מערכת משמר העמק (ז) "להציל את משמר העמק"

בתחילת אפריל 1948 נתקע מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, דן לנר,¹ בגליל המערבי הנצור לימים אחדים. הוריו עלו לארץ, והוא הביא אותם בסירה מחיפה לנהריה, ומשם לביתו בקיבוץ געתון, ומשם לא ניתן היה לצאת. על כן לא נכח במפקדת הגדוד, בקיבוץ הזורע, כשפרצו קרבות משמר העמק.² מסיבה זאת לא השתתפו פקודיו בקרבות משמר העמק, עד 8 באפריל, למרות שמח"ט "גולני", משה מן, ביקש להפעילם. כך גם לא הותשו בקרבות ההגנה המפוצלים, והיו במלוא כוחם בהתקפת הנגד הראשונה של כוח חטיבתי, נגד צבא חצי סדיר במלחמת העצמאות. מאחר שמג"ד גדוד 14 של "גולני", יעקב דרור, לא הצליח להוציא מקיבוץ דליה את קורס מפקדי הכיתות של הפלמ"ח, ביום הקרבות הראשון (4 באפריל), שלח זימון המח"ט משה מָן, ביום הרביעי של המערכה, 7 באפריל בבוקר, אל סגנו של לנר, חיים אבינועם, למטה הקדמי של "גולני" בחורשת קיבוץ שריד. אבינועם לא הגיב. חוסר היכולת ליצור קשר עם מפקדת הגדוד הראשון הדאיג מאוד את מָן. ההפגזות והיריות נמשכו, ילדי משמר העמק התחבאו במערה שביער, ולא היה מידע מדויק על תנועותיהן של מחלקות הפלמ"ח. מַן שלח מברק תלונה למטכ"ל. ידין הראה את המברק לאלון, ששלח מברק לאבינועם בשעה 10.40 בבוקר: "ההתקפות על משמר העמק נמשכות. התקשר בהול עם 'גולני' לתיאום פעולה. 'גולני' מתלונן שאינו יכול למצוא אתכם. תודיע על צעדיכם הבאים."³ מן המשיך להתלונן, ובשעה רבע לשתיים בצהריים שלח אלון עוד מברק לאבינועם: "העמד עצמך, יחד עם כל הקריה,⁴ לפקודת "גולני", כדי להציל את משמר העמק. התקשר אתו בהול, ותודיע על מעשיך."⁵

אבינועם מיהר למטה "גולני", שם פגש את המח"ט, את המג"ד דרור, ועוד ארבעה אנשי מטה. הרי השיחה שהתנהלה בין המח"ט "הקשיש" (45) לסמג"ד הצעיר (22), לפי עדותו של אבינועם: מָן: "איפה חברי הפלמ"ח?" אבינועם: "מפוצלים למחלקות, ממעוז חיים עד חניתה." מָן: "לכמה זמן אתה זקוק כדי לרכז אותם?" אבינועם: "אם זה דחוף מאוד, ארכז את רובם הלילה." מָן: "מחכים להתקפה חזקה על משמר העמק, ואני רוצה שתיכנס עם הגדוד שלך לקיבוץ, כדי להגן עליו". פקודה זאת הייתה מנוגדת להשקפת עולמם של מפקדי הפלמ"ח, שהתחנכו לא להיצמד להגנה סטאטית, אלא לתקוף (בהתקפה יזומה או כחלק מקרב הגנה).⁶ מחלקות הפלמ"ח סייעו לקיבוצים להתגונן, אבל ריתוק גדוד לקיבוץ לא התקבל על דעתו של אבינועם, והוא אמר: "ארכז את הגדוד ואשיג בעצמי אוטובוסים של ׳אגד׳. אבל אני נגד כניסה שלנו למשמר העמק. שם נהיה נחותים, מרוכזים ופגיעים. יותר טוב שנגן על הקיבוץ בהתקפת נגד." אבינועם הציע שגדודו יכניס טריז בין רוביה-פוקה ורוביה-תחתה ובין מנסי (מדרום למשמר-העמק), ויתפוס בו בזמן את הכפר חירבת בית ראס, ששלט על הדרכים שהובילו למשמר העמק, לג׳וערה, ולכפרים הערביים מנסי וכופרין. מן לא קיבל את עצת המפקד הצעיר וחסר הניסיון הקרבי. אחדים מאנשי המטה של משה מן, משוחררי הצבא הבריטי, העריכו את יחסי הכוחות בין "צבא ההצלה" ובין הפלמ"ח, ונתנו גיבוי למסקנותיו. "אתה תעשה מה שאומרים לך", אמר לאבינועם. אבינועם: "אני לא מקבל את החלטתך." מָן: "אין לך לפני מי לערער. אני הסמכות העליונה כאן. והקשר האלחוטי והטלפוני משריד לתל אביב אינו תקין." אבינועם: "אמצא דרך להתקשר. אני מתחיל מיד לרכז את הגדוד. חלק ממנו יהיה מוכן לפעול הלילה, וכולו יהיה מוכן מחר. אני חוזר, חובה לתקוף." מָן:"תועמד למשפט על סירוב פקודה". אבינועם: "אני מוכן לזה"!

