בין אם הבחירות תהיינה במאי ובין אם בנובמבר, מלחמת הבחירות כבר החלה, ויסלחו לי הקוראים על שאלה 'נודניקית': היודעים אתם, על מה תיקראו להצביע? על כלכלה? דת ומדינה? מלחמה ושלום? קפיטליזם או סוציאליזם? שום דבר מאלה אינו עומד על הפרק והחלטה דרושה רק בסוגיית "שתי מדינות לשני עמים". נתניהו יעשה הכל כדי להתחמק מן השאלה הזאת, ולשם כך כבר הצליח לשכנע את נשיא ארה"ב שלא לפרסם את 'תוכנית המאה' שלו לפני הבחירות. למה? כדי שלא להביך אותו. ראש הממשלה שלנו אינו רוצה לדחות את רעיון המדינה הפלשתינית הגלום בתוכנית טראמפ מפני שהוא עדיין דבק בו, אך גם לקבל אותו בפומבי ערב בחירות אינו יכול, שלא לגרום לבריחה המונית של בוחרים. מה עושים אפוא כדי שהנושא הכי חשוב, זה שיקבע את עתידנו לשנים רבות, יטואטא אל מתחת לשטיח, דווקא בשעה הנדירה, אחת לארבע שנים, שבה העם נקרא ישירות להכריע?
בדרכה של ההכרעה בשאלה הפלשתינית, שהיא גם שאלת הגדרתנו אנו לעצמנו את מולדתנו, עומד עוד מכשול: הקו המפריד בין פלשתין לארץ ישראל אינו עובר בין המפלגות, 'ימין' ו'שמאל', כי אם בתוך מפלגת השלטון, הליכוד. ראש הליכוד,
בנימין נתניהו, אימץ רשמית בנאום בר-אילן את עקרון 'שתי המדינות'. כלומר, הקמת מדינה ערבית נוספת בלב א"י המערבית, לעומת לשכת המפלגה ומרכזה שהחליטו (בהתאמה) - "לא, להקמת מדינה פלשתינית" ו-"לפעול לסיפוח הגדה" (הארץ,31.12.17). הסתירה התהומית הזאת בין הצהרת ראש המפלגה להחלטות מוסדותיה המוסמכים היא חסרת תקדים בהיסטוריה הפוליטית והפרלמנטרית, וממש מתבקש - זועק! - שמישהו ישאל בקול רם: בעד מה לעזאזל אתם רוצים שאצביע? מדינה פלשתינית - כן או לא? יש לי רק קול אחד!
כמעט כל השרים והחכ"ים של הליכוד התבטאו אחרי בר-אילן (2009) נגד תוכנית המדינה הפלשתינית. במפורש בזכות תוכנית בר-אילן לא שמענו מן הליכוד אפילו קול אחד. מצדדי בר-אילן, אם יש כאלה, מתעטפים בשתיקה. אולם "זכות השתיקה" עומדת לנאשמים בפלילים, לא לשחקנים על הבמה הציבורית-פוליטית. איך בכל זאת ישתחרר נתניהו מן המלכוד הפלשתיני, כאשר כבר היום
נפתלי בנט מבחוץ ו
גדעון סער מבפנים מגלים כוונה להעמיד את המחלוקת הזאת במרכז מערכת הבחירות?
נתניהו מתכוון לרדת מן ההשלכות הקשות של בר-אילן בעזרת סולם ששמו 'מינוס', וביתר פירוט "מדינה-מינוס". ה'ספין' הזה מייצג את נתניהו במיטבו. שתי פנים לו כמו לאליל הרומי יאנוס והם מביטים לכוונים מנוגדים: בפני חוג הסילון הדיפלומטי שלו יבליט נתניהו את "המדינה" - לעמו ולמפלגתו יספר נסים ונפלאות על המינוס. שטר ושוברו, דבר והיפוכו, מטעמים כאשר אהב. ובכן, הבה נבדוק: מה זאת 'מדינה' אנחנו יודעים, אבל מה זה 'מינוס'? כידוע, אין חצי-מעוברת, היש 'מעוברת-מינוס'? ה'מינוס' אליבא דנתניהו הוא כולו בתחום הביטחון.
