מערכת משמר העמק (ו) סירוב להפסקת אש

כבר למחרת ההפגזה הראשונה ניסו הבריטים לתווך בין הצדדים הלוחמים ולהביא להפסקת אש. במשא-ומתן הסתייע מפקד בסיס התעופה הבריטי ברמת דוד בשוטרים הבריטים ששירתו באזור, באנשי הממשל האזרחי הבריטי, ובפקידים ערבים, שהבכיר שבהם היה קצין המחוז, רפיק ביי, מירדן. מרדכי בנטוב ייצג את משמר העמק. הושגו הפסקות אש זמניות אחדות, ושני הצדדים ניצלו אותן לפינוי הנפגעים לעורף. הנצורים ניצלו אותן ביתר יעילות מהצרים. בסיוע המתווכים הבריטים נכנסה למשמר העמק ב-7 באפריל שיירת המכוניות שנתקעה בכפר ברוך, יומיים לפני כן. השיירה הביאה למשמר העמק חומרי בניין, וחמישים פועלים מחיפה, לבנות בו ביצורים. פלוגת שריוניות בריטית התפרסה על הכביש, וחיפתה על המכוניות שנכנסו לקיבוץ הנצור, ויצאו ממנו. חיילי קאוקג׳י לא ירו, מפני שחששו לפגוע בבריטים. כשהציע המתווך הבריטי להמשיך בהפסקת האש, העמידו הערבים את התנאים שלהם: כביש ג׳נין-חיפה יהיה פתוח למכוניות ערביות, והיהודים לא יתנקמו בכפריים שסייעו לקאוקג׳י. חברי הקיבוץ אמרו למתווך שהם יביאו את הצעותיו לפיקוד ה"הגנה", שרק הוא מוסמך להחליט; ועדת המצב של הקיבוץ הציעה לפיקוד ה"הגנה" לדחות את דרישותיו של המתווך הבריטי. לימים הסביר יבזורי את נימוקיה: ״לאחר כל מה שהיה, אין לתת לאויב מעבר במחיצתנו. אין לתת לו את האפשרות להעביר את כוחותיו למקום אחר, אולי מבוצר פחות ממשמר העמק, ומוכן פחות ממנו. דיינו בהרס שנגרם לנו. אין לאפשר הינתקות הכוחות לשם הריסת ישובים אחרים.״¹ גם יום לפני כן, ב-6 באפריל, פונו נפגעים ממשמר העמק בחסות הבריטים. באותו יום שלח קאוקג׳י קצין למשטרת מגידו. ביומן המשטרה כתוב: ״הופיע סגן מ׳צבא ההצלה׳ עם מכתב אישי מאת המפקד קאוקג׳י, הוא מבקש שנישא וניתן עם משמר העמק על שביתת נשק. שלחנו את השליח למפקדת הצבא הבריטי בג׳נין.״². בזיכרונותיו של קאוקג׳י כתוב: ״(ב-6 באפריל) הגיעו לחזית טול-כרם ידיעות מדאיגות, שלפיהן מתרכזים כוחות יהודיים להתקפה בחזית ירושלים. הייתה זאת התגובה הראשונה מצד הפיקוד העליון של ה"הגנה". ראיתי את המצב בבהירות וציפיתי שהיהודים יתקפו בחזית זו, כדי לאלץ אותי להקל את המצור על משמר העמק, ולהוציא חלק מן הכוחות שלחמו שם. שלחתי מברק למפקד החזיתות, רב-סרן מדהאל עבאר, כדי להזהיר אותו לעשות הכנות לקדם את פני המצב, ולא לצפות שאשלח לו תגבורת או תחמושת.״³

