מערכת משמר העמק (י') מח"ט "אלכסנדרוני" מסרב פקודות

בשבת 10 אפריל בבוקר ירד גשם. מן הרכסים ראו חברי משמר העמק תנועה גדולה בכפר מנסי, וביצורים חדשים בכפר רוביה-פוקה, שהערבים התמקמו בו שוב. ביומָן המערכה של משמר העמק רשמה באותו יום עובדת המטבח, רבקה פ. את הסיפור הזה: "ניגש אלי אחד מגיבורי אבו-שושא ובידו פרגית מסכנה, מפרפרת. מבקש הוא לטגנה. ברצון נעניינו לגיבור-הקרב, הכנו לו מחבת, שמן, בצל, שום, ושאר ירקות, אך הוא התמהמה, ובפנים מבוישות שאל: אולי תוכלו לשחוט לי פרגית זאת, כי אינני יכול לשחוט." הכפר אבו-שושא נכבש כמעט בלי קרב וננטש בלי קרב. בצהריים הגיעו לקיבוץ, דרך השדות, שלוש משאיות מעמק יזרעאל והביאו מצרכים ומכתבים מהנשים ומהילדים. יריות שנורו על המשאיות בדרך לא פגעו בהן. כשנכנסו המשאיות לחצר המשק נתחדשו ההפגזות והצליפות.¹ מעל משוריין של "צבא ההצלה" ירה תותח על בתי הקיבוץ מטווח קרוב, וחברי הקיבוץ ירו על המשוריין ממרגמה 3 אינטש וממכונת ירייה. הרפת והלול נפגעו.² ביומָן המערכה של הקיבוץ כתוב: "האנשים שבתוך התעלות אינם חושבים, אלא על שני דברים בלבד: א. הנה הורסים לנו את המשק, נוכרח להיות שוב ׳צעירים׳ ולהתחיל מחדש: ב. מה טוב שהילדים אינם כאן, ומה טוב שמנענו מהם את הזוועה הנוספת הזאת. בתוך התעלות עוסקים באסטרטגיה. אילו החזקנו ברוּבְּיָה עד היום, לא היה זה בא עלינו."³ המא"ז יבזורי שלח מברק למשה מָן: "השעה 15.45. הכדורים של מכונות-הירייה אזלו, נותרו שמונה-עשר פגזים למרגמה התקינה היחידה, 3 אינטש. שלח בדחיפות את החסר, ועוד כלי נשק ותחמושת."⁴

יום לפני כן (ב-9 באפריל) פקד ידין על מח"ט "אלכסנדרוני", דן אבן, לשלוח ל"גולני" פלוגה עם נשק. לחטיבת "אלכסנדרוני" לא הייתה חזית חמה: רק אחת מפלוגותיה (בפיקודו של דני דגן) השתתפה במבצע "נחשון". שלושה גדודים היו ב"אלכסנדרוני", ואחד מהם – גדוד 31, בפיקודו של שמואל אדמון – חנה בקיבוץ מענית ובמושבה גבעת-עדה, במרחק כעשרה קילומטרים מג׳וערה. לכאורה היה על אבן להיות מעוניין לשתף את פקודיו בקרב-ההכרעה נגד האויב שהטריד גם אותם, ובכך להקנות להם ניסיון קרבי, אבל לא זה מה שקרה. המח"ט אבן, האיש שבן גוריון שקל את מינויו לרמטכ"ל, שוחח בטלפון עם הרמטכ"ל יעקב דורי (ב-9 באפריל ב-8.15 בערב) ואמר לו שהבריטים נתנו אולטימטום לשני הצדדים, להפסיק את האש עד למחרת בבוקר, ושהם יפעלו נגד הצד שייזום פעולות: אם היהודים ינצרו את האש, אמר אבן, יפעלו הבריטים רק נגד הערבים.⁵ נאמָן לתפיסתו זאת לא שלח סיוע למגיני משמר העמק, ולמחרת טלפן שוב ללשכת הרמטכ"ל, ב-7.55 בבוקר, והביע את השתוממותו, מדוע לא קיבל, בתגובה על הודעתו מאתמול, פטור ממשלוח התגבורת.⁶ דן לנר ומשה מָן, שהיו בטוחים כי התגבורת מחטיבת "אלכסנדרוני" תבוא, לא הכינו כוחות חלופיים. כ-10 באפריל ב-7 בבוקר טלפן מָן לידין: הפלוגות של "אלכסנדרוני" לא הגיעו, שלח אותן מיד לג׳וערה. מָן ביקש מידין שיעדכן את אבן בפרטי המערכה, כדי שיבין עד כמה דרושה התגבורת, ודיווח שיש לאויב הרוגים רבים, ושפצועים ערבים רבים מאושפזים בבתי-החולים בג׳נין ובשכם, לכן כדאי להמשיך בתנופת ההתקפה.⁷ "עליך להחזיק את היוזמה בשטח בידך. פאוזי בק [קאוקג׳י] מעוניין בהפוגה בשטח הזה כדי לשלוח כוחות לקרב בקסטל. עליך להחזיק בכפרים שכבשת ולא לעזבם. מערכה זו גורלית היא לפרסטיז'ה של פאוזי בק",⁸ ענה לו ידין במברק. ממברק זה אפשר ללמוד שצמרת הביטחון ראתה את נקודת הכובד של השלב המלחמתי ההוא לא במשמר העמק, אלא בקסטל, אף שהקרבות בקסטל כבר נסתיימו ב-9 באפריל בבוקר, לא רק בהשתלטות הפלמ"ח על הרכס, אלא בקרב דיר יאסין שהכריע את הערבים המקומיים בכל הארץ. התקפת הנגד במשמר העמק נועדה לסייע ללוחמים בקסטל, ונראה שידין, בן-גוריון וגלילי, סברו שלוחמי ה"הגנה" עדיין מחזיקים בכפרים רוביה-פוקה ואבו-שושא (שפונו, ללא קרב, שעות רבות לפני כן). אנשי הפיקוד העליון לא היו מעודכנים בפרטי הקרבות בגזרת משמר העמק, ואפשר להניח שהם לא הבינו את החשיבות האסטרטגית של הניצחון על קאוקג׳י בגזרה הזאת, לכן לא הקצו לה די כוחות. הערכת המצב של קאוקג׳י הייתה נכונה יותר: הוא שלח הוראה ליחידה ששלח לקסטל: לחזור מיד, עם התותחים, לגזרת משמר העמק. ההוראה לא מולאה.⁹