המדינה הפלשתינית שבחזונו תהיה מפורזת וצה"ל יורשה להחזיק בבסיסים בבקעת הירדן. אולי יוכל גם לפטרל, לעת צורך, על גב ההר. ומכאן לשאלת המפתח: ה'מינוס' הזה, האם הוא גורע מן הריבונות הפלשתינית. כלומר, מן הוויתור מרצון הראשון בהיסטוריה של היהודים על לב 'ארצם המובטחת'? ניעזר בדוגמה היסטורית משלהי מלחמת העולם הראשונה. על-פי חוזה וורסיי חויבה גרמניה לפרז את הגדה המערבית של חבל הריין ובשנות ה-20, כשגרמניה פיגרה בתשלום פיצויי מלחמה, אף נכבש החבל על-ידי כוחות צרפתים ואחרים.
בסופו של דבר את כל ההגבלות האלה נשא הרוח, אך אפילו כל עוד היו בתוקף, איש לא פקפק לרגע בריבונות הגרמנית על חבל הריין מפני שהגבלות צבאיות כאלה אינן גורעות מן הריבונות. כלומר, ה'מינוס' של נתניהו הוא אפס! בנאום בר-אילן הוסיף נתניהו עוד הגבלה, "שהפלשתינים לא יוכלו לכרות בריתות עם גורמים כמו אירן והחיזבאללה", אך בכך מתמצה ה'מינוס' כולו. שיפטו את ה'מינוס' הזה ליד הדברים המצמררים שאמר נתניהו בבר-אילן:
"בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה... לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו..." "נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי לפתרון של מדינה פלשתינית מפורזת לצד המדינה היהודית".
בוועידת 'האינטרס הלאומי' מטעם "ישראל שלי" היה זה השר
גלעד ארדן שהשתמש ראשון בתרגיל ה'מינוס': מצד אחד השמיע דברים חוצבי להבות על "ההבטחה האלוקית" ותאר מדינה פלשתינית כ"אסון קיומי", אולם מן הצד שני הביע הסכמה למשנתו של נתניהו והוסיף גמגום בזכות 'ישות מדינית (פלשתינית) שחסר לה צבא או סמכויות אחרות'. הייתה זאת הטעימה הראשונה ממרקחת ה"מדינה מינוס" שעוד תוגש לליכוד בגדול כדי לגנוב את דעתו. גדעון סער הוא בליכוד הקול היחיד, בינתיים, שהתייחס ל'מינוס' בכנס ז'בוטינסקי למנהיגות בדברים אלה:
"הקמת מדינה פלשתינית תאפשר שליטה פלשתינית על הגבולות... תהיה הצפת שטח של 'פליטים' מסוריה ושאר ארצות... הגלגל הציוני ינוע לאחור. המפעל הציוני יחוסל... צריך לזכור שיש לנו זכות על ארצנו ולא רק אינטרסים מדיניים ביטחוניים. אלמנט הזכות נעלם מן השיח וזה פוגע בנו. אלה הן זכויות היסטוריות..."
נסכם: ההכרעה הגורלית בדבר 'שתי המדינות' תיפול ב ת ו ך הליכוד. נתניהו, המנסה להלך בין הטיפין, שותק בינתיים, ומתוך הליכוד בקעו לעת עתה רק שני הקולות הסותרים הנ"ל.
"דברו אלינו אמת!" צעקו למפא"י בשיא שלטונה המושחת. היום מופנית שאלה דומה אל הליכוד: דברו אלינו אמת: הפתק "מח"ל", מה הוא קונה לנו - ארץ ישראל או פלשתין?