פיקוד ה"הגנה" לא נענה להצעות קאוקג׳י, אף שכישלונו במערכה עדיין לא היה ודאי. הפיקוד השאיר את ההחלטות כעניין זה למפקדים המקומיים. ב-7 באפריל אחרי הצהריים החלה הפסקת האש, אחרי הפגזת הבוקר ואחרי שכל הילדים כבר ישבו במערה שביער. את קבוצת הילדים שפונתה אחרונה, אבטחו חיילים בריטים. אחרי שהושגה הפסקת האש, ואחרי ויכוח מר, החליטו חברי משמר העמק לשלוח את הילדים לקיבוצי עמק יזרעאל, עד יעבור זעם. הבריטים אבטחו את הפינוי והעבירו את הילדים במשוריינים. רות פלד כתבה: ״זאת הייתה תמונה איומה: באו אוטומובילים של הצבא עם 'כלניות׳. הם הופיעו ברוב פאר, מתגנדרים, והעמיסו את הילדים, וחלק מהחברות וזקנים, כאילו מצילים אותם. חבילות עם חפצים הוכנו מבעוד יום. המראה היה של פליטים ממש. הילדים בכו ובכלל לא ידענו לכמה זמן אנו נפרדים ואם נתראה עוד. בכל זאת כולם נשמו לרווחה כשהילדים כבר לא היו במקום.״⁴ שיירת הילדים נסעה דרך שדות העמק אל הקיבוצים הקולטים. ילד בן עשר תיאר דו-שיח בין שני ילדים בתוך המשוריינים: ״אוף, מחניק נורא, אי-אפשר לשבת פה אף רגע.״ ״לך הצידה! יופי, בפעם הראשונה שאני נוסע במשוריין.״ ״הייתי בוחר להישאר במשמר העמק מאשר לנסוע.״ ״השתגעת או מה? להיות כמשמר העמק בזמן הפגזים? אתה שוכב תחת המיטה ופתאום, בום! אתה רועד כאילו שוכב על קרח. שואלים אותך, מה אתה רועד? אתה עונה, קר לי. אבל אתה יודע! אבל איך אפשר לבלות את הזמן? פתאום אתה חושב: בוודאי ההורים שלי נלחמים עכשיו, בזמן הזה, נגד פגזים של תותחים קלים ובינוניים. אותו הדבר בכיתה ובכל מקום אחר.״ ״אתה חושב שאם תהיה בקיבוץ תעזור למישהו? דווקא אם אתה פה אז ההורה חושב: אין דבר! העיקר שהבן שלי לא כאן. ואם תהיה במשמר העמק הוא ידאג לך כל הזמן.״ ״נכון, אתה צודק, אבל היה לי רגש יותר טוב אילו הייתי במשמר העמק, אני לא יודע למה.״⁵

המשא-ומתן לקראת הפסקת האש ב-7 באפריל התנהל במפקדתו של הקצין העירקי, מהדי סאלח, מפקד הכוחות התוקפים. יעקב חזן⁶ (שיצא ממשמר העמק עם הילדים המפונים, ביום ד׳ בערב) סיפר לחברי הוועדה המדינית של הוועד-הפועל הציוני על דרישות הערבים ועל תשובת היהודים: ״עניינו להם שהננו מוכנים להפסיק את המערכה, בתנאי שיתחייבו לשלם לנו פיצויים על כל הנזקים שגרמו לנו בהפגזה. נוסף על כך עליהם להביא את תותחיהם למשמר העמק ולנתצם לעינינו, שאם לא כן, אחת דעתנו – להמשיך במערכה עד תומה. עם זאת הודענו להם כי תהיה אשר תהיה תשובתם, לא לנו הזכות להחליט על הפסקת הקרב הזה. הדבר נתון רק להכרעתה של מפקדת ה"הגנה". היינו מעוניינים להרוויח זמן רב ככל האפשר, כדי לתת ל"הגנה", לפלוגות הפלמ״ח, ולמשקי הסביבה, אפשרות לרכז את כוחותיהם, לעזרה ולמכת-נגד.״ מרדכי בנטוב,⁷ שהשתתף במשא-ומתן, חזר מהמפקדה של מהדי סאלח לקיבוץ, בשעה 3 אחרי הצהריים, ודיווח למשה מן. שניהם החליטו להסכים למשוך את הפסקת האש עשרים וארבע שעות נוספות, עד יום ה׳, 8 באפריל, בשעה 4 אחרי הצהריים, ולא להסכים לתנאים שהעמיד קאוקג׳י (שהיהודים יימנעו מפעולות גמול נגד הכפרים הערביים ויאפשרו תנועה חופשית של מכוניות ערביות על כביש ג׳נין-יקנעם). לפני שנסע לתל אביב השתתף חזן בישיבת מפקדים בשריד, עם משה מן, נחום גולן, ויעקב דרור. ״הוחלט להמשיך במערכה״, סיפר חזן לחברי הוועדה המדינית. ״לפני ההכרעה נשאלתי לדעתו של הקיבוץ, והכרעתי: להמשיך ויהי מה. ידעתי שבכך מבטא אני את דעתם של כל חברי משמר העמק.