ביום שלישי, 6 באפריל לפני הצהריים הודיע משה ערן, מפקד כיתת הפלמ"ח שהתפנתה ממשלט "בועז" לקסטל, במכשיר הקשר, ליוסף טבנקין, מפקד כוחות הפלמ"ח באזור,¹ שפקודיו עייפים מאוד, וטבנקין הבטיח לו שכיתתו תוחלף בכיתה אחרת בו ביום.² אחרי הצהריים חידשו הערבים את התקפתם על הקסטל מדרום (אחרי שכבשו את מחצבת צובא).³ בזמן ההתקפה הזאת שלח טבנקין כוח לקסטל, בפיקודו כושי (אליהו שחר),⁴ מפקד מחלקה מהגדוד הרביעי. הרי סיפורו של כושי: "ב-4 וב-5 באפריל חיכינו לשיירה, במשלטים שבשער-הגיא, אחר-כך חזרנו ברגל לנווה-אילן, ומשם הובילו אותנו משוריינים לקריית-ענבים. למחרת פקד עלי יוספל'ה לצאת עם המחלקה בשלושה משוריינים לקסטל, לקבל שם את הפיקוד, לפוצץ את הבתים, ולארגן הגנה על הכפר." על שלושת המשוריינים של כושי הועמסו שקי לחם, מכלי מים, מטעני חומר-נפץ ותחמושת. שתי כיתות ממחלקתו איישו את המשוריינים, וגרשון אגמון (מפקד המשוריינים של הגדוד, שמונה לתפקיד זה באותו יום) הצטרף אליהן. "המשוריינים השתחלו בין גדרות האבן, ומהבתים צלפו עלינו הערבים," העיד משה כצנלסון. חיילי הפלמ"ח השתלבו בקרב על הקסטל. המפקדים, כושי, אגמון, ומפקד הכיתה טוסקה (יוסף שחר), יצאו מפתח המילוט של המשוריין והגיעו, תחת אש, למטה של מרדכי גזית. "אני בא בשם יוספל'ה טבנקין, שקיבל את הפיקוד על הגזרה," אמר כושי לגזית. "נשלחתי לקבל את הפיקוד על כל הלוחמים, לפוצץ את הבתים ולארגן את החבר'ה להגנה, לפני החושך." גזית התקשר עם שאלתיאל ושאל מה לעשות; כושי שמע במכשיר-הקשר את הוויכוח בין שאלתיאל בירושלים ובין טבנקין בקריית ענבים. טבנקין התעקש: "כושי יפקד על הקסטל ויקבל הוראות ממני." גם שאלתיאל התעקש: "כושי ופקודיו ישתלבו בהגנת המקום תחת פיקודו של גזית." כושי: "בסוף הוויכוח פקד עלי יוספל'ה להשאיר בקסטל כיתה, במקום כיתתו של משה ערן, ולחזור לקריית ענבים עם הכיתה האחרת ועם הכיתה של ערן." טוסקה: "גזית אמר לכושי, 'קח את הכוח שלך וחזור אתו לקריית ענבים. משה כצנלסון: "כושי חזר אלינו ואמר, 'מפקד החי"ש מבלבל את המוח. אין צורך בכל-כך הרבה אנשים בקסטל. נשאיר כאן כיתה אחת עם שני מקלעי ברן. כל האחרים, לקריית ענבים.'" מפקד הכיתה מאיר אלדר, שבא עם כושי מקריית ענבים לקסטל: "נתקבלה הוראה מן הגדוד, להחזיר לקריית ענבים את הכיתה שלי. היה לנו קשה להבין את ההוראה הזאת. ראינו את הערבים מסתערים על הקסטל. החברים שלנו, שלחמו בעקשנות על פסגת ההר, סיכלו את כוונתם. בלב כבד חזרנו לקריית ענבים והצטרפנו למשימה שגרתית, אבטחת משלטים בדרך." אחד המשוריינים של הפלמ"ח נפגע וננטש בקסטל. בשני המשוריינים האחרים חזרו לקריית- ענבים הכיתה של משה ערן ואחת משתי הכיתות שנועדו להישאר בקסטל. פקודיו של גזית ראו שרק לוחמי הפלמ"ח העייפים הוחלפו באחרים, והסיקו: רק לפלמ"ח יש מי שדואג. לחי"ש אין אבא בפיקוד הבכיר. שבעה פקודיו של טוסקה, שהחליפו את כיתת ערן, התמקמו בקבר השייח' שבקצה הכפר לכיוון צובא. משה כצנלסון: "ראינו על הקסטל את אנשי החי"ש מפלוגת 'נועם' עם כובעי ברט ועם דרגות וסמלים שהצחיקו אותנו. בבית של קבר השייח' הייתה כיתה מחטיבת 'עציוני', עלובי נפש שכמעט לא תפקדו. היו להם שלושה מקלעי ברן, אף אחד מהם לא תקין, מזוהמים בפיח, באבק ובעפר. גדעון גלובוס ואני החזרנו את שלושתם למצב תקין. יחד עם המקלעים שלנו היו בקבר השייח' חמישה ברנים, וזה נחשב אז לכוח-אש חזק מאוד. מקלע אחד לקחתי לעצמי, ומאותו רגע הייתי מקלען. החי"שניקים היו מותשים בנפש יותר מאשו בגוף. אמצעי-קשר לא היו. בצעקות התקשרנו עם העמדות האחרות ועם המטה."⁵ אחרי ששלח את טוסקה ופקודיו לקסטל, קיבל טבנקין דוח מאנשי התצפיות: כוחות אויב עלו על רכסי קריית ענבים. טבנקין דיווח על כך במברק לאבידן.⁶ נראה שבגלל מידע זה חששו מפקד המבצע ומפקד הגזרה המזרחית שלו מפני התקפה על קריית-ענבים ומעלה החמישה, שההגנה עליהם הייתה חשובה יותר מהגנה על הקסטל.