אבינועם פרש ממטה "גולני" ומיהר לביתו, במושב בית-שערים. משם הוא רכב על גבי סוס-עבודה למטה הגדוד הראשון של הפלמ"ח, בקיבוץ הזורע, שם נמצא מכשיר קשר, ושלח מברק ליגאל אלון: "התבקשתי לסייע למשמר העמק על-ידי ריכוז הגדוד וכניסה למשמר העמק. ארכז את הגדוד מיד. מסרב להיכנס למשמר העמק. מציע לתפוס את בית-ראס, לכבוש את רוביה-תחתה ורוביה-פוקה, ולהמשיך, בשלב שני, למנסי." מברק התשובה התקבל אחרי חצי-שעה: "מקבל את עמדתך. הזקן יגיע אליך מחר הביתה."⁷ אבינועם שלח הוראות-כוננות לכל מחלקות הפלמ"ח שחנו בקיבוצי עמק יזרעאל ובסביבות חיפה, ונסע לעפולה. בלילה הוציא אחדים מנהגי "אגד" ממיטותיהם ושלח אותם לאסוף את המחלקות ולהובילן לבסיס של קורס מפקדי הכיתות, בקיבוץ דליה. כשהאיר בוקר יום רביעי, 7 באפריל, כבר היו בדליה כמה מחלקות מפלוגה ד׳ של הגדוד, בפיקוד ישעיהו גביש,⁸ וכמה מחלקות מפלוגה א׳, בפיקוד אסף שמחוני.⁹

