א. לא-מוסרי
הפוגרום ביהודי קטיף וגירושם מבתיהם היו מעשים חוקיים. כך טען
בני גנץ בראיון מקיף ראשון לאחר שפצח בדיבורים. ודאי, כל פשע מלחמה בהיסטוריה היה חוקי לאחר שאושר על-ידי הרשות המחוקקת ועל-ידי הרשות השופטת, אך מי אמר שהיו מוסריים. אני מניח, כי גם הפקרת מדחת יוסף לדמם למוות, שגנץ היה שותף לה, תוגדר על-ידו כמעשה חוקי, למרות שאליבא דכולי עלמא אינה מוסרית בעליל.
דברי גנץ מעידים על בלבול גדול, לא רק אצלו, בין חוקי (לגאלי) לבין מוסרי (לגיטימי, אתי).
בעניין גירוש היהודים מחבל קטיף אנס
אריאל שרון את
מפלגתו, הליכוד, ואת מערכות השלטון, כדי להימלט ממשפט. והיו לו, כידוע, סיבות טובות מאוד לחשוש ממשפט. כפי שאמר
צבי הנדל - ׳כעומק החקירה, כן עומק הנסיגה׳. הריסת החבל הפורח, שלא הייתה לה שום הצדקה, ופגעה בשלום כולנו, נועדה לרצות את כלבי-הציד של הפרקליטות, ששנאת התיישבות יהודית מפעמת בהם. וליתר ביטחון, פנטזו שרון וחצרו על שלב ב׳ לאותה נבזות - גירוש יהודים מבתיהם ביהודה ובשומרון.
הצבא ומערכת השלטון, כולל בתי-המשפט, נרתמו למלאכה הבזויה בחדווה רבה, ורמסו במהלך ריצתם הפראית את כל הזכויות של קורבנות המערכת. בני גנץ מתגעגע לאותם הימים ולאותן הפעולות הבזויות. זו עוד סיבה לא לתמוך בו. אחרים, שתמכו בגירוש היהודים ובהריסת בתיהם, התחרטו בינתיים על שגיאתם, והבינו את טעותם.
ובאותו ההקשר - מעניין לדעת מה אומר גנץ על חלקו בפרשת מדחת יוסף? ומה יש לו להגיד על השתתפותו בהפקרת לוחמי צד"ל בבריחתנו המופקרת מלבנון? ועוד שאלה קטנטנה בענייני אתיקה - מה יש לגנרל גנץ להגיד על המסיבה המופקרת לתום שירותו, שעלתה, לנו, כמובן, ולא לו - 600 אלף שקל?
ב. נגוזה
הסקרים מצביעים על כך, שמפלגת העבודה, שמתיימרת שהקימה את המדינה, מגרדת את אחוז החסימה בבחירות הקר̤בות. למרות אי-אמוני הוותיק בסקרים, ולמרות שמעולם לא תמכתי במפלגת העבודה - הייתה לי צביטה בלב: עוד מוסד ותיק במחוזותינו עומד להיעלם.
ראשית המגמה בתחילת שנות השישים - בפרשת 'העסק הביש', שהפכה ל'פרשת לבון'. מפא"י התנפצה, ומאז לא התאוששה. עיקר הנזק היה למנגנוני שליטתה בחברה הישראלית. כך, באיחור-מה, התאפשר 'המהפך', שהעלה את הליכוד לשלטון בשנת 1977.
למעשה, כמעט כל המפלגות, שהיו בכנסת הראשונה, נגוזו, או שינו תצורה. נזכיר את חרות, את הציונים הכלליים, את הפרוגרסיווים, את מפ"ם, את מק"י...
מפלגת העבודה מכילה בתוכה כיום את שרידי מפא"י ואת שרידי אחדות העבודה, אך שונה מהן לחלוטין.
דוד בן-גוריון, מייסד מפא"י, יצחק בן-צבי, יצחק טבנקין, יגאל אלון ועמיתיהם לא היו מוצאים את מקומם בה. ביום שלישי תלך המפלגה לבחירות מוקדמות כשעתיד קודר מאוד בלשון המעטה מצפה לה. התקוות הרבות, שנתלו באבי גבאי, לא התממשו. אדרבה. אין לי שמחה לאיד, אך גם לא עצב, לנוכח העתיד הקודר של מפלגת העבודה.
ג. מצטער
הבחירות המוקדמות בליכוד חרצו את דינם של כמה ח"כים להיעלם מהרשימה, כיוון ששובצו במקומות לא-ריאליים ברשימה. יותר מכל אני מצטער על ד"ר
ענת ברקו, שאני מכירה אישית עוד לפני שנבחרה. ברקו עשתה עבודה מעולה בכנסת, אך, כנראה, לא דאגה מספיק לעתידה בכנסת.
שיטת הבחירות המוקדמות דורשת מח"כ לעסוק הרבה ביחסי ציבור, ולארגן לעצמו מקורות מימון מחד-גיסא וקבוצה גדולה של תומכים במפלגתו, כתנאי מוקדם לבחירתו.
כפי הנראה, יוצב
עוזי דיין - עוד אחד ממכריי, איש נאור ומוערך מאוד - במקום ה-35 ברשימת הליכוד. דיין - בניגוד לדודו שתום-העין, ראוי להערכה, ואני מאחל לו ולנו, שייבחר לכנסת.
ד. חנק
מערכת הבריאות עומדת בפני משבר חמור כיוון שחסרים לה משאבים, כך טוענים, לפחות, שני מנהלים של בתי-חולים, שפורשים מתפקידם - פרופ'
יונתן הלוי, מנהל 'שערי צדק' בירושלים, ופרופ' רפאל ביאר, מנהל 'רמב"ם' בחיפה.
בעשרים השנים האחרונות נפתח רק בית-חולים חדש - 'אסותא' באשדוד, למרות הגידול המתמיד באוכלוסיית המדינה ולמרות הגידול בתוחלת החיים. כתוצאה מכך, גד̤ל העומס על בתי-החולים - בעיקר, עקב גידול ניכר של האוכלוסייה הבוגרת, שמוּעדת יותר לאשפוז. כעת
חסרות אלפי מיטות בבתי-החולים, והמחסור גורם לעומס על המחלקות הקיימות. מחסור במיטות משמעותו הגבלת תקציבים והחמור ביותר - מחסור ברופאים ובעובדי סגל פארה-רפואי, מה עוד שאין מכשירים בארץ די רופאים וסגל רפואי.
ה. מונעים
שוב מרבים בתי-המשפט להנפיק צווים לאיסור פרסום (צא"פ), לבקשת המשטרה והשב"כ. זו שערורייה, כיוון שמונעים מהציבור לדעת מה עושים השלטונות. כביכול, זה נעשה כדי למנוע דליפת מידע, אך בפועל זה נובע מגישה שלילית של המשטרה ושל השב"כ ל
חופש המידע, שהוא הבסיס לביקורת הציבור על השלטונות.
זה, כמובן, אינו עוצר את חדשות-השווא בתקשורת החברתית, שבה כל אחד יכול להביע מחשבות, ללא כל בקרה. משהו חולני מאוד מניע אנשים להמציא חדשות-כביכול. ואולי חדשות-השווא הנן תוצר של הצא"פים.