את משימת ההתקפה על מאחזי הדרוזים בכפרים, הושה ממזרח לרמת יוחנן, וקסייר מצפון-מזרח, הטיל משה כרמל ב 15 באפריל על לוחמי גדוד 12, הגדוד שהשתתף בקרבות שיירת יחיעם ותל שרעה, מפני שהיה בטוח בניצחון ורצה להעלות את המורל שלהם. לימים כתב בגילוי לב: "התברר כי גם עוצמת כוחם של הדרוזים וגם כושרם הקרבי עולים בהרבה על המשוער.¹ העזתם בקרב הפליאה מאוד. היה הכרח לרכז כוחות נוספים... הגיעונו ידיעות כי הצלחותיהם נטעו בהם אמונה שנסיגתנו היא אות לחולשתנו, וכי אין בכוחנו לעמוד בפני הסתערויותיהם המתוכננות והמתואמות, על כן התרוממה רוחם והעזתם. ריכזנו, אפוא כוחות נוספים, בפיקוד מעולה, והפעולה תוכננה לפרטי פרטיה. המיבצע היה מכוון לפתור את בעיית הגוש הזה, פתרון יסודי ומוחלט. לכידה והשתלטות קבע על כפרי האויב, קסייר והושה, החולשים על גוש רמת-יוחנן והסביבה, והחזקתם, הייתה מעניקה לנו שלטון על מרחב רב, ובסיס נגד שפרעם הגדולה, וזאת לפני שהם יגלו פעילות של התערבות העלולה להיות לרעתנו".² כרמל הרכיב כוח משימה מהפלוגה המסייעת של גדוד 21 בפיקוד חיים בן דור, מהכוח שנלחם ב-14 באפריל בתל שרעה תחת פיקודו של יוסף האס; מהפלוגה של אולק נחשון (מגדוד 22) שנשלחה ממשמר העמק לרמת יוחנן, ומשתי מחלקות מקורס מפקדי הכיתות של "כרמלי", שבאו מאלונים – אחת בפיקוד אהרון אבנון ואחת בפיקוד מאיר מבצרי. מפקדי הכוחות התכנסו במגדל המים של רמת יוחנן. "צסיס אמר לנו: 'הדרוזים יתקפו את רמת יוחנן וינסו לכבוש את כפר עטה. נקדים ונתקוף אותם", סיפר מאיר מבצרי. "הוא קבע שההתקפה תתחיל לקראת מחר, יום שישי 16 באפריל. כשהיינו על מגדל המים עשו החיילים הכנות אחרונות. אכלו, שתו ונחו על הדשא של הקיבוץ. אחד מהם פלט כדור ונהרג במקום".³ ביומן המפקדה של רמת יוחנן נרשם (לקראת 16 באפריל אחר חצות): "המפקדה. למסור לאזורים: מתקיימת פעולה נגד קסייר והושה על-ידי יחידותינו. הפעולה תתחיל בשעה 01.00. במקרה שיגיעו אנשים לאחד המשקים, הסיסמה היא 'רמות שמיר'". ב-05.25 לפנות בוקר, 16 באפריל נרשם: "אפשר להתחיל לעבוד במשק".⁴ הייתה זאת שמחה שלפני זמנה.

אחרי קרב תל שרעה ביקר מפקד "גדוד הירמוך השני", אדיב שישאקלי, במפקדתו של שכיב והאב בשפרעם, וסיפר לו על תבוסת קאוקג'י בקרבות משמר העמק. "לא תנצח את היהודים בלי נשק כבד." אמר שישאקלי. "נראה שהיהודים יַפנו נגדך כוחות מחזית משמר העמק." והאב סיפר שהיהודים מרכזים כוחות ברמת יוחנן, ושני המפקדים העריכו שהיהודים יתקפו את שפרעם בלילה. היחידות הדרוזיות שחנו בהושה, בקסייר ובחִרבת סעסע הוחזרו לשפרעם, והגדוד הדרוזי נערך למגננה. בדוח ששלח שכיב והאב לדמשק נכתב: "אחרי קרבות עזים עם אויבינו, שנמשכו שמונים שעות, לאחר כמה קרבות פנים אל פנים, ולאחר שנכזבו תקוותינו לקבל תותחים, ירד המורל של חייליי. משוריינים ותותחים כבדים תגברו אח האויב. חששתי שהאויב ישמיד את כוחותינו ופקדתי על חיילי לסגת מקסייר ומהושה, לשפרעם". הנשים, הילדים, והזקנים, ברחו משני כפרים אלה עוד לפני כן, והגברים שנשארו היו אחוזי פחד מפני היהודים, שינקמו בהם על ההתעללות בגוויות חבריהם.⁶ הפלוגה של אולק נחשון יצאה להושה, ובן דוד ופקודיו יצאו לקסייר, בראש פלוגה לא אורגנית, שהורכבה כאמור מפקודיו, מחיילי הפלוגה של האס, ומשתי המחלקות של קורס מפקדי הכיתות – על מפקדיהן, אבנון ומבצרי. צבי בן ארי, סגנו של צסיס, הצטרף לפלוגה המקובצת של בן דוד, כמתאם, בינה ובין הפלוגה של נחשון, וצסיס וכרמל חיכו ברמת יוחנן.⁷ כשנודע לתושבי קסייר והושה שהיהודים באים, הם ברחו לשפרעם ביללות אימים. לימים הסביר אסמעין קבלאן: "הילכו כל מיני שמועות על מעשי אכזריות שמבצעים היהודים בכפריים ובנשיהם." בשעה 4 לפנות בוקר, 16 באפריל, כונסו, לפי עדותו של קבלאן, קציני הגדוד הדרוזי, בביתו של ראש מועצת שאפר עאמר, ושכיב והאב חילק את המשימות לכוחות. על פלוגה א' פקד להתארגן להגנה על הגבעות שבין שפרעם והושה, ובין תחנת המשטרה וקסייר.⁸

