קאוקג'י מסתבך (ד') פשלה של "גולני" על הגלבוע

מחלקות מ"גדוד הירמוך הראשון" של "צבא ההצלה" הערבי התפרסו בצפון השומרון, בין שכם לג'נין, ומפקד הגדוד הזה. מוחמד צפא, קבע את מטהו בכפר טובס,¹ במרחק שנים-עשר קילומטרים מצפון – מזרח לשכם. תקריות רבות התחוללו בין יחידות "גדוד הירמוך הראשון" ובין יחידות ההגנה בחודש מארס, ואחדות מתקריות אלה התפתחו לקרבות, שבהם נפגעו רבים מן הגדוד הראשון של הפלמ"ח ומגדוד 13 ("גדעון") של חטיבת "גולני" (שהוקמה בסוף פברואר). מוחמד צפא היה פעיל יותר ממדלול עבאס אך לא יזם התקפות על ישובים יהודיים עד אפריל. את רוב התקריות עד אפריל יזמו יחידות של ההגנה – בניגוד לאסטרטגיה של צמרת ההגנה – וערבים מקומיים, שגררו את פקודיו של צפא לקרבות. רוב התקריות היו בסביבות הכפר הערבי זרעין, שיחידות ההגנה פשטו עליו פעמים אחדות ולא כבשו אותו.² ב-12 במארס, יצא כוח משותף של הפלמ"ח ו"גולני" לסיור אלים בסביבות זרעין,³ בפיקודו של ישעיהו גביש, מפקד פלוגת הפלמ"ח שחנתה בעמק יזרעאל המזרחי. בפקודה שקיבל גביש ממפקד הגדוד הראשון דן לנר כתוב: "האויב התקרב אל עובדים (שלנו) מעל זרעין לפני הצהריים. חוליה אחת (של ערבים התקרבה) בסדר קרבי. לאחר חילופי יריות באו תגבורות משני הצדדים. העובדים חזרו למשק, והאויב נסוג, ידוע שישנן כנופיות בנוריס ⁴ ובזרעין." לנר הורה לגביש "לנוע על ההר במטרה של שמירה על פרסטיז'ה. במקרה של הופעת אויב לגרום לו אבידות ולגרשו. כלפי אויב גדול לנהל קרב, במטרה להחזיק מעמד עד בוא תגבורת." בסיור הזה השתתפו ארבעים לוחמים. רובם טירונים ממחלקת תל-יוסף. הזמן שנקבע לפעולה: בין שתיים ורבע לשלוש וחצי אחרי הצהריים. רבע שעה אחרי שיצא הסיור לדרך נפתחה עליו אש, וכיתה אחת נותקה מהכוח לזמן-מה. יחידות "צבא ההצלה" ניסו לאגוף את הסיור, אחרי קרב נסיגה נחלצו פקודיו של גביש עם פצוע אחד, גביש דיווח ללנר: לטירונים חסר אימון מחלקתי בשמירה על קשר עם המרכז, אבל על-אף הליקויים הרבים התנהגו הטירונים כראוי בטבילת-האש. גביש הגדיר את התקרית כ"תרגיל יעיל", ולא ראה בה תמריץ להסלמת היחסים בצבאיים בגזרה⁵. איש "צבא ההצלה" חסאן מרעי הנדאווי כתב ביומנו שהיהודים תקפו את חבריו כשאכלו את ארוחת-הצהריים, ו"הם עזבו את האוכל והחלו חילופי יריות, שבהם נהרגו שישה-עשר מהיהודים, שנהדפו עם אבדות נוספות, אחר כך חזרו לסיים את ארוחתם בשמחה."⁶ אף שאיש מהיהודים לא נהרג בתקרית לא הושגה מטרת הסיור האלים, ו"הפרסטיז'ה" של היהודים לא גדלה אלא התמעטה.

