קאוקג'י מסתבך (ב') כישלון הפשיטה לביר עדס

בלילה שבין 4 ל-5 במארס יצא כוח מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני, בפיקודו של המג"ד צבי גרמן, לפעולת גמול על הכפר הערבי ביר עדס.¹ בפשיטה השתתפו: פלוגה בפיקוד אשר לוי² ויחידות מפלוגות נוספות; לוחמים מכל הישובים שבגזרה; מדריכים וחניכים מקורס נשק כבד, (נכב"ד) בפיקוד ישראל טל (טליק)³ וסגנו זאב בר-סבר, שהפעילו שנים-עשר מקלעי "בראונינג" ו"שוורצלוזה", ומסיימי קורס ארצי למרגמות בפיקוד יהודה פריהר⁴, שהפעילו שתי מרגמות 3 אינטש. הייתה זאת אחת הפשיטות הגדודיות הראשונות במלחמת העצמאות, וקצינים רבים מהמטה הכללי באו למגדיאל באותו לילה. אחד מהם, משה בר-תקווה,⁵ דיווח לישראל גלילי לפני הפעולה שמטרתה היא לחדור לבסיס האויב, להרוג את התושבים ולהרוס את בתיהם. הערבים קיבלו התראה: ב-4 במארס פרסם עיתונאי יהודי זריז באחד העיתונים שה"הגנה" מתכוננת לפשוט על ביר-עדס, שתושביו תקפו את מגדיאל. באותו יום הגיעו למגדיאל מכוניות רבות ללא הסוואה ולוחמים רבים, והערבים יכלו לראות אותם. ⁶ בערב שלפני הפשיטה נפגש במגדיאל רחביה ורדי⁷ עם ערבי מביר-עדס, שהיה מביא ידיעות לש"י תמורת תשלום, וקיבל ממנו פרטים מעודכנים על היעד.⁸ לפני כן הציב ישראל טל מקלע על מגדל המים של המושבה, וירה צרורות לכיוון ביר-עדס. בערב התכנסו הלוחמים בבית-הכנסת של מגדיאל, לתדריך אחרון. אחרי שמפקדי כוחות המשנה הסבירו את המשימות, ציין המג"ד, צבי גרמן, בנאום נרגש, את חשיבות הפעולה.⁹ אריאל שרון הוביל את הלוחמים אל היעד. גרמן קבע את מטהו בבית-הכנסת, במרחק קילומטר מהיעד. הלילה היה גשום מאוד והקשר בינו לבין הלוחמים לא היה תקין. במכשירי הקשר היו ליקויים, והקשרים לא היו מיומנים בהפעלתם. לכן היה אשר לוי המפקד הבכיר למעשה בפשיטה זו. הוא סיפר: "חצינו ואדי מלא מים, שקענו בו עד המותניים. האדמה הכבדה שקעה תחת הרגליים, והתבואה הגבוהה הייתה עמוסה מי גשמים לעייפה... לא היינו רגילים לנוע בשדה (בתנועה) פלוגתית...כמעט אירעה לנו תקלה רצינית. מחלקת החבלה, עמוסת חומר-נפץ, תעתה בדרכה, ובמקום לנוע בעקבות הכוח הפורץ התקדמה אחרי מחלקת החסימה, לכיוון ג'לג'וליה... למזלנו הרגשנו בכך בעוד מועד. אחד ממפקדי-הכיתות, סייר הפעולה, הצליח למצוא אותה במרחק כמה מאות מטרים ולהחזירה למקומה. מקרה דומה אירע לצוות אחד המקלעים. תקלות אלה גרמו עיכוב של שעה וחצי לפחות¹⁰." ישראל טל סיפר: "הצטרפתי למסתערים עם צוות ומקלע 'בראונינג' אווירי, קל יחסית, המסוגל לירות 1200 כדורים בדקה. שאר מכונות הירייה וצוותיהם