קיבוץ מענית, הישוב היהודי המזרחי ביותר בשרון הצפוני, היה מוקף כפרים ערביים, והישוב היהודי הסמוך אליו ביותר היה קיבוץ עין-שמר, במרחק כשניים וחצי קילומטרים. מענית לא נכלל במדינה היהודית, לפי גבולות החלוקה של או"ם.
גולדה מאיר אמרה בזמנו למשלחת ממענית, ששאלה בעצתה: "המשיכו לעבד את אדמתכם, ותיכללו במדינה היהודית." עד המלחמה שררו יחסי שכנות טובים בין מענית לכפרים הערביים שבסביבה, וחברי הקיבוץ, שסמכו על שלושת בסיסי הצבא הבריטיים שהיו בשכנותם, הכינו רק ביצורים מעטים. מפקדי הפלוגה הצפונית של גדוד "חיטין", שהתפרסה בסביבות מענית, לא היו מעוניינים בהתנגשויות.
הרי ארבע גרסאות על נסיבות קרב מענית: בדוח של מפקד הפלוגה הצפונית הערבית כתוב שהיהודים תקפו (ב-28 בפברואר) את הכפר ערה וניסו לשרוף אוהלי בדווים, ו"על כן שלחתי למקום את המחלקה הרביעית, לשם סיור, לתפקיד הגנה. כשהחריפה ההתנגשות יצאתי עם שתי מחלקות והתקדמתי לכיוון מענית."
1
בדוח לראש הש"י, איסר בארי, מאיש הש"י הנפתי, שנשלח שלושה ימים אחרי ההתקפה, נכתב: "ההתקפה על מענית לא אורגנה על-ידי 'צבא השחרור'. הדבר התחיל בסכסוך עבודה במחצבה של אינצלביץ. הפועלים הערבים, שעבודתם במחצבה הופסקה, עוררו רעש כי מתקיפים אותם וגרמו ל'פזעה'. זו החלה בכפר בקעה אל-גרביה (כאן שוכנים מגויסים מ'חיל השחרור') שנמשכו גם הם ל'פזעה', בלי ארגון וסדר."
פאריס חמדן (אז עסקן ערבי בן האזור, ולימים חבר-כנסת בישראל) סיפר שכנופיה מקומית ניסתה לחדור למענית, בניגוד לרצון אנשי "צבא ההצלה". חברי הקיבוץ השיבו אש וגדוד "חיטין" נאלץ לשלוח עזרה לערבים המקומיים, ולחלצם. לדבריו הופסק הקרב לפי פקודת מדלול עבאס.
שאול לוין, חבר מענית, סיפר שדקות אחדות לפני שעה 8 בבוקר הגיע לקיבוץ הרצל אנצלביץ, בעל מחצבה בוואדי ערה, וסיפר כי שמע מפועליו הערבים שמתוכננת התקפה על מענית, ומיד אחרי כן החלה ההתקפה. בדקות המעטות שבין ההודעה להתקפה הועברו הילדים לחדר-האוכל, שהיה בנוי מאבן, וחברי הקיבוץ נערכו להגנה.
ירחמיאל, פרטיזן לשעבר וחבר גרעין-הכשרה שחנה במענית, ישב לבדו בפילבוקס, מחוץ לחצר הקיבוץ, ולא ידע דבר. לפתע ראה ערבים חמושים מתקדמים לקראת הקיבוץ בהליכה שפופה. הוא ירה לכיוון האורחים הלא-קרואים, וכך גילה אותם לחבריו שישבו בעמדות. חילופי-היריות נמשכו ארבע שעות. חניכי קורס הטירונים ומפקדי-כיתות של הפלמ"ח, שהתאמנו במבנים נטושים של הצבא הבריטי, סמוך למענית, ירו בתוקפים בנשק האימונים המועט שהיה בידיהם, וביצעו מספר התקפות-נגד זהירות. בשעה 12 בצהריים הגיעו למענית טנקים בריטיים עם כוחות צבא ומשטרה, והבריחו את התוקפים. חברי הקיבוץ לא נפגעו, שמונה פרות נהרגו וצריפים אחדים נהרסו. מבין הערבים התוקפים נפצעו שלושה. מפקד הפלוגה התוקפת דיווח למדלול עבאס על מסקנותיו: "קשה מאוד לכבוש מושבה יהודית בלי מרגמות וחומרי-חבלה. יש להשגיח על תושבים הכפרים, ערה ומייסר, השכנים לישובים יהודיים... השתתפות הכפריים גרמה אי-סדר, נסיגתם לא הייתה מאורגנת ועשתה רושם של מנוסה מכאיבה."