אחרי שבוע, ב-18 במארס, קיבלה מחלקה מגדוד 13 של "גולני", בפיקוד אבינועם פניני מעין-חרוד (שהייתה מורכבת מחברי הקיבוצים גבע, בית-השיטה ועין – חרוד והמושב כפר-יחזקאל) פקודה להרוג שני ערבים שנראו כמה פעמים סמוך למחצבת "סולל בונה" שליד זרעין. מחצבה זאת סיפקה חומר לביצורי הישובים שבעמק יזרעאל. כיתה של חברי בית-השיטה בפיקוד עקיבא ברזילי התמקמה סמוך לכפר נוריס שבמעלה הגלבוע, כדי לחפות על שתי הכיתות האחרות. יחידה של "צבא ההצלה" גילתה את כיתת ברזילי וכיתרה אותה. וברזילי נתקף בהלם ולא תיפקד. שבעה מלוחמי כיתתו נפגעו בחילופי היריות, והאחרים נחלצו והגיעו אל כיתה אחרת, שהטרידה באש את יחידת "צבא ההצלה" אך לא הצליחה לחלץ את שבעת הנפגעים. גם כוחות מחטיבת "גולני", שגויסו מן הקיבוצים ונשלחו לגזרת הקרב, לא הבקיעו דרך אל הנפגעים, בשעה 11 לפני הצהריים הגיעו למקום-התקרית צנחנים ויחידת-שוטרים בריטים, ירו על הערבים במקלעים והפרידו בין הכוחות. כל שבעת הנפגעים נהרגו, והבריטים קיבלו מהערבים את גוויותיהם והחזירון לאנשי ההגנה. ביומנו של חסאן מרעי הנדאווי כתוב: "לקחנו אתנו שבע גוויות והצגנו אותן לפני תושבי זרעין, ואחר-כך לקחו אותן לג'נין. צורתן הייתה נוראה: מי שנכרת ראשו, ומי שנכרתו אוזנו או רגלו, אחרי גמר המסיבה הזאת לקחו אותן הבריטים, שמו אותן במשוריין והעבירו אותן ליהודים." בדוח משטרתי בריטי כתוב שמנהיגי זרעין העמידו תנאי להחזרת הגוויות ליהודים, שהחיילים והשוטרים הבריטים יעזבו את כפרם. אחד הלוחמים שהשתתפו בפעולה ההיא אמר אחרי שלושים שנה: "ההחלטה ללכת כך למחצבה הייתה טיפשית, המפקד היה אפס גדול, וזאת הייתה פאשלה עצומה." אחדים מחבריו הביעו דעה דומה. כוח בפיקודו של גביש, שלוש מחלקות פלמ"ח מהגדוד הראשון ושתי מחלקות מגדוד 13 של "גולני", הטריד בירי-מרגמות את הכפרים זרעין ונוריס כפעולת גמול, באותו לילה (18במארס), ופוצץ גשר קטן על הדרך לזרעין. באותו לילה פעלו גם לוחמי "צבא ההצלה". בפיקודו של הנדאווי שכתב ביומנו: "בשעה 9 בלילה יצא כוח בפיקודי מזרעין לנוריס. אף שהיו אלה ימי חורף, והיה בוץ, מילאנו את תפקידנו, כשחזרנו למיפקדה קיבלנו הוראה לצאת ולארוב על הכביש. האנשים שיצאו איתי קודם לא צייתו לפקודה, ויצאתי עם ארבעה-עשר אנשים אחרים. לקחנו אתנו מקלע, ארבנו ליד הכביש... הגיעה משאית ובה שמונה אנשי הגנה. פתחנו עליהם באש והיו חילופי יריות... ברחנו לכפר כי פחדנו שיכתרו אותנו. כשהגענו לזרעין ראינו שהיהודים מתקיפים אותנו... השבנו אש והקרב הזה הסתיים בנסיגת ההגנה, לנו לא היו אבידות⁷." אחרי 18 במארס היו עוד כמה תקריות והטרדות הדדיות בגיזרת זרעין, להגנה היו שתי אפשרויות: להגיע להבנה עם מפקדי "צבא ההצלה" ועם המפקדים המקומיים או לתקוף אותם בכוח גדול ולהסתכן בהתקפת-נגד חזקה. נבחרה האפשרות השנייה. מפקד חטיבת "גולני" משה מן אמר למפקד הגדוד הראשון דן לנר ולסגנו חיים אבינועם ש"צבא ההצלה" ינסה לכבוש ישובים יהודיים כדי שיהיה רצף ערבי בין ג'נין לנצרת, וביקש מהם לתקוף את המחנה של "צבא ההצלה" ליד הכפר מוקבלה שמצפון לג'נין. חיים אבינועם התנגד לחדירה עמוקה כזאת ברגל לשטח האויב באזור מאוכלס בצפיפות. והציע, לחלופין, לתקוף את הכפר זרעין, אבל זרעין לא נחשב ליעד די דרמטי. לבסוף התפשרו מפקד הפלוגה גביש, המג"ד דן לנר והסמג"ד דן אבינועם על סנדלה, כפר במרחק ארבעה קילומטרים מדרום לזרעין וכחצי קילומטר ממזרח לכביש עפולה – ג'נין. הכפר הותקף במוצאי שבה, 27 במארס.