נשארו מאחור, כבסיס-אש נייח. אחרי שנעלמה מחלקת החבלה עמדנו בגשם. בחור צעיר וצנום התלחש עם אשר לוי. היה זה אריאל שרון שביקש רשות לחפש את הכוח שהלך לאיבוד, ואמנם הוא מצא אותו." כוחות המשנה הגיעו ליעדיהם באיחור של שעתיים. תקלה רדפה תקלה. רוב הרובים והתת-מקלעים התקלקלו בגלל הגשם, הבוץ, וחוסר הניסיון של הלוחמים. רוב פגזי המרגמות היו עקרים. הפגזים הכשירים התפוצצו רחוק מן המטרות. מארבע מכונות ירייה לא פעלו שתיים. הערבים לא נסוגו, אלא השיבו אש חזקה. "הצבתי את ה'בראונינג' שלי במרחק כשבעים מטר מהבניין". סיפר טל. "יריתי על צוות מקלע עירקי שהיה על הגג ושיתקתי אותו. דלת הבית נפתחה, אנשים רצו לצאת. הרגתי אותם בצרור, האש מן הבניין שככה. נותרו לי רק מאתיים כדורים. אשר לוי שכב כעשרים מטר מאחורי. צעקתי אליו: 'נשארה לי עוד חגורה אחת עם מאתיים כדורים לחפות עליכם. תסתערו כבר!' שמעתי אותו אומר לפקודיו: 'או שמסתערים תוך שתי דקות או שחוזרים'. כל הפלוגה קמה ונסוגה, ואנחנו נשארנו לבדנו עם ה'בראונינג' וארגזי הפעולה, ואחד מפקודיו של לוי שנפצע בישבן. השתרכנו לאיטנו למגדיאל. אריק שרון חזר אלינו עם פקודיו ועזר לנו לשאת את התחמושת ואת הפצוע¹¹."

אריאל שרון סיפר: "הגענו לפאתי הכפר, שכבנו בתוך הבוץ וחיכינו לפקודה להסתער. ניתנה פקודה לפתוח באש. ירינו. הערבים ירו עלינו בחזרה, אבל לא קיבלנו פקודה להסתער. היו חילופי אש, ואחרי זמן מה פקד עלינו מפקד המחלקה ראובן כנען, לסגת, בלי שביצענו את המשימה¹²." מפקד מחלקת החבלה, עזרא איילון, סיפר: "כיוון שלא פרצו לבניין ולא השתלטו עליו, לא יכולתי לפוצצו. הנחתי את מטעני חומר-הנפץ ליד הקיר החיצוני של הבניין, אבל לא יכולתי להפעילם".¹³ אשר לוי: "המיבצע הגדול והמסובך לא היה מוצדק. יכולנו להגיע בכוח קטן לבניין, לפוצצו ולחזור, אבל במבצע זה היו הרבה כוחות והרבה תיאומים שהכשילו זה את זה. במהלך הפעולה קיבל צבי גרמן, שהיה במגדיאל, ידיעות על כוח תגבורת של הערבים שיצא מקלקיליה לביר-עדס ונתקל בחסימה בפיקודו של יהושע רביב.¹⁴ במכשיר הקשר לחץ עלי גרמן לסיים מהר ולהסתלק, כי התגבורת תגיע בכל רגע לביר-עדס. החבלנים הניחו את חומר-הנפץ ליד הבניין, אך הוא לא התפוצץ, בגלל תקלה. פקדתי לסגת למגדיאל. זאת לא הייתה ההתקפה הכי מוצלחת בחיים שלי, אבל המטרה העיקרית שלה הושגה. הערבים ברחו מביר-עדס והכפר נשאר ריק." בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר הורה אשר לוי לפקודיו לסגת. הם הגיעו למגדיאל בשעה חמש, רטובים עד העצמות, ואז העלה ישראל טל מכונת-ירייה על גג אחד מבתי המושבה, וירה לכיוון ביר-עדס. נראה שהיריות הבריחו את תושבי הכפר.