תנועות ידיים

א. שידור ציבורי

תמיכתי העקרונית בשידור הציבורי פוחתת במהירות לנוכח המציאות, העולה מגלי צה"ל, מקול ישראל ומתאגיד כאן, שהפכו לשידורי תעמולה פוליטיים לחלוטין. לכן, תמהתי לקרוא, כי השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון קבע לא פחות ולא יותר - "משנוסד שידור ציבורי - אין לבטלו". כלומר, השידור הציבורי הופך לקבוע ולמוחלט. נדמה לי, שאין רשות במדינה, שזכתה לקביעות מעין זו. כאן שוב הפעיל בג"ץ את הזכות, שנטל לעצמו, לבטל החלטה של הכנסת, שנבחרה על-ידי העם, הריבון, ולהעדיף עליה את שיקול-דעתו של שופט, שמונה בקומבינה בוועדה למינוי שופטים.

ב. סֶוֶן אפּ

כמה חודשים אחרי אסון אוסלו המביש, הגעתי לביקור בעזה כאורח רשות הטרור הפלשתינית. הצמידו לי בכיר ברש"פ, דובר עברית, שליווה אותי. שוחחנו די בפתיחות על חיינו, על משפחותינו, על לימודינו - עם הרבה ביקורת צינית על ממשלתנו ועל הרש"פ. שמעתי, שבעזה מכנים את ה'ראיס' יאסר ערפאת, חתן פרס נובל לשלום, סֶוֶן אפּ - בגלל עמלה של שבעה אחוזים, שהוא גובה מכל מה שנכנס לעזה, אמרתי. הבכיר הפלשתיני חייך, והתפלא, שהכינוי הגיע עד אליי. עשיתי שיעורי-בית לקראת הסיור, חייכתי. היה לנו ממי ללמוד בעניין השחיתות, ענה לי. יש אצלכם מורים מצוינים. נזכרתי בביקורי בעזה כשדובר על היותו של אבו מאזן, מכחיש השואה, יורשו של סֶוֶן אפּ, מיליונר. כנראה, הנהגה של ארגון טרור היא עסק מכניס ביותר, או שמא הצליחו יאסר ואבו מאזן להתעשר על גבם של תושבי יהודה, שומרון ועזה - בזכות הטיפשות של המדינות התומכות, המזרימות מיליארדים לבור ללא-תחתית, שה'ראיסים' סוחטים בלי הפסקה.

ג. הקוזאקים הנגזלים

זועקים הקוזאקים הנגזלים בקול רם מאוד על שראש הממשלה הודיע סוף-כל-סוף, שיש לשים קץ לנוכחות של כוח המשקיפים הבינלאומי הזמני בחברון (TIPH). מאז הצבתו בחברון, לפני 25 שנה, מנהל כוח המשקיפים מדיניות אנטי-ישראלית - אם לא אנטישמית - בוטה בחסות מטרייה בינלאומית מפוקפקת. יתר על כך, אנשיו נתפסו לא רק בהסתה אלא גם במעשי חבלה במכוניות של יהודים. כוח המשקיפים בחברון נוצר בחטא, וקיומו הנמשך הנו סימן לאזלת-ידה של הממשלה. איננו צריכים אותו, ואיננו צריכים לאפשר את פעולתו המזיקה.

ד. מי מימן?

עשרות אוטובוסים הסיעו את המפגינים מהעדה האתיופית להפגנתם הגדולה בתל אביב נגד אלימות המשטרה. ואני תמה מי מממן את הסעת המפגינים לכל ההפגנות הללו?

ה. שקר הסקר

קשה לא לראות את התלהבות התקשורת מהופעתו של בני גנץ, שדקלם היטב את מה שהכתיבו לו כותבי נאומיו. הם רק שכחו להסביר לו על פּיפּוּי - למרות מוזרותו, זה המונח העברי לתנועות ידיים בעת הדיבור. לא נורא. עד תשעה באפריל אולי ילמד הגנרל כמה דברים חדשים. "בהנחה שעורכי הסקרים אינם רמאים מדופלמים, מדוע הם מספקים שירות שהם יודעים שאינו אמין, ושמים את שמותיהם על תוצאות שהם יודעים שאין בהן ממש? נורא פשוט: כסף ופרסום. זו לא רמאות; זו הזניה. וכך יש לנו עיתונאים הפועלים לקדם מטרות פוליטיות יחד עם סטטיסטיקאים הפועלים תמורת אתנן. את התוצאות נמשיך ונראה מדי יום. כדאי לתת להן את היחס המתאים: התעלמות מתוך בוז", כך סיכם איתמר לוין בחדשות מחלקה ראשונה את מה שהיה לו להגיד על הסקרים המחמיאים, שפברקה התקשורת בעקבות דקלום גנץ. וזה, כמובן, מזכיר לי שני עניינים. ראשית, את ד"ר יוסף בורג, "מדבר סקר תרחק". ושנית, את שמעון פרס, הלוּזֶר הנצחי, שניצח בכל הסקרים, אך מעולם לא ניצח במערכת בחירות; ולו הדבר היה תלוי בתקשורת הוא היה ראש ממשלתנו. כנאמר, צריך להחליף את העם לפני שיקלקל את פברוקי הסקרים.