כשהאיר השחר של 16 באפריל, נכנסו כוחות ה"הגנה" לשני הכפרים הנטושים. על גבעה שחלשה על הושה ועל הסביבה, השאיר נחשון מחלקה. עץ בודד צמח על הגבעה הזאת, והלוחמים קראו לה "גבעת העץ". המיטות בבתי הכפרים היו עדיין חמות, והגחלים לחשו בתנורים. חיילים אחדים תפסו תרנגולות וחשבו על קומזיצים. אך נחשון ובן דור פקדו עליהם להתבצר ולהתכונן להתקפה.⁸ בחמש וחצי בבוקר התקרב לכפר הושה סיור דרוזי, בפיקוד פאיז רדואן, והחליף אש מטווח קצר עם פקודיו של נחשון. נהרגו: רדואן, שני מקלענים דרוזים, חייל יהודי וחובש יהודי. מקסייר ירו פקודיו של בן דוד במקלע על הסיור הדרוזי. בן דור שלח מחלקה לחפש את הגוויות של זוהר דיין וחבריו, והדרוזים ירו מהגבעות על המחפשים ופגעו למוות במפקדם, יגאל יחיאל. פקודיו נסוגו לקסייר, וגווייתו נשארה בשדה ונאספה למחרת. אסמעין קבלאן סיפר שווהאב מינה למפקד פלוגה א', במקום רדואן, את חסן עלי חנאווי, שהיה עד אז קצין קישור בין הגדוד לכפריים. "הפלוגה נערכה להתקפה על הושה כדי לחלץ את גופת המפקד, ולנקום את דמו. כשנהדפה הפלוגה, הטיל והאב כוחות נוספים למערכה והזעיק תגבורת. כך נסתבך והאב בהתקפה שממנה רצה להימנע".⁹

כל היום ההוא (16 באפריל), משמונה בבוקר עד חמש אחרי הצהריים, תקפו פקודיו של והאב את הושה ואת קסייר. שישאקלי שלח אליהם תגבורת - פלוגה דרוזית מהכפר הגלילי מירכא¹⁰, ואיתם כמה ערבים מנצרת ומכפרי הסביבה, בפיקודו של סולטן אבו צלח. תשע פעמים הסתערו הדרוזים על שני הכפרים, ותשע פעמים נהדפו. על "גבעת העץ" נהרג מפקד המחלקה, יעקב פלפל, ופקודיו נטשו את הגבעה ונסוגו אל כפר הושה. בכפר נהרג מפקד המחלקה, נוח מוזס. כיתה שאבטחה את הדרך בין הושה לקסייר נסוגה להושה, אחרי שעה וחצי של חילופי אש עם התוקפים. בשעה אחת-עשרה לפני הצהריים פקד בן דוד על מחלקתו של מאיר מבצרי לעבור מקסייר להושה. "מאיר. אנחנו הולכים להתאבד", אמר לו סגנו. אבל מבצרי ופקודיו עברו תחת האש החזקה את השטח שבין שני הכפרים, ואיש מהם לא נפגע. הם איישו את הגזרה המזרחית של הושה, שרוב ההתקפות נחתו עליה. המפקד הדרוזי, חסן עלי חינאווי, נהרג. זמן מה אחרי שהגיעה המחלקה של מבצרי לכפר הושה, הגיע אליו משוריין מרמת יוחנן ופינה ממנו את הפצועים, וכן מקלע בינוני שיצא מכלל פעולה. משוריין אחר מרמת יוחנן נתקע בדרך, ונוסעיו נטשו אותו ולקחו עמם את התחמושת. הדרוזים נכנסו למשוריין הנטוש והתקינו בו עמדה. אולק נחשון סיפר: "לפני הפעולה קיבלנו נשק צ'כי חדש ולא מוכר. לחיילים היה קשה לנעול את הבריחים, לכן לא יכלו להשיב אש בהתאם לכמות הנשק. הדרוזים ירו ממרגמות 60 מ"מ ואנחנו השבנו אש מרגמות 2 אינטש (51 מ"מ). לדרוזים היו הרבה כלי נשק אישיים, מקלעים ורימונים, ותחמושת כמעט בלתי מוגבלת. הם לחמו באומץ לב ונעו היטב בשדה. בעקשנות ניסו לכבוש בית קיצוני ששלט על דרכי הגישה אל הכפר. הכיתה שלנו נלחמה על הבית באומץ, אך התחמושת שלה אזלה. שלחתי אליה תחמושת במשוריין. הוא נפגע בדרך, ואז שלחתי את התחמושת עם אנשים. כל חצי שעה פוצצתי בית. למען המורל. ליד מטה הפלוגה, במרכז הכפר, חנתה העתודה – מחלקה עם תת-מקלעים 'תומפסון', למקרה שהדרוזים יפרצו לתוך הכפר".¹¹ _______________ בשבוע הבא: מפקד חטיבת "כרמלי", משה כרמל, הגיע למפקדה בקיבוץ רמת יוחנן, ונתקל במג"ד 21 דב צסיס, מיואש. שייח לביב אבו רוקון סיפק נזק שרכש בלבנון, ללוחמים היהודים, והציל אותם מתבוסה; התחמשת אזלה לכוח של אהרון נחשון בהושה, ולכוח של חיים בן דוד בקסייר; ברגע האחרון הגיעה מכונת ירייה שבלמה את ההסתערות התשיעית הדרוזית; לקראת ערב, משה כרמל מתכנן לסגת; תגבורת פלמ"ח הגיע ממשמר העמק; הגרסה הדרוזית לקרב; הדרוזים נסוגים לשפרעם.