¹⁵ צבי גרמן האשים את מזג האוויר בתקלות, ואת חוסר הניסיון של המפקדים במסע של גוף גדול בלילה, וציין בדוח שלו: "בייחוד לא התחשבו בקצב ההליכה האיטי יותר של נושאי מכונות-הירייה והחבלנים." לעומת זאת שיבח גרמן את צוות מכונות-הירייה בפיקוד ישראל טל. בדוח ששלח לישראל גלילי כתב בר-תקווה: "המשימה לא בוצעה".¹⁶ ביומן המבצעים של גדוד "חיטין", כתב אכרם דיירי: "אחרי שעה שתים-עשרה בלילה ניסו היהודים לנתק את חיל המצב בביר-עדס, לכתר ולחסל אותו. בגלל מחסור בכוחות לא יכלו היהודים להשתלט גם על ג'לג'וליה. ולכן חסמו את הגישה לביר-עדס. הם הציבו מקלע ששלט על דרכי הגישה בכיוון למסילת-הברזל, כדי להפריע לתגבורת לבוא לעזרת ביר-עדס. הכיתור היה מושלם, אבל הודות לערנות החיילים, שיצאו להתקפת-נגד, הוכרח האויב לסגת לעמדותיו הקודמות." דיירי מנה את מחדלי פקודיו ואת מחדלי הערבים הכפריים בקרב על ביר-עדס: "אחדים מן הקצינים והחיילים ישבו לא בעמדות, אלא בבית סמוך, בניגוד לכל היגיון צבאי; מזג האוויר השפיע לרעה על הפעולות; החיילים לא היו מאומנים במידה מספקת; בגלל החזית הארוכה לא השתלט המפקד על חייליו; מפקדי-הכיתות לא השתלטו על כיתותיהם, והקצינים לא הגיעו למקום הקרב כאשר הוא התחיל; תושבי ביר-עדס וג'לג'וליה נפלו ברוחם וברחו בתחילת הקרב, למקום בלתי-ידוע; היה מחסור בתחבושות; והטעות הצבאית הגדולה ביותר, המפקד האחראי עזב את המערכה, בלילה שבו גבר הלחץ, והלך לבקש תגבורת; קצינים נעדרו ולא לחמו בראש מחלקותיהם; יחידות מפלוגות שונות צורפו אלה לאלה." מפקדי "צבא ההצלה" לא היו מעוניינים בקרבות בשרון, והנכבד המקומי תאופיק אבו-קישק – ששנים-עשר אלף ערבים סרו למשמעותו – היה מעוניין להרחיק את המלחמה מהאזור. ב-7 במארס חתם אבו-קישק על הסכם עם מפקדי גדוד חיטין .הוא התחייב לשמור על חייהם של תושבי הכפרים הערביים שבסביבתו, והם התחייבו להחזיר את יחידותיהם לקלקיליה. כך נותק המגע בין גדוד חיטין ובין יחידות ה"הגנה", אבל בעשרת הימים האחרונים של מארס התחממה הגזרה שוב. ה"הגנה" תקפה את התחבורה הערבית בכל הארץ. וכוח מחטיבת "אלכסנדרוני" תקף שתי משאיות של ערבים על כביש קלקיליה-ראש העין, סמוך למגדיאל, ב-24 במארס בשעה שלוש לפנות בוקר. "שתי המכוניות הועלו באש ונוסעיהן נהרגו", נכתב בדוח "הכיתות החלו לסגת, הגיעה תגבורת ערבית מזויינת מג'לג'וליה בשתי מכוניות. הערבים פתחו באש על יחידתנו, וכן נפתחה עליה אש מבתים ומפרדסים בסביבה. שתי הכיתות נסוגו לירקונה תוך חיפוי הדדי. הדרך, שלושה