מה קורה בצפון, מה קורה בדרום מול עזה ומה השוני ביניהם? נתחיל בצפון. הצבא הסורי, בפיקוד עליון רוסי ותכנון רוסי, השתלט על מרבית רמת הגולן הסורית; כמה עיירות המוכרות היטב לכל מי ששרת בעבר בפיקוד צפון, כמו העיירה נאווה, חטפו את הפצצות ההשמד של המטוסים הרוסים והסורים; מרבית המורדים נכנעו בפני נציגים רוסים שהיו ערבים למעברם לצפון סוריה, לאזור אידליב המוחזק על-ידי עשרות אלפי מורדים, וכוח צבאי טורקי קטן. בעתיד נשמע עליה רבות. החלק היחידי ברמת הגולן הסורית שטרם נכבש הוא בדרומה, קרוב לנהר הירמוק. הוא מוחזק על-ידי דאעש ומכותר. הניסיונות להסתער עליו נכשלו, תוך אבידות רבות לצבא הסורי. כיוון שכך, מה שמתרחש בימים אלה הוא שהאזור שדאעש מחזיק ונלחם עליו, חוטף כל הזמן אש ארטילריה, אש של טילים כבדים, אש של פצצות זרחן האסורות בשימוש, ובעיקר הפצצות ממטוסים רוסים וסורים. זה מה שגרם, הייתי אומר כמעט באורח טבעי, להסתבכות הסורית עם צה"ל. ועכשיו לנקודה מהותית לגבי ישראל: עם הצבא הסורי שהשתלט על רמת הגולן הסורי, נמצאים גם חיילים, במדים סוריים, מהמליציות השיעיות העירקיות והאפגאניות שבחסות משמרות המהפכה האירנית, ואולי גם מכוח העילית של חיזבאללה בצד המדיני.
אחרי שישראל התבשמה מכך שרוסיה ערבה להסכם ההפרדה מ-1974 (וראינו כבר שזה לא רלוונטי בכלל למצב החדש) עלתה בתחילת השבוע הבעיה האמיתית במפגש ייחודי וחריג כאשר שר החוץ הרוסי והרמטכ"ל הרוסי הגיעו לישראל לפגישה עם הצמרת הישראלית. בסיומו הודיעה ישראל כי הרוסים הסכימו שלא יהיו "כוחות אירנים" במרחק של 100 קילומטרים מהגבול. בפומבי הרוסים הכריזו כמה פעמים כי בדרום סוריה, ובכללה רמת הגולן הסורית, אין בכלל כוחות אירנים. פרדוקסאלית הם צודקים: אין שום פלוגה, גדוד או חטיבה אירנית. האלמנטים הצבאיים האירנים שבסוריה הם אחרים. לצורך הלחימה האירנים משתמשים במליציות שהם הקימו, לא בכוח אירני ישיר. המליציות הללו הן הבעיה. הם כבר נמצאים, מוסווים, ברמת הגולן. הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהם הוא טרור מרמת הגולן. כמובן תהיינה לנו הבטחות עד השמים שאין מליציות והוציאו אותן מדרום סוריה. מי יפקח על כך? מי יבדוק? כוח האו"ם בגולן לא בנוי לזה בכלל ואין לו מנדט לכך. אין עכשיו שום כלי ארגוני מתאים עם מנדט לבצע דבר כזה בעתיד.
ובעזה, אנחנו נתונים למעשה במלחמת התשה עם החמאס. הסכמנו לכך. כאשר אנחנו מסכימים להפסקת אש, בתיווך הגורמים השונים, אנחנו משחקים לידי החמאס, והוא יקבע מה תהיינה הפעולות שלו נגדנו במסגרת "הפסקת אש", עד לסבב הקרוב הבא, ושוב "הפסקת אש". להבדיל ממלחמת ההתשה הידועה ביותר, מלחמת ההתשה בחזית תעלת סואץ הרחוקה, ללא אוכלוסייה אזרחית בצד שלנו, כאן אנחנו מכניסים את אזרחי הנגב המערבי למלחמת ההתשה. האליבי החוזר והנשמע הוא שהסכנה היא בצפון וצה"ל אינו רוצה על כן ל"היתקע" בעזה נוכח הסיכונים הגדולים בצפון. זה לא נכון! הסיכון בצפון אינו לטווח המיידי; אין לנו בצפון שום סכנת מלחמה נגד סוריה או אירן, או רוסיה,או כל גורם אחר! הכי הרבה שיש לנו הוא "זליגות". לא צפויה לנו הסלמה בצפון. לעומת זאת, בעזה אנו צפויים להסלמה ואפילו למלחמה; בדרום השדות בוערים; ברמת הגולן לא בוערים שדות. במילים פשוטות: הנסיבות בצפון אינן מפריעות לאיזושהי פעולה רצופה של צה"ל מול החמאס בעזה.