ראש השנה מהו?
אל תיתן לזמן לנהל אותך, אתה תנהל אותו. נשמע נכון, מעניין ואפילו מוּכָּר. אך שמתם לב לכותרת ראש השנה? אז מה הקשר לכאורה בין ניהול זמן כהלכה לחג המרומֵם, שבו, על-פי המסורת, ביום בריאת האדם אנו ממליכים את הבורא?
שימו לב לצמד המילים "ראש השנה". האדם, שנברא בחג הקדוש, הוא הראש של השנה - הוא המנהל את השנה הבאה עלינו לטובה. הוא הבוס של הזמן והמעצב שלו. הוא הקובע איך תירָאה השנה שלו, איך ינצל את המשאב הכל כך יקר העומד לרשותו - הזמן (טיים איז מאני, מאני טיים זוכרים?). האם ינצל אותו למצוות וּלמעשים טובים, למעשי חסד, לעזרה לזולת ולתרומה לחברה, לעבודת ה' ולעבודת המידות? או שמא לא ישכיל לנצל את הזמן ויבזבז אותו לריק בחוסר מעש, בבטלה, במדורי רכילות, בהתמכרות למסכים וּבהרס עצמי?
אנו עומדים בפיתחה של שנה חדשה. זו הזדמנות להתחיל הכל מבראשית. לפתוח דף חדש וחלק, לשנות הרגלים, וּלאמץ מידות חדשות, טובות וּמועילות.
הכל מתחיל בארגון זמן וּבניהול סדר יום תקין. השנה היא שנת תשע"ט - אולי ראשי תיבות של האיחול והמשאלה "תהא שעה טובה". שעה היא יחידת זמן בסיסית. סדר יום מתחיל ביציקת תוכן וּמשמעות לשעה. ואולי על כך אמרו חז"ל "אין לך אדם שאין לו שעה" - שעה לתפילה, ללימוד תורה, להתנדבות, לעבודה וליצירה.
אתה מלך הזמן - אתה המחליט איך תירָאה השנה שלך, היום שלך והשעה שלך, אם לברכה או, חלילה, לקללה.
זמן איכות
המודל לניצול זמן הוא, איך לא, אבותינו ואימהותינו הקדושים - אבות ואימהות האומה. על אברהם אבינו מצביעה התורה שהוא "בא בימים" - דהיינו הוא הקפיד לצקת תוכן לחייו וּלנצל את כל ימיו למצוות וּלמעשים טובים. 'שנה' היא מילת המפתח, החוזרת כמוטיב מַנְחֶה בתורה, בציוּן חייה של שרה אמנו: "וַיהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". מילים חוזרות, בניגוד לשפה הלקונית המאפיינת את התורה, מצביעות על משמעות מיוחדת.
המילה 'שנה', החוזרת לאחר תיאור המאה, העשרות והיחידות של שנות חייה, אומרת דרשני והפרשנים, שנדרשו לכך, הציעו הסברים שונים ומגוּונים. נראה לי שהיא מציינת את המשמעות המלאה שהעניקה שרה לכל אחת משנות חייה הרַכִּים, הצעירים והבוגרים הגדושים במצוות. הפסיכולוג פרו' פרנקל דיבר על האדם המחפש משמעות, כְּשֵׁם ספרו הנודע המהווה רב מכר של כל הזמנים. מתברר ששרה אמנו, המשמשת מודל למשמעות הדתית שיש להעניק לחיים, הקדימה אותו בגירסה היהודית, ולא רק בגירסה האוניברסלית של הפסיכולוגיה הכללית.
חיי שרה, כְּשֵׁם הפָּרָשָׁה, מלמדים על עיקרון חשוב בחישוב הגיל: גיל החיים נקבע לא על-פי הגיל הכרונולוגי של האדם, אלא על-פי תוכנם והאיכות המוענקת להם. מדד המשמעות הוא הקובע את הגיל. המושג זמן איכות מקבל כאן אפוא משמעות חדשה. הוא מצביע על כך כי קְנֵה המידה לחיים נמדד לא על-פי כמותם, אלא על-פי איכותם. חיים מבוזבזים ללא מעשים טובים הם חסרי כל ערך ובלתי נורמטיביים.
אם אין זמן - יש זמן
חז"ל מספרים על עיר אחת שעל קבריה נהגו לציין את מספר השנים של המתים. אולם למרבה הפלא תוחלת החיים הייתה נמוכה מאוד ובאופן אופטימלי הגיעה לעשר שנים בלבד. אך לא די בכך. השָנים זכו לציון הערך המוּסף של חודשים, שבועות ואף ימים. לְפֶשֶׁר תמיהתם של המבַקרים במקום לתופעה המוזרה הוסבר להם כי מדד החיים מוכתב על-פי גיל המעשים, ולא לפי אורכם. הקריטריון העֶרְכִּי בניגוד למוסכמות הוא שהינחה את תורתנו הקדושה.
באופן מדהים אצל שרה אמנו, בדומה לאברהם ה"בא בימים" אשר כפי שמצביעים חז"ל כל ימיו היו מלאים במעשים טובים, גיל המעשים חפף את גיל החיים במלואם, אחד לאחד במלוא התנופה ובמאת האחוזים. האקולוגיה הרוחנית תאמה להפליא את הכרונולוגיה של חייה ואת היקף שנותיה. לא פלא שהחפץ חיים, כמו צדיקים רבים אחרים, ניהל יומן לרישום הזמן הפנוי, בכל שעה ובכל יום, וניצולם למצוות.
מספרים על איש עסקים שפנה לרב בשאלה, כי הוא עסוק מאוד בעבודתו, ויש לו רק 5 דקות פנויות ביום - האם להקדיש אותן, שאל, ללימוד גמרא או ללימוד מוסר. השיב לו הרב שילמד מוסר, כי אז יראה שיש לו הרבה זמן פנוי ללימוד תורה וּלקיום מצוותיה. גדולי ישראל הם המודל הנצחי לכך ש"אם אין זמן, יש זמן" וּלהפך. אם מנצלים היטב את הזמן וּממלאים אותו במשמעות, תמיד מוצאים זמן לכל, ואם הזמן מבוזבז, ולא יודעים מה לעשות איתו, לא מוצאים זמן לשום דבר.
תופעה ידועה אחרת של השחתת זמן וצלם האדם היא ההתמכרות ליצר, למסכים, לכדור, לבילויים, לשתיינות וכדומה. על כך כבר אמר המשורר יהודי הלוי את האימרה המופלאה "עבדי הזמן עבדי עבדים הם. עבד ה' הוא לבד חופשי". תחשבו על זה.
שבת שלום ושנה טובה!