כידוע, בפרשת השבוע לא נזכר שמו של משה. התייחסנו לכך בעבר והבאנו רעיונות שונים מדברי המפרשים. אחד הרעיונות היותר שייכים למציאות של ימינו הוא האמירה של חז"ל בהקשר אחר, שחייבים להתייחס בכבוד למנהיג הנוכחי בלי לערוך השוואות (מופרכות) למנהיגים מדורות קודמים. כאשר שמואל מושח את שאול למלך, הוא עושה זאת באי רצון ומזכיר לעם ישראל שעד עכשיו הוא הסתדר יפה בלי מלך, כי בכל פעם שהייתה מצוקה, הקב"ה זימן מנהיג תורן שיחלץ את העם (שמואל א' יב): [יא] וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח. וכעת כאשר מלך בני עמון מציק לכם אתם מבקשים דוקא מלך שיוביל אתכם.
חז"ל מזהים עבורנו את האישים, ששמותיהם אינם מוכרים, המוזכרים בפסוק הזה; ירובעל זה גדעון (שופטים ו-ח) בדן זה שמשון (שופטים יג- טז) יפתח (שופטים יא) ואת שמואל כולם מכירים מן הסתם. ארבעתם נזכרים בפסוק ברצף כאילו הם שווים. אבל מבחינת הרמה הרוחנית האישית, אומרים חז"ל, הפער ביניהם גדול מאד. הם מצטטים פסוק שממנו עולה כי הרמה הרוחנית של שמואל שקולה לזו של משה ואהרון (תהלים צט): [ו] מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ; קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם. אז איך שמואל משווה את עצמו אל שלושת השופטים (מנהיגים) שרמתם הרוחנית ירודה משלו? התשובה היא ששמואל לא החזיק מעצמו משהו, הוא ראה בעצמו שליח ה' בדיוק כפי שהם היו שליחים.
על זה אומרים חז"ל (ראש השנה כה/ב): שָקַל הכתוב שלושה קלי עולם כשלושה חמוּרי עולם; לומר לך ירובעל בְּדוֹרוֹ - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס (מנהיג) על הציבור, הרי הוא כאביר שבאבירים. ומוסיפים חז"ל ואומרים על הפסוק (דברים יז): וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם... וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר (קהלת ז): [י] אַל-תֹּאמַר, מֶה הָיָה--שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה: כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה. התרפקות על זכרונות ממנהיגי עבר, אומר קהלת לפי פירוש חז"ל, אינה מעידה על חכמה של המתרפקים.
החושך יתהפך לאור גדול
עיקר תפקידו של מנהיג בעם ישראל הוא לשמר ולחזק את הקשר בינינו ובין ה' אלוקינו. ועל-פי הפירוש החסידי זה מה שנאמר למשה (ולכל מנהיג שקם אחרי משה) בפסוק הראשון של פרשת השבוע (שמות כז): [כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. תצווה מתפרש מלשון צוותא, משה פועל על בני ישראל שיהיו בצוותא חדא עם הקב"ה. זהו תפקידו העיקרי והנצחי של מנהיג בעם ישראל. לא תמיד זה גלוי, בדור שלנו למשל יש על זה הרבה מדי כיסויים והסתרים. גם היו בעבר מנהיגים שפעלו במכוון נגד התכלית הזאת כידוע, אבל הם חלפו מן העולם, עם ישראל חי וקיים והמשימה של המנהיג נשארה אותה משימה.
עם ישראל חי ועמו חיה גם הנטייה שלו להציק למנהיגיו עד כלות. כבר זמן רב אנחנו עדים למסע ציד מאורגן היטב ומחליא על ראשו של ראש הממשלה, ולנו קשה מאוד להשתחרר מהתחושה שמסע הציד הזה מתכתב עם תופעות שונות של מאמצים לקעקע את זהותה היהודית של המדינה. בזמן האחרון המאמצים בכיוון הזה צברו תאוצה במישורים שונים, מהזעקות נגד הדתה ועד הקמפיין להשארת המסתננים, הכל הולך לכיוון של מחיקת הזהות היהודית. ומי שמובילים את המאמצים האלה הם אותם אנשים ונשים שמזהירים אותנו מפני אסון דמוגרפי שיגרור את ביטול זהותה של המדינה אם לא נשתחרר מחבלי מולדת המאוכלסים בערבים. אכן, נפלאות דרכי התעמולה.
ראש הממשלה הנוכחי, עם כל החסרונות שלו שעל חלק מהן כתבתי כאן בעבר, עומד כצוק איתן מתוך גאווה יהודית אל מול אויבי ישראל מבחוץ ודומה כי עובדה זו, בעיקר הגאווה היהודית שהוא מפגין, היא לצנינים בעיני חורשי רעתנו מבית ומחוץ. כתבתי כאן בעבר שמתוך הביקורת שלי על התנהלותו בענייני פנים נמנעתי מלהצביע עבורו, אבל כמובן, זו לא סיבה להתעלם מהעובדה שתפקודו כראש ממשלה הוא מעולה. אולי הטוב ביותר עד היום. והעובדות מדברות. ומי יודע, אולי מה שהולך לקרות זה שיתקיים בו מה שנאמר למשה רבנו, כָּתִית—לַמָּאוֹר, שדווקא מתוך שכותשים אותו יתגלה הטוב שבו/שבנו. כי הרי זו התכלית, שאנחנו נהדק את הקשר עם הקב"ה וכך גם המנהיג יתגדל יותר.