״⁸ ב-8 באפריל הכינה ה"הגנה" את התקפת הנגד. עשרים וחמש משאיות הביאו למשמר העמק חומרי בניין לביצורים. הבריטים ניסו להתנות את אבטחת המשאיות שחזרו לחיפה, בהמשך הפסקת האש עד 9 באפריל בצהריים, ובמשא-ומתן על הסדר קבוע באזור, שישתתפו בו גם מזכיר מועצת-פועלי-חיפה, אבא חושי, ידידם של ערבים ובריטים רבים; נציגי משמר העמק, ונציגים של קאוקג׳י. ״אנשי משמר העמק לא התחייבו לשום דבר. והשיירה יצאה ממשמר העמק,״ דיווח משה מן באלחוט לגלילי ולידין: ״אין בדעתי לנהל כל משא-ומתן עם הצבא או עם האויב.״⁹ באותו יום בשעה 5.45 אחרי הצהריים, הודיע מָן בטלפון לגלילי ולידין: "הבריטים דרשו מחברי משמר העמק להסכים להפסקת אש קבועה ולהתחייב לא לפגוע בכפרים הערביים ובתחבורה הערבית. חברי הקיבוץ ענו כי אין הם אחראים לפעולות ה"הגנה". הקולונל הבריטי איים, בשם הערבים, כי יתקפו את משמר העמק חזק, בלילה.¹⁰ _________________ בשבוע הבא: מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, דן לנר תקוע בגליל המערבי; סגנו של לנר, חיים אבינועם מסרב לקבל פקודה של מח"ט "גלני" משה מן לרכז את הגדוד בקיבוץ משמר העמק להגנה על הקיבוץ; מפקד הפלמ"ח יגאל אלון מגבה את חיים אבינועם; אבינועם ריכז את הגדוד בקיבוץ דליה; יצחק שדה הגיע למשמר העמק וקיבל פיקוד על כל הכוחות.

1. לובקה, שם, עמ' 17-16; לובקה ברב שיח; אזוב, עמ' 166-165. 2. שם, שם. 3. פינקלסטון, "קאוקג'י כותב זיכרונות", מעריב, 27 באוקטובר 1972. 4. א"צ, עדות של רות פלד מ-7 באוגוסט 1948; א"צ, עדות של אמוץ בן מרחביה; אזוב, עמ' 147-139. 5. "עם הילדים", בתוך "משמר העמק במערכה", עמ' 127. 6. יעקב חזן חבר קיבוץ משמר העמק היה פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך, ממייסדי "השומר הצעיר", ממייסדי מפ"ם ויו"ר שלה, ממייסדי הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ הארצי בפרט ובציונות הסוציאליסטית בכלל. יש שראו סביבו הילה מיתית כמעט, של 'הכהן הגדול' של הסוציאליזם הציוני, בגרסה המפ"מניקית-מרקסיסטית. (ויקיפדיה). 7. מרדכי בנטוב (גוּטגֶלד). היה פוליטיקאי ועיתונאי ישראלי, מראשי תנועת השומר הצעיר ומפ"ם, עורך ביטאון התנועה "על המשמר", חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת הראשונה עד החמישית, שר השיכון ושר הפיתוח בממשלות ישראל. (ויקיפדיה) 8. א"צ, תיק רב קרב? משמר העמק; "יומן המערכה" שם עמ' 16; יעקב חזן, "ביטון ביטחון זה נחוץ לנו", בתוך "משמר העמק במערכה", עמ' 43; ראיון עם יעקב חזן. 9. א"צ, להלל ולידין מגולני, 8 באפריל 1948. 10. א"צ, אל הלל ידין מטה גולני, מאת גולני 8 באפריל 1948.