חיים אבינועם פיקד על המיבצע. מפקדת-הכיתה תהילה עובד סיפרה שאבינועם לבש בגדי שבת. נעל נעליים חצאיות ולא נשא נשק, וש"נון-שלנטיות שלו השרתה עלינו ביטחון, הרי להידחף לג'נין לא היה סימפטי." מחלקת "מעוז", בפיקוד רחבעם זאבי (גנדי), כבשה את סנדלה. תושביו ולוחמי "צבא ההצלה" שחנו בו לא הספיקו להתארגן להגנה, אף ששני ערבים רוכבי אופניים גילו את המחלקה כשהייתה בדרך אל הכפר. מחלקת "מעוז" חדרה לכפר תוך-כדי ירי, ונתקלה בהתנגדות קלה בלבד, מפקד "גדוד הירמוך הראשון" מוחמד צפא קיבל ידיעה שהיהודים תוקפים את זרעין. ושלח לשם תגבורת ממחנה מוקייבלה.⁸ המשאית שהובילה את אנשי התגבורת הגיעה עד כוח חסימה יהודי שהוצב על הכביש. "מכונית (ערבית) ראשונה, מלאה אנשים. על נשקה, פוצצה על הגשר, ורוב אנשיה חוסלו גם על-ידי אש", כתוב בדוח ששלח דן לנר ליגאל אלון, "הגשר נהרס כליל. אנשים נוספים רבים הגיעו ברגל, נתקלו בכוח שלנו ונגרמו להם אבדות ניכרות. לאחר שהגיעה תגבורת ממזאר⁹ ניתקנו מגע, לנו פצוע קל מרסיס, לאויב מספר ניכר של אבידות." ¹⁰ הנדאווי, שיחידתו עברה למוקייבלה ימים אחדים לפני כן, היה אחד מאנשי התגבורת שנשלחה ממוקבלה לזרעין, הוא כתב: "המכונית יצאה לכיוון זרעין, וכאשר הגיעה ליד הגשר עלתה על מוקש שלא הרגשנו בו קודם, ואז תקפו אותנו יהודים בשני טורים... אחרי ההתפוצצות בערה המכונית ואנו היינו בתוכה כמו בשר לבישול, איש לא התחשב ברעהו. היהודים ירו עלינו ברובים, ברימונים ובמקלעים. אומרים שרעם ההתפוצצות נשמע למרחק של שמונה קילומטרים, התברר לנו שההתקפה אינה על זרעין אלא על סנדלה. בחסדי האל לא נהרג איש מאיתנו ורק אחדים נפצעו פצעים קלים. לקחו אותנו לבית-החולים, שם נשארנו לילה אחד, ובבוקר חזרנו למחנה-התעופה שליד מוקבלה, כתוצאה מהמוקש ברחו או התפטרו כל הפחדנים. לולא נסוגונו לכיוון מוקבלה היו היהודים מכתרים אותנו, ואף אחד מאיתנו לא היה ניצל. היהודים שתקפו את הכפר סנדלה הרסו בו כמה בתים. "תושבים, קטנים וגדולים, התאספו במועדון, וכל הבתים סביב המועדון נהרסו, איש מהם לא נפגע, רק אישה זקנה נפצעה קל. הגברים של הכפר הובאו אחר-כך למוקבלה, ושם חפרו והקימו ביצורים חזקים. כדי שהיהודים לא יוכלו עוד להתקיף". גירסת המשטרה הבריטית קרובה לזאת של הנדאווי יותר מאשר לזאת של לנר. בדוח המשטרתי כתוב: ערביה, ספיה מוסה עבד, נהרגה, ערבי וערביה נפצעו קל, ועל-פי שמועות שלא אומתו נפצעו עוד שישה. כשחזרו הפושטים לקיבוץ מרחביה נערכה להם סעודת-ניצחון, שני פלמ"חניקים הגיעו מסנדלה למרחבה על שללם: שני אופנועים. לנר דיווח ליגאל אלון: "בגלל התנאים הקשים שהיו לאנשינו יש עייפות רבה. הכרזתי על הפוגה של מספר ימים... מצב-הרוח של האנשים מרומם מאוד ¹¹." ______________ בשבוע הבא: פעילות גדוד "הירמוך השני" בפיקוד אדיב שישקלי בגליל, היחסים של חברי קיבוץ בית קשת עם ערביי הסביבה עד המלחמה, פשיטת על הכפרים תמרה ושפרעם1 הריגתו של דב זליגמן מעין דור ופעולת גמול וגרוש הבדואים; פשיטות על עין מהיל וסגרה הערבית; התקפה על שירה עברית ליד לוביה; פעולת גמול כושלת על בסיס של צבא ההצלה בכפר כנא; מידע מודיעיני להכין מארב לאנשי בית קשת; הפטרול הלוחם של בת קשת בפיקוד על בן צבי לא התחשב במידע ועלה על המארב. שבעה נהרגו ואחד ניצל ושלושה מאנשי התגבורת נהרגו.; הערבים התעללו בגוויות; פגישת יהושע פלמון עם פאוזי קאוקג'י; לפי קאוקג'י הערבים לא יסכימו לקיו מדינה יהודית בזרח התיכון.

