כמה רעה הוצאת דיבת הארץ, גינויה של ארץ ישראל, אפשר להיווכח בעונש שקיבלו כל יוצאי מצרים על שהמרגלים דיברו בארץ סרה. הקב"ה מחל על חטא העגל, ומחל על חטאי המתאוננים כשביקשו לאכול בשר תאווה, ומחל כאשר היו במחלוקת של קורח, רק על עוון המרגלים, שהוציאו דיבה על הארץ וביקשו להשיב את העם מצרימה, לא מחל, אלא גזר "במדבר הזה יפלו פגריכם", ואת המרגלים המית במיתה משונה.
לצערנו, גם בימינו לא נפקד מקומם של אלה שעוסקים במלאכת ההלשנה על התנחלויות למשל, או שנוהגים להתלונן כמה רע לחיות בארץ ישראל לעומת מקומות אחרים בעולם. הם מכונים מרגלים. מאחר שזה שמבקש לראות את הטוב המצוי בארץ, הוא בבחינת תייר, מסייר ונהנה. אך מי שבא לראות את הרע המצוי בארץ ורץ לספר על כך נקרא "מרגל" ככתוב: "מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם". לכן אומר הקב"ה למשה: "שלח אנשים ויתורו את ארץ כנען" - שלח אנשים שיראו את טוב הארץ היעודה לישראל ויספרו על כך להמוני העם כדי לעודדם לעלות ולכבוש אותה, מידי עמי הנכר המחזיקים בה. אולם המרגלים מעלו בשליחות שהוטלה עליהם ובאו לראות את החסרונות והפגמים ככתוב: "ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" כתוצאה מכך המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו כניסת בני ישראל לארץ כארבעים שנה בקירוב.
עשרת המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, הצליחו לעורר בהמוני העם תחושת אימה ופחד. על העם עוברת רוח תבוסתנות. יהושע וכלב מנסים להרגיע ולעצור את הסחף העלול לסתום את הגולל על הבאת העם לארץ המובטחת. הם מביעים את צערם על מעשי המרגלים בקריעת בגדיהם לעיני רבבות אלפי ישראל.
נשאלת השאלה מה ראו יהושע וכלב לקרוע בגדיהם - מעשה המסמל תחושה של יאוש ולא עמידה איתנה ואמיצה?
מיישב זאת הצדיק מקוצק שהכוונה שקרעו את בגדי המרגלים הבוגדניים. כידוע, היו המרגלים ששלח משה לתור את הארץ מנכבדי העם, ובוודאי היו לבושים בגדים מיוחדים כראוי ל"ראשי בני ישראל", וכשהגיעו לשפל המדרגה בהוצאת דיבה על הארץ, מיהרו יהושע וכלב לקרוע מעליהם את בגדי השרד המיוחדים כדי להפגין שאינם עוד מנהיגים ומדריכים המורים לעם את הדרך שראוי לילך בה. ואז יש לקרוא זאת כך: "ויהושע וכלב - מן התרים את הארץ (מעשרת המרגלים) קרעו בגדיהם".
מאחר שהעם בכה וגעה כי דברי המרגלים הטילו בהם מורא, והיה זה ליל תשעה באב, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם וגיליתם בכך שאינכם בוטחים ב-ה', שהבטיח להוריש לכם את ארץ כנען, ואני קובע לכם בכייה לדורות (בלילה הזה).
מה למד אחד מרבני פראג על פרשת המרגלים? היה זה יונתן אייבשיץ שסבל ממחלוקת ממושכת שניטשה, כתוצאה מעלילת שווא שהעלילו עליו מחרחרי מדון. יום אחד גילו מקורביו את אזנו שיריביו מתכוונים להתנפל עליו באותו לילה במקלות ובאבנים. ביטל את דבריהם ואמר: דווקא מכך איני חושש והנני לומד זאת מפרשת המרגלים. כשעמד יהושע לצאת לארץ כנען עם שאר המרגלים, התפלל עליו משה: "יה יושיעך מעצת המרגלים" וכששבו המרגלים משליחותם ופרצה מחלוקת בינם ליהושע וכלב, ביקש המון העם לרגום אותם. כאן יש לתמוה על משה שבשעה חמורה זו לחיי יהושע תלמידו אינו עושה למענו דבר. נמצאנו למדים שמהבל פיהם של ישראל יש לחשוש יותר מהחשש של נפנופי מקלות ואבנים שבידיהם של יושבי קרנות.
סיפור המרגלים שהיה אחד מהעבירות הגדולות מראה, כי בכל העבירות מועילה תשובה לחוטא - הן בעבירות שבין אדם למקום והן בעבירות שבין אדם לחברו, ורק על חטא שאדם חוטא נגד עמו אין על כך כפרה, ולא מועילה לחוטא אפילו חרטה גמורה. ללמדך שאין בעולם חטא גדול מן הפגיעה בעם ישראל.