היה זה חלומו הגדול של רופא העיניים, ד"ר אליעזר זמנהוף, להפוך את לשון האספרנסו שיצר, לפני 140 שנה, לשפה בינלאומית. שנים רבות לאחר מותו מנסה עכשיו קבוצת משוגעים לדבר בישראל להגשים את החלום של יוצרו משכבר הימים.
ד"ר זמנהוף היה, מן הסתם, מתהפך בקברו אילו ידע שדרושות היו שנים רבות כל כך כדי לנות ולהגשים את צוואתו הרוחנית. זו קבעה במפורש ש"על כל אדם לדבר, אומנם, עם בני עמו בשפתו הלאומית, אבל עם בני עמים אחרים - מן הדין שיעשה זאת בשפה בינלאומית".
האסםפרנסו נחשבת לשפה ניטרלית פשוטה וקלה מאין כמוה כדי שתתקבל בין בריותיו של עולם מפוצל. ללימודה יש צורך רק בשמינית מהזמן הדרוש לרכישת השפה הזרה הקלה ביותר. אחרי ככלות הכל יש בדקדוק של שפת האספרנסו רק 16 כללים, ללא יוצאים מן הכלל, וניתן לשנן אותם תוך מספר שעות בלבד. האלף-בית הוא בלטינית. כל אות מתאימה להגה מיוחד בדיבור, ואילו אוצר המילים מורכב ממילים בינלאומיות מהשפות האירופיות.
שפה עשירה
מסתבר שבקורס בן 16 שיעורים בלבד ניתן להגיע לרמה המאפשרת להבין את המדובר וגם לקרוא ספרים ועיתונים בסיוע מילון. אם בכל זאת לא רכשה לה עדיין האספרנסו מעמד כשפה בינלאומית רשמית ומוכרת על-ידי כל האומות, הרי זה, בעיקר, משום האגו העצמי של קנאותן לשפתן. ואף על-פי כן קבע עוד בשנת 1954 ארגון אונסקו, מפורשות, כי "אין כמו האספרנסו כדי לקרב בין העמים", וכי "מטרותיה זהות בהחלט לאידיאלים של אונסקו".
במשך הזמן הסתבר גם כי שפת האספרנסו עשירה די צורכה כדי לבטא את כל מחשבות האדם. כיום, למשל, מצויים בעולם כ-30 אלף ספרים בשפה זו, ובכלל זה ספרי מדע וטכניקה, תרגומים של יצירות דנטה, שקספיר, גתה, מצקביץ, פושקין, ואפילו של הסופר הישראלי ראובן קריץ. נוסף לכך מופיעים בשפה זו למעלה ממאה כתבי-עת.
ב-7 מדינות ברחבי העולם קיימות אגודות של דוברי אספרנסו. במיוחד בולטת פעילות האספרנטיסטים בארצות הגוש המזרחי, בליטא, לטביה ובאסטוניה אפילו הונהגה השפה בתקופה האחרונה כלימוד חובה בבתי הספר. פעילות דומה יש גם בסקנדינביה, בברזיל ובהוואי. בספרד, לעומת זאת, יש קתדרה מיוחדת ללימוד השפה באוניברסיטה של מדריד.
"ברית אספרנסו העולמית" - מוסד הגגאספרנטיסטים, שמרכזו ברוטרדם שבהולנד, מסייעת לחבריה ולכל הפונים אליה באמצעות 4,300 נציגים בעולם כולו. בברית העולמית רשומים 30 אלף אספרנטיסטים, ביעניהם כ-600 ישראלים.