1. מקום העיר המקראי תבץ הנזכרת בספר שופטים. 2. א"צ, מסמכי צבא ההצלה; ישעיהו גביש "סדין אדום" כנרת זמורה ביתן, 2016, עמ' 34-33. 3. זרעין היה כפר ערבי גדול בעמק חרוד, החלק המזרחי של עמק יזרעאל. הכפר היה ממוקם סמוך לכביש מעפולה לג'נין כ-7 קילומטרים דרומית לעפולה בגובה 110 מ' מעל פני הים על אחת משלוחות הגלבוע. הכפר חלש על הדרכים המובילות ממזרח למערב ועל הדרך דרומה לכיוון ג'נין. במלחמת העצמאות נכבש הכפר והתרוקן מתושביו. על אדמות הכפר הקימו משוחררי הפלמ"ח שלחמו בזרעין את קיבוץ יזרעאל. על תל יזרעאל, במקום הצופה על העמק, הוקמה אנדרטה ללוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרב בזרעין ובסביבה. בראשית שנות ה-50 פעלה במקום מעברה בשם מעברת זרעים (ויקיפדיה). 4. נוריס – כפר ערבי על הר הגלבוע. 5. א"צ, אל סאשה מאת חגי, דווח פעולת זרעין. גביש בספרו האוטוביוגרפי לא הזכיר פעולה זאת. 6. א"צ, מסמכי צבא ההצלה. 7. א"צ, ממועצה למטכ"ל, 18 במארס 1948; א"צ, מסמכי צבא ההצלה; co 537/3856 דווח הסי. איי. די. היום 18 במארס 1848; "בינינו", עלון לאינורמציה פנימית, "מפעולות יחידותינו", הופיע ב-25 במארס 1948; רב שיח של חברי פלוגת החי"ש בעמק ביזרעאל לזכרו של עוזי פיינרמן ב-23 במארס 1976; "דבר", 19 במארס 1948; שנה לקרב הראשון על הר הגלבוע, "דבר", 17 במארס 1949 8. מוקייבלה הינו כפר ערבי ישראלי אשר שייך למועצה האזורית גלבוע. הכפר נמצא בצפון הארץ, בעמק יזרעאל, בין ג'נין לחבל תענך. המקום עלה על הקרקע לפני כ-200 שנה, בתחילת המאה ה-1בין ג'נין לחבל תענך. המקום עלה על הקרקע לפני כ-200 שנה, בתחילת המאה ה-19. 9. מזאר, כפר ערבי שנעזב במלחמת עצמאו על פסגת הר הגיבורים הממקום בפסגה המערבית של הרי הגלבוע. השם הקדום של הכפר מרוז הנזכר ב"שירת דבורה": "אורו מרוז אמר מלאך ה'..." (שופטים, ה' כ"ג') 10. א"צ, דוח חגי "מפעולות הגדוד הראשון", 28 במארס 1948; א"צ, מסמכי צבא ההצלה; ראיונות עם רחבעם זאבי, עם חיים אבינועם; עם תהילה עובד, ועם סלי בלילי. 11. א"צ מסמכי צבא ההצלה