במברק ששלח ידין לדן אבן ב-10 באפריל ב-12 בצהריים נאמר: שלח מיד את אנשיך לג׳וערה, ושלח קצין קישור למטה הקדמי של חטיבת "גולני", בקיבוץ שריד, כדי לתאם את הפעולות של שתי החטיבות.¹⁰ ידין דיווח למָן שרק פלוגה אחת תגיע אליו מ"אלכסנדרוני", ופקד עליו: "עבור בהקדם שוב לפעולה תוקפנית. שמירת היוזמה בידיכם הכרחית וחיונית, גם למערכת משמר העמק וגם למערכת הקסטל."¹¹ אחרי הצהריים הגיעה לג׳וערה הפלוגה מ"אלכסנדרוני", ולמחרת הודיע דן לנר למשה מָן: "...הגיעה אלינו פלוגה של ׳אלכסנדרוני׳. הטלתי עליהם בלילה לתפוס שני משלטים מדרום לבית-ראס, כדי לאפשר לנו לערוך התקפה על כופרין. בזמן תפיסת המשלט הם נתקלו ביריות בודדות מצד האויב. אחרי זמן קצר הודיע לי מפקד הפלוגה שהוא נאלץ לסגת. מתברר שהפלוגה בלתי מאומנת. המפקדים הם ממסיימי הקורס האחרון, ואין לסמוך עליהם. כל זה לא ידעתי לפני יציאת הפלוגה (למשימה). מפקד הפלוגה וסגנו מסרבים לפעול הלאה. החזרתי אותם לרמת השופט. העבר זאת ל׳אלכסנדרוני׳. אני תובע לבירור את מפקד הגדוד." ¹² חיים אבינועם סיפר כי מפקד הפלוגה שלא ביצעה את משימתה מ"אלכסנדרוני" לא דיווח במכשיר הקשר על מיקומם של פקודיו, וחזר איתם לג׳וערה רק אחרי שעות רבות. בשעות אלה לא היה אפשר לתקוף את כופרין מבלי להסתכן בהיתקלות עם אנשי "אלכסנדרוני" (למחרת נשלח מ"אלכסנדרוני" מפקד אחר, יהושע בדיחי¹³, שארגן כראוי את פלוגת התגבורת, ואחרי כשבועיים וחצי השתתפה פלוגה זאת במבצע "יפתח", יחד עם הגדוד הראשון של הפלמ"ח. היא חזרה לחטיבת-האם רק אחרי הכרזת העצמאות.)¹⁴ לפני שירדה רמת הציפיות שלו מחטיבת "אלכסנדרוני", ביקש משה מָן מידין בטלפון (ב-10 באפריל ב-7 בערב) להורות לחטיבה זאת לתקוף את לוחמי "צבא ההצלה" בוואדי-ערה, כדי לרתק אותם.¹⁵ ידין פקד על אבן לפוצץ גשרים ודרכים בוואדי-ערה. אבן אישר את קבלת הפקודה, אבל לא מילא אותה. מָן גם ביקש מידין לשלוח לחזית משמר העמק את קורס מפקדי-הכיתות של חטיבת "כרמלי" שהתאמן ליד קיבוץ אלונים, במרחק כעשרה קילומטרים מאזור הקרבות. ידין לא מילא את הבקשה. ¹⁶ היוזמה הצבאית היחידה של היהודים בחזית משמר העמק, בשבת 10 באפריל, הייתה הפצצת רוביה-פוקה מן האוויר, לפנות ערב: מטוס קטן הטיל פצצה גדולה, שלא התפוצצה, ושתי פצצות קטנות, תוצרת התעש, שהתפוצצו.¹⁷