עד חצות תקפו כוחות ערביים את הקסטל, פעם אחר פעם. ב-7 באפריל דיווח גזית למפקד גדוד "מוריה", זלמן מרט: "כל המשלטים (שבדרך לקסטל) בידי הערבים. הקסטל מותקף. ממחצבת צובא ומהמשלט הצפוני יורים (ערבים) במקלעים. מדברים ערבית עירקית בפיקוד אנגלי. לא יכולנו להתבצר בלילה. אנשים עייפים, חסרים תחמושת וחומרי ביצורים ומצרכים. ההפצצות שלנו מהאוויר ללא תוצאות. היריות של הערבים במרגמות ומכונות-ירייה לא נתנו לנו להרים ראש." הרי שורה מהדוח שכתב גזית אחרי ימים אחדים: "הודיעו שהפלמ"ח יעשה התקפת הסחה... חיכינו לשווא."⁷ באותו יום נשלח מירושלים לארזה שיירת אספקה שהובילה תחמושת, והוטל עליה לפַנות ממוצא עילית ומארזה – נשים וילדים. על השיירה נפתחה אש וחמישה לוחמים נהרגו.⁸ בלילה, עלו שמואל מטות וארבעה-עשר לוחמים מירושלים, במשוריין, מ"ארזה" לקסטל, והביאו מקלע כבד, פגזים למרגמות, תחמושת וקצת מזון. כשחזר המשוריין של מטות ל"ארזה" נסעו איתו ארבעה-עשר ממגיני הקסטל שהיו פצועים ותשושים.⁹ אחרי חצות עלה לקסטל ברגל, נפתלי הראל, האחראי על הקשר ב"ארזה", כדי לקחת משם מכשיר-קשר (היה זה מכשיר-הקשר של המחצבה, שנפתלי הראל היה אחראי עליו). בדרך לא ראה אנשים, ואיש לא עצר אותו. "נכנסתי למטה. כולם ישנו," סיפר הראל. "יכולתי להרוג אותם. הערתי את סלמן וביקשתי ממנו שיחזיר לי את מכשיר-הקשר. התרשמתי שהאנשים האלה לא יוכלו להתגונן מול התקפה חזקה."¹⁰ ידיעות על כוונות הערבים ומעשיהם, שזרמו ב-7 באפריל מהש"י אל המטה של שאלתיאל בירושלים, אל המטה של אבידן בחולדה ואל ידין בתל אביב, נשלחו מיד אל המפקדים הבכירים בגזרת הקסטל. ראש הש"י הארצי, איסר בארי: "הצבא הבריטי מתנדב להוציא את היהודים מהכפר קסטל, אבל הוועד הערבי העליון השיב להם שהערבים ישלימו את המלאכה בלי עזרתם."¹¹ ממקור בריטי הגיעה ידיעה: "הערבים יפעלו הלילה. הם מביאים תותחים לחזית הקסטל.¹² שאלתיאל הודיע לידין שהערבים מתכוננים לירות בתותחים על הקסטל, ואולי יתקפו את כוחות מבצע "נחשון" בלוד.¹³ אנשי התצפיות והש"י מירושלים דיווחו בו ביום ששני משוריינים עם תותחים 2 ליטראות הגיעו לכפר מלחה (מדרום לירושלים),¹⁴ ושחבורות של ערבים חמושים צועדות לכיוון הקסטל מהכפרים שמצפון לעיר.¹⁵ יצחק לוי דיווח לאיסר בארי באותו יום לפנות ערב: "ריכוזים ערביים ב(הר ה)קסטל מתרבים. למחר נקבעה התקפה גדולה בתמיכת נשק כבד. חוששני שהגנה בלבד תביא לעזיבה. הכרחי להעביר כוח פלמ"ח, להכות עוד הלילה בבסיסים הסמוכים, ולהצמידו למערכת הקסטל. עזיבת הקסטל תסכן את ארזה, (ואת) מוצא עילית ותחתית."¹⁶ ממקורות אחרים נודע לאיסר בארי שיחידה מ"צבא ההצלה" מתקדמת מהצפון לירושלים עם תותחים, כדי "להציל את כבוד הערבים", ושתגבורת משכם הגיעה לגזרת הקסטל אור ל-6 באפריל.¹⁷ ממקורות ערביים נודע לש"י שמפקדי הערבים בירושלים מתכוננים לנחול בקסטל ניצחון דומה לזה שנחלו בנבי דניאל.¹⁸

