אין לי ציפיות. יש לי נשיא בירושלים, כנסת בירושלים, בית משפט עליון בירושלים. לשם מה אצפה לי כי מה שמתרחש בעליל מאז כינונה של ישראל, מציאות מוכרת ומקובלת הלכה למעשה, לא סמל, ממשות לאורך, לרוחב, לעומק. מה תיתן לי ומה תוסיף לי הכרזת הכרה במוכר שתתפוצץ לה פוליטית, וחלילה לא רק, מעל ההרים סביב ירושלים?
אין לי ציפיות. יש לי שריד של בית מקדשנו בירושלים, יש לי מחילות בהם התגלגלו מיליוני נפשות של יהודים בכל דורות הגולה להר הזיתים בירושלים, יש לי אלפי ירושלים בסידורי התפילה ובמחזורי הימים הנוראים בהם התפללו ומתפללים ויתפללו כל בני עמנו "בשובך לציון", מה תיתן לי ומה תוסיף לי הכרזת הכרה במוכר? אני זקוק לה?
אינני מאמין דיי, בוטח דיי, במה שיש לי? בלא הכרה אני חושש שאני אינני מספיק לראות בירושלים שלי מעולם בירת ישראל? יעלו יותר שגרירים לירושלים להגיש כתב האמנה לנשיא שבירושלים? ינאמו פחות ראשי מדינות בכנסת בירושלים שהאזינה רב קשב לדברי שרי אומות העולם שהלכה למעשה, בפועל, בממש, הכירו בירושלים? אינני ירושלים השלימה כעיר שחוברה לה יחדיו לכל ישראל בלעדי האוונגליסטים שבירתם וושינגטון?
יש לי לב שלם של ירושלים. יש לי יד ושם בירושלים. יש לי סמוך לו קברי הלוחמים שנפלו על קידוש ירושלים. יש לי קברו של הרצל בירושלים. יש לי מגילות גנוזות עתיקות שנפתחו בירושלים. שאלו בשלום ירושלים.