להביא ילדים הביאו את המדינה למרוץ מטורף נגד הזמן - איך רותמים את הטכנולוגיה להתמודדות עם מדינה שהולכת ומזדקנת במהירות.
חנוך לסבא על-פי דרכו
כמו בתחומים רבים אחרים, ליפן יש תכונה מעניינת שהיא תמיד מהווה אינדיקציה עתידית למדינות רבות. ואכן כאשר אנו דנים בנושא הזדקנות האוכלוסייה מדינות מערביות רבות ניצבות היום בפני סיטואציות דומות. מדור הבייבי בומרז האמריקנים ועד לדור תש"ח הישראלים אצל כולם הולכת ומתבססת אוכלוסיית יעד שצמאה לפתרונות טכנולוגיים לצרכים שלה - צרכים הכרחיים אך גם צרכי תרבות הפנאי, למשל בתחום התיירות הבינלאומית. מחקרים עדכניים מלמדים כי שלושה מכל ארבעה תיירים בתקופות שאינן עונות התיירות החמות הם בני הגיל השלישי, 90% מהם טסים אחת לשנה, חצי מהם טסים לחו"ל יותר מפעם בשנה. סוכנויות תיירות מבינות כי עליהן להתאים את החבילות לצרכים המשתנים של אוכלוסיות אלה. לדוגמה - פחות טיולים רגליים, יותר מונומנטים היסטוריים.
בני הגיל השלישי הפותחים את דלתותיהם בפני הטכנולוגיה המתקדמת יגלו שפע של פיתוחים חדשים עליהם עמלים בחוד החנית של מעבדות הפיתוח במיוחד בשבילם. חברות תוכנה מפתחות דפדפנים וממשקים מבוססי ווינדוז ואנדרואיד המקלים על השימוש בחומרה הקיימת והופכים אותה לידידותית יותר למשתמש שזכה לראות את בן-גוריון ומנחם בגין נואמים בכיכרות.
אחת הבעיות המרכזיות כאשר עוברים את גיל 65 היא כיצד מייצרים סביבה ביתית תומכת שתאפשר לאדם לחיות את חייו בצורה עצמאית.
חברת אינטל יחד עם חברת ג'נרל אלקטריק הקימו יוזמה משותפת תחת השם "להזדקן במקום" ההופכת את הדירה למעבדת היי-טק. חיישני תנועה בקירות ובמסדרונות בודקים את מהירות התנועה וצורת ההליכה. יש אפילו חיישנים בדלת שיודע מתי יוצאים ונכנסים לדירה, במקרר יודעים מתי אוכלים ורובוט נשלט מרחוק עם מסך וחיבור לשיחות וידאו מאפשר תקשורת עם קרובים ומשפחה.
תחום נוסף שהולך ומבסס אחיזה במעבדות הפיתוח הוא זה העוסק בניטור המצב הבריאותי, כמו חיישני נשימה וקצב לב המשולבים במיטה, קופסה אלקטרונית העוקבת אחר צריכת התרופות ומערכת Wii עם משטח מיוחד המודד את המשקל ושיווי המשקל של השחקן.
לצד חברות ההופכות את החומרה הקיימת לידידותית יותר קיימות חברות שעמלות על פיתוח מוצרים חדשים לחלוטין שיעמדו לרשות בני הגיל השלישי. בעשור הקודם התמקדו למשל חברות הרובוטיקה ביצירת "גלמים" שעיקר תפקידם הוא לסייע בתחומים הטכניים לאנשים שמפאת גילם הם מוגבלים בתנועה. לצד חברות אלה פועלות היום חברות רבות אשר מבינות כי על הרובוט לא רק לסייע בלהוציא זוג גרביים מהמגירה אלא גם ממש להתעניין בשלומו של "חברם" הבא בימים, להפיג את בדידותו, לשמש לו כחבר בשעות הרבות אותן הוא מעביר לבד בבית. מחקרים שנערכו בקרב בני המין השלישי מגלים כי הם נוטים להתחבר ביתר קלות למחשבים "מנומסים", כאלה הפונים אליהם בשפה חברותית ונעימה. הם לא תמימים, הם יודעים שהקול, או בעצם הכל, יוצא מקרביה של מכונה, מכונה חכמה, אבל עדיין מכונה, ובכל זאת הם אוהבים אותה יותר מסתם מכשיר פונקציונלי שרק מבצע את מה שפוקדים עליו.
המהפכה הצרכנית-טכנולוגית הזאת נמצאת בראשיתה. עקומת הגילאים הממוצעים במדינות השונות רק החלה את הפניה החדה כלפי מעלה. עצתי לחברות המפתחות המחפשות שווקים חדשים היא להפנות משאבים לכיוון בני הגיל השלישי. הרי בסופו של דבר, כך או אחרת, הם ודאי ייהנו מפרי עמלם.
|