ב-6 באפריל, בשעה שמונה ורבע בערב שלח ידין מברק לאבידן: "החזקת קסטל ומוצא הכרח. רכז כוח בסביבה, בכוחות 'נחשון'. הוראה זו ללא הסתייגות. ריכוזים (של) ערבים בקסטל. למחר התקפה גדולה עם נשק כבד. הגנה בלבד תביא לעזיבה. הכרח כוח בולגרים (פלמ"ח) להכות עוד הלילה בבסיסים סמוכים ולהשמידם. עזיבת הקסטל תסכן את מוצא." אבידן ענה לו במברק: "מסכים לדעתך. תן הוראות."¹⁹ בשעה עשר בלילה נתן איסר בארי לישראל גלילי מסמך סיכום: "הערבים מתגברים את כוחותיהם סביב הקסטל ומתכוננים לתקוף מחר בנשק כבד. לא די בהגנה על המתחם, יש לשלוח יחידות פלמ"ח לתקוף את כוחות האויב ולהשמידם. פינוי הקסטל יסכן את מוצא ואת ארזה." גלילי נתן את המסמך הזה לידין, וידין שלח אותו לאבידן, כמברק, וצירף לו פקודה: "תן הוראות מתאימות".²⁰ ידין לא נתן הוראות לאבידן; אבידן לא הפעיל יוזמה. התקוות שתלו מגיני הקסטל ביוסף טבנקין נכזבו, והמורל שלהם ירד לרצפה. ביום הראשון שלו בגזרת ירושלים לא עשה טבנקין הרבה. הוא רק החליף את כיתתו של משה ערן, בקסטל, באחרת. אין מסמכים ואין עדויות על דיון שלו עם אנשי מטהו ועם המפקדים הבכירים של יחידות הפלמ"ח על המצב בגזרה באותו יום, ונראה שלא התקבלו אז כל החלטות. ______________________ בשבוע הבא: יוסף טבנקין מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח מסרב פקודה ואינו מחליף את מגיני הקסטל אף שהפיקוד על הכפר הועבר אליו; המפקד הערבי הנערץ עבד אל קאדר אל חוסייני ששב מדמשק נוטל את הפיקוד על ההתקפה על הקסטל; ההתקפה הערבית נבלמת.

1. ללא החלטה מגבוה הוכפפו שרידי הגדוד השישי של הפלמ"ח, שהתפרק בקרב שיירת נבי דניאל, למפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, יוסף טבנקין – הסמכות הפלמ"חאית הבכירה באזור. 2. ראיונות עם יוסף טבנקין ומשה ערן. 3. א"צ, עוזי לנחשון, 6 באפריל 1948, שעה 15:30. 4. מכיוון שבקרב הקסטל השתתפו שלושה אנשים שכינוים היה "כושי", יצוינו שניים מהם בכינוייהם: אליהו שחר הוא "כושי", ויוסף שחר הוא "טוסקה". 5. ראיונות עם אליהו שחר, משה ערן, יוסף שחר, גדעון גלובוס, משה כצנלסון, מישאל מזרחי. קרב הקסטל, עמ' 143. 6. א"צ מאמון לנחשון, 6 באפריל 1948, שעה 16:55. 7. א"צ, דוח הגנת הקסטל; סדרת הראיונות הנ"ל עם יעקב סלמן. 8. מאיר אביזוהר עמ' 79. 9. ראיון עם מטות; א"צ, דוח ארבל. 10. ראיון עם נפתלי הראל; מאיר אביזוהר, עמ' 78. 11. א"צ, לטנא מיבנה. 12. א"צ, יומן נחשון, 6 באפריל 1948, שעה 19:50. 13. שם, שם. 14. שם, שם. 15. א"צ, מצדוק לחשמונאי, 6 באפריל. 16. ראיון עם יצחק לוי. 17. א"צ, יומן נחשון, הצלם השול ישראל נתח סיפר הוא השתתף במשלחת שנסעה מירושלים למפקדתו של קאוקג'י בשומרון לבקש עזרה ודיווח על כך למפעיליו. 18. שם, שם. 19. א"צ, ידין לנחשון, 6 באפריל 1948, שעה שמונה ועשרים. 20. א"צ, יומן נחשון.