המא״ז של משמר העמק, יהודה (לובקה) יבזורי, סיפר שבשיחות המפקדים ניבא מישהו שהערבים ודאי ישמרו על השקט על כביש ג׳נין-חיפה, מפני שהיהודים עלולים לחסום אותו. הוא טען שהערבים, בוודאות, ינסו להשתלט על הכביש הזה, ולשם כך ינסו לכבוש את הישובים הסמוכים לו, וקודם-כול את משמר העמק. שלוש מאות חברי משמר העמק המבוגרים סברו שזאת סכנה ממשית, והתכוננו לקראתה. הם בחרו ״ועדת מצב״ והעניקו לה סמכויות שאינן טעונות אישור, של אסיפת הקיבוץ, מתחו גדר-תיל (שלקחו "בהשאלה" ממחנה חיל-האוויר הבריטי, השכן) סביב הקיבוץ, הקימו עשר עמדות בטון, חפרו תעלות בין העמדות, התקינו מערכת-טלפונים פנימית, וכולם התאמנו בנשק. ברשותם היו חמישים ושישה רובים, חמישה-עשר סטנים, שני מקלעים ומרגמה 3 אינטש, אחת. כל חברי המשק הוכשרו להשתמש בנשק ותורגלה תוכנית הגנה. לא כל התוכניות של ״ועדת המצב״ בוצעו, עד ההתקפה, אבל אלה שהושלמו סייעו לחברי הקיבוץ לעמוד בה.
7
לפני המלחמה, ובחודשיה הראשונים לא נפגמו יחסי השכנות הטובים של חברי הקיבוצים – משמר העמק והזורע, והמושב יקנעם, עם שכניהם הערבים. מוכתר משמר העמק, אריה דיאמנט, התיידד עם מנהיגי הכפרים הערביים, וגם עם קציני הצבא והמשטרה הבריטים. ואליעזר בארי מקיבוץ הזורע, התיידד עם נכבדי הכפר אבו-זוריק. הידידות נקטעה, אחרי שלכפרים אלה הגיעו קציני ״צבא ההצלה״, וארגנו את צעיריהם ביחידות מקומיות. לפלאחים הזקנים, שרָטְנו והזהירו, לא היה כוח להתנגד לצעירים, ולפקודיו של קאוקג׳י. בתחילת מארס ביקרו דיאמנט ולובקה יבזורי באבו-שושא. ״אם תלכו נגדנו בכוח נפעיל כוח,״ אמר דיאמנט לנכבדי הכפר. ״אם תלכו בשלום, יהיה שלום לכולנו.״ המוכתר הערבי אמר לבני כפרו: ״דברי חוואג׳ה סאלים הם דברי אלוהים. מה שטוב לו, טוב לנו.״ אבל מנהיג הצעירים הביע דעה אחרת: ״זאת הארץ של הערבים, ואנחנו נילחם.״ דיאמנט ויבזורי הבינו ששכניהם יצטרפו למלחמה – אלה מרצונם ואלה בניגוד לרצונם. תושבי אבו-שושא, שאספו כסף לקנות משאבת-מים, קנו בו לא משאבה, אלא נשק, וחברי משמר העמק ראו את העמדות שנבנו ואת התעלות שנחפרו באבו-שושא וברוביה-תחתא. יעקב דרור ואברהם בן-דור נתנו ליבזורי מרגמה 3 אינטש ומכונת-ירייה. היה זה נשק רב.
8
באחד מימי מארס, ירו ערבים על חבר משמר העמק כשיצא למרעה. הכדורים לא פגעו בו. ב-11 במארס ירו כמה מתושבי אבו-זוריק על מכונית שנסעה על הכביש, והרגו את גבריאל לאו, ואת יוחנן (ברנרד) שיבר, חברי קיבוץ הזורע. יחידת חי״ש, בפיקוד חבר משמר העמק,
אוריאל לין, עצרה, בפעולת גמול, מכונית ערבית בוואדי מילך, גרשה את נוסעיה והעלתה אותה באש. אחרי ימים אחדים ירו תושבי רוביה-תחתא לתוך חצר משמר העמק, וחבר הקיבוץ אלישע לין נפצע בראשו. לוחמי החי״ש, בפיקוד אחיו של הפצוע, אוריאל, פשטו על הכפר, שתושביו ברחו להרים, ופוצצו בו בתים אחדים. כשהסתלקו אנשי החי״ש מהכפר רוביה-תחתא חזרו אליו תושביו.
9
במשמר העמק ובנפה היו אנשים שעדיין האמינו כי אפשר למנוע עימות צבאי כולל. האחראים על הביטחון לא נימנו איתם. לובקה יבזורי טרח בביצור הקיבוץ שלו יומם ולילה, ״כאדם אחוז אימה״, כדבריו. כשבאה ההתקפה הגדולה הוא לא הופתע.