אין ספק שעיתונות טובה או רעה יכולה ליצור הנאה משמעותית לגורם הנסקר. לדוגמה, העיתונות (הרעה) שקיבל
בנימין נתניהו מאז פרסם היועץ המשפטי את החלטתו, יצרה הנאה משמעותית למפלגתו של גנץ ולמפלגות הניצבות ימינה מהלכוד. הסקרים מורים על עלייה במספר המנדטים שלהן, מה שמיטיב עמן גם פוליטית וגם כספית (ובמיליונים, מימון בחירות).
מנגד אומרת ההחלטה שעיתונות טובה, מלבד היותה הנאה, היא אף נחשבת כטובת הנאה על-פי דין, אך אם נחשבת היא טובת הנאה על-פי דין, הרי היא אסורה על-פי חוק המתנות, כי חוק המתנות אוסר קבלת טובות הנאה, אפילו מבלי שנתנה כל תמורה עבורן, כלומר מבלי שקיימת כלל עסקת שוחד.
צא ולמד, שמכאן והלאה אסור בתכלית האיסור לסקר אנשי ציבור בסיקור חיובי. אסור גם לסקר סיקור שלילי כי סיקור שלילי מהווה טובת הנאה ליריביהם – סיקורים כאלה נחשבים טובת הנאה, ולכן אסורים על-פי חוק המתנות.
ומה נותר לעיתונים ולמהדורת החדשות? הכל פרט לדברי ביקורת או הלל לאנשי ציבור, כלומר מתכוני עוגות, רכילות ריאליטי ומודעות אבל.
ואם אי-אפשר לסקר, בואו נקיים את דיוני בית המשפט בעניין ראש הממשלה בדלתיים סגורות. אתם יודעים מה? בשביל מה לקיים דיונים, בואו נביא אותו בחשכת הלילה לכלא עכו ונעשה שם את מה שהבריטים עשו לגיבורי האומה. ממילא מוצצים לו את הדם בקשית, ממילא לא נדע כלום על המשפט כי הדבר אסור, אז אולי נכון יותר לקצר לכולם את הסבל.