כִּשְלונו של קאוקג'י לכבוש את משמר העמק, במשך שבוע ימים, למרות יתרונו בכוח אדם ובאמצעי לחימה, עורר פסימיות במפקדתו ובציבור הערבי. שהרי אם חטיבה של צבא סדיר לכאורה נכשלה לכבוש ישוב יהודי אחד, איך יצליחו הערבים למנוע את הקמתה של מדינת ישראל?! מפקדתו פרסמה הודעה ש"המערכה הזאת תהיה קשה ואכזרית, עקובה מדם, וקשה לאין שיעור מהקרב על הקסטל".¹⁸ הייתה זו תחזית מדויקת למלחמה ששני הצדדים הגיעו אליה בלתי מוכנים, ויתרון היהודים היה בזה שהערבים היו מוכנים אף פחות, והם ניהלו אותה על סמך משאות נפש, ולא ניתוח מקצועי. ____________ בשבוע הבא: טקס קבורה תוך כדי קרב; לקחים ראשונים: הלוחמים הערבים בורחים; מח"ט אלכסנדרוני אינו ממלא פקודות; הערבים בורחים מכפריהם; קאוקג'י פונה לעזרה לגדוד הדרוזי בשפרעם; חיילי "גולני" בוזזים בתי ערבים; פלוגה מהגדוד השלישי של הפלמ"ח חשה לעזרה מהגליל העליון; רפול תוקף את רוביה פוקה; שמועה בקרב הערבים שלוחמי מברית המועצות מסייעים ליהודים; הכרעת צבא ההצלה.

1. א"צ, מבולגרים לכנסת, לידין, 10 באפריל 1948; זיכרונות קאוקג׳י. 2. א"צ, אל כנסת, ידין מגולני, 10 באפריל 1948. 3. "יומן המערכה', עמ' 49-45. 4. א"צ, אל גולני משמר העמק, 10 באפריל 1948, שעה 15.45. 5. א"צ, אל הרמטכ״ל מאת אלכסנדרוני, 9 באפריל 1948, שעה 2015. 6. א"צ,, אל הרמטכ״ל מאת אלכסנדרוני, 10 באפריל 1948, שעה 0755. 7. א"צ, אל ידין, כנסת (כרמלי, אלכסנדרוני) מאת גולני, 10 באפריל 1948, שעה. 0700. 8. א"צ, מידין לגולני, 10 באפריל 1948, שעה 1100. אלחנן אורו, "המערכה במבואות חיפה" שם; אזוב, שם, עמ' 187-186 9.יומן קאוקג'י 10. א"צ, אל אלכסנדרוני מאת ידין, 10 באפריל 1948, שעה 1200. 11. א"צ, אל גולני מאת ידין, 10 באפריל 1948, שעה 1200. 12. א"צ, מחגי לגולני, 11 באפריל 1948, שעה 0750; אזוב, עמ' 188. 13. נהרג אחרי חודשיים, ב-4 ביוני בקאקון שבעמק חפר, כשישה קילומטרים צפונית-מערבית לטול כרם. 14. גרשון ריבלין וצבי סיני (עורכים), "חטיבת אלכסנדרוני", עמ' 157, חיים אבינועם שם. 15. א״צ, תאמ״ע 99/4, אל אלכסנדרוני מאת ידין, 10 באפריל 1948, שעה 22.15; אל מטכ"ל/אגם מאת אלכסנדרוני, 10 באפריל 1948, שעה 2355. 16. א"צ, לידין מגולני, 10 באפריל 1948, שעה 18.45. 17. א"צ, אל גולני מיחזקאל, 10 באפריל 1948, שעה 18 .10. 18. אזוב, עמ' 199.