צמרת הביטחון, שהוטרדה בגלל המידע הלקוי, וחרדה משיבוש היחסים בין מָן לאבינועם, מינתה את יצחק שדה למפקד כל כוחות ה"הגנה" בחזית משמר העמק, ואלון הודיע לאבינועם במברק ששדה מונה "להנהלה הכללית של הפעולה", והוסיף להודעה הוראה: "רכז את כל הגדוד, על ציודו, בחלק המערבי של העמק. עמוד לפקודת 'גולני'."¹⁰ על גלי האתר רצו המברקים; בתל אביב ובשריד התנהלו דיונים ונתקבלו החלטות, ובדליה ובג׳וערה אירגן חיים אבינועם את גדודו להתקפת-נגד. הוא דיווח על כך לאלון שהודיע למטכ"ל: "פלוגה א׳ מגדוד 1 פועלת מהבוקר במשמר העמק."¹¹ לגדוד שהתארגן בדליה ובג׳וערה סיפח אבינועם את חניכי קורם מרגמות 81 מ"מ של ה"הגנה", ואת חניכי קורס מפקדי הכיתות של חטיבת "גולני", שהתאמנו בג׳וערה ושלא נשלחו למשמר העמק עד 7 באפריל. מג׳וערה הבחין בערבים מתחפרים בחירבת בית-ראס, והורה לרגם להפגיז אותם. "הטווח רחוק מדי", ענה הרגם, "אבל אוסיף עוד מטען לפגזים ואז הם יגיעו." הפצצות נפלו על היעד, ואבינועם ראה את בריחת הערבים מחִרבת בית-ראם. כשנודע לו שהבריטים מנהלים משא-ומתן עם שני הצדדים על הפסקת-אש זמנית, הציע למשה מָן לתקוף מיד, גם אם עקב זה לא יפונו הילדים ממשמר העמק. הצעתו לא התקבלה והתקפת-הנגד נדחתה לעשרים וארבע שעות. יצחק שדה, שביקר אז בג׳וערה, אמר לאבינועם: "לא רק שאתה צודק, אלא תאגוף את קאוקג׳י מלַג׳ון (מגידו)." "אין לנו נשק", אמר לו אבינועם. "רק לאחד מכל שלושה לוחמים יש רובה או סטן." "את הנשק תשיג שם", אמר שדה והצביע על שדה-הקרב המיועד. שדה אישר את התוכניות של אבינועם, ומשה מָן כיבד את האוטוריטה של הרמטכ"ל לשעבר.¹² אחרי שלושה חודשים הסביר דן לנר בכינוס מפקדי הפלמ"ח מדוע החליטו חבריו לתקוף: "הציעו לנו להכניס כוח תגבור למשק. סירבנו למלא תפקיד הגנתי, ופנינו לשטח פעולה אחר."¹³ מפקד גדוד 22 של חטיבת "כרמלי", מרדכי מקלף, שלח תגבורת מחיפה לדליה: שלוש מחלקות מפלוגות שונות – אחת ותיקה ושתיים טירוניות – בראשותו של מפקד פלוגה, אהרון (אולק) נחשון, עם שישה מקלעי "ברן" ותשעה מכשירי-קשר. לוחמי "כרמלי" הגיעו ליעד, בשלושה אוטובוסים ושלושה משוריינים, בשעה 6 לפנות ערב, ואבינועם שלח אותם למאהל קורס מפקדי הכיתות של הפלמ"ח, שבו התכוננו לקרב לוחמי הפלוגה המתוגברת של אסף שמחוני, ושתי מחלקות מפלוגת ישעיהו גביש. בנות ההכשרה של הפלמ"ח סייעו לחבריהן להתארגן, וחיילי "כרמלי" קינאו בהם.¹⁴ ______________ בשבוע הבא: קאוקג'י נסע להלווית עבד אל קאדר; דן לנר הגיע מן הגליל המערבי ויחד עם יצחק שדה תכנן את התקפת הנגד; מחלקות פלמ"ח וחטיבת "כרמלי" תקפו בו-זמנית יעדים של צבא ההצלה הבריחו את אנשיהם; תלמידי כיתה י"ב של בית הספר "כדורי" הצטרפו לקרב

1. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת במחלקה הגרמנית של הפלמ"ח, וב-1944 הוצנח על-ידי הבריטים ביוגוסלביה, שם לחם בשורות הפרטיזנים של טיטו. 2. ישעיהו גביש, "סדין אדום", כנרת זמורה ביתן, 2016, עמ' 35; ראיונות עם דן לנר, חיים אבינועם ויצחק חופי. 3. א"צ, אל חגי מאת המועצה, 7 באפריל 1948, שעה 10.40. 4. הגדוד. 5. א"צ, לחגי מהמועצה, 7 באפריל 1948, שעה 13.45 6. כזכור מן הפרקים הקודמים סמג"ד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, עוזי נרקיס, סרב להשאיר כוח על הקסטל לאחר ההשתלטות עליו, ומפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין, התמהמה במשלוח כוח פלמ"ח לקסטל להחליף את אנשי חטיבת ירושלים שהגנו עליו. 7. לא מצאתי בארכיונים את המברקים שבין חיים אבינועם ליגאל אלון. גם עמירם אזוב מסתמך בספרו בעניין זה, רק על עדותו של חיים אבינועם. 8. אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים. 9. ראיון עם חיים אבינועם. אסף שמחוני פיקד על החזית המצרית ב"מבצע קדש", ב-1956, ונהרג אחרי המבצע בתאונת מטוס. בני משפחת שמחוני טענו שהרמטכ"ל משה דיין הורה להפיל את המטוס בעקבות סכסוכים קשים שהיו ביניהם בזמן המבצע. 10. א"צ, אל חגי מהמועצה, 7 באפריל 1948, שעה 14.00. 11. א"צ למטכ״ל מהמועצה, 7 באפריל 1948. 12. משה מן וחיים אבינועם שם. 13. כנס פלמ״ח, 29 ביוני 1948. 14. א"צ, אל בנימין מאת אטק. פעולה במשמר העמק, 15 באפריל 1948; ראיונות עם אהרון נחשון.