קילומטרים, נמשכה שלוש שעות, התגבורת הערבית התקדמה כל הזמן. אבדות האויב: שישה הרוגים, לכוחותינו פצוע קל מאוד." ב-21 במארס חדרו יחידות מחטיבת "אלכסנדרוני" לשולי כפר סבא הערבית וחיבלו בבתים, ואחרי שלושה ימים חזרו על מעשה זה בג'לג'וליה. ב-30 במארס פוצצו גשר על ואדי אל-אשכר, במרחק ארבע מאות מטרים מדרום לג'לג'וליה. קול הנפץ היה אדיר. תושבי מגדיאל סברו שהכפר כולו נהרס, אבל בגשר נבעו רק כמה סדקים, והוא המשיך לשרת את התחבורה, מפני שהחבלנים לא ריכזו את כל חומר-הנפץ תחת אחת מקשתותיו, אלא הניחו אותו תחת כל הקשתות, בכמויות שוות. כאמיל כמאל א-דין, מפקד הפלוגה מגדוד "חיטין", שלח מכתב למג"ד, מדלול עבאס, ב-30 במארס, וביקש ממנו רשות להוציא את פקודיו מהפרדסים הגובלים בפרדסי היהודים. "נוכחות כוחותינו במקום זה תכריח אותנו להיכנס לקרב ממושך, וכך ייגרמו לנו אבדות בנפש ובתחמושת. כפי שכבר אמרתי לך בעל-פה." כתב א-דין, "אם נישאר סמוך לפרדסי היהודים יימשכו הקרבות ללא-הכרעה ותהיינה להם תוצאות בלתי-רצויות ¹⁷." _______________ בשבוע הבא: גולדה מאיר הבטיחה לחברי קיבוץ מענית שיכללו במדינה היהודית; לפי הדוח של המפקד הערבי פקודיו תקפו את קיבוץ מענית כפעולת גמול; לפי דוח הש"י התקרית החלה כסכסוך עבודה בין פועלים; טנקים בריטים הבריחו את התוקפים; מסקנת המפקד הערבי: לא ניתן לכבוש יישוב יהודי ללא נשק כבד; תקרית ליד קיבוץ המעפיל; פשיטה של חיילי גדוד 33 על הכפר קקון; תקרית בוואדי ערה נפילתו של משה לבנון ופעולת גמול של הפלמ"ח

1. במלחמת העצמאות נטשו התושבים את הכפר. על חורבותיו הוקמה שכונת "שיכון עולים" של הוד השרון, והמושבים עדנים ואלישמע. 2. תת- אלוף אשר לוי שירת בתפקיד ראש מטה פיקוד הדרום. ניהל חברות תעשייתיות בישראל ומחוצה לה. 3. לימים אלוף וסגן רמטכ"ל. 4. אל"ם יהודה פריהר (1994-1922), שירת כמפקד פו"ם ונספח צה"ל בארה"ב ובקנדה. 5. עוזר ראש אג"מ ושל הרמטכ"ל בפועל יגאל ידין. 6. א"צ מאת קונרד (משה בר תקווה) אל הלל (גלילי) 5 במארס 1948; ראיונות עם זאב בר-סבר, צבי גרמן וישראל טל. 7. אל"ם רחביה ורדי (2006-1923) לימים ראש אגף "צומת" במוסד, מתאם הפעולה בשטחים ומתאם נושאי לבנון במלחמת לבנון הראשונה. 8. ראיון עם רחביה ורדי. 9. ראיונות עם צבי גרמן וישראל טל. 10. שם, שם, ואשר לוי. 11. ראיון עם ישראל טל. 12. ראיון עם אריאל שרון. 13. חטיבת אלכסנדרוני, שם. 14. לימים תת-אלוף והמזכיר הצבאי של שר הביטחון, משה דיין, במלחמת ששת הימים. 15. לוי, שם. 16. גרמן שם. 17. ריבלין שם; א"צ, מסמכי צבא ההצלה. לפי הדוח