כמי שמייצגת גברים ונשים שהוציאו נגדם צווי הרחקה מבית המשפט, אומרת דנה שלעיתים הטענות משני הצדדים אינן נכונות וזאת ממניעים שונים. ההליך מאוד פוגעני כלפי הגבר, כי בפועל באה משטרה לאדם שהוא למעשה נטול עבר פלילי מתייחסת אליו כאל עבריין ומודיעה לו כי אינו יכול להגיע לביתו, ואז הוא נותר ברחוב כשעל גופו רק בגדיו. אין לו אפשרות להיכנס לבית ולקחת את חפציו האישיים.
במקרה כזה גם לגבר יש זכות טיעון מול בית המשפט. הפסיקה של בית המשפט העליון מציינת מפורשות שעל-מנת להוציא צו הרחקה מביתו של אדם אין זה מספיק שקיים חשש סובייקטיבי, אלא צריך שיהיה חשש אוביקטיבי לשלומה של האישה. כלומר, לא די בכך שהאישה תרגיש מאוימת או מפוחדת אלא נדרשום ראיות של ממש וכי השופט שיושב בדין יתרשם שאכן יש סכנה לשלומה. משכך, גם לאחר שהוצא צו הרחקה לשני הצדדים יש את זכות הטיעון להגיע ליעוץ מול עורך דין.
דנה נזכרת בלקוחה שבעלה באופן יום יומי היה מתעמר בה ומאיים לפגוע בה פיזית. "כשהגיעה אליי לא התבצעה בה פגיעה פיזית. היא סיפרה לי שהיא מרגישה מאוד מאוימת ומפוחדת. זה למעשה מצידה חשש סובייקטיבי וזה מצב אפור, אבל בכל זאת חשבתי שיהיה לנכון להוציא צו הרחקה שילווה את תהליך הפרידה ביניהם וזאת על-מנת שלא תיפגע.
השופטת הייתה חצויה לגבי הבקשה משום שלא ניתן לשער מתי איום הוא סרק או מעשי. בתום דיון ארוך השופטת השתכנעה ואכן הוצא צו הרחקה כנגד הבעל. בדיעבד, ניתן לומר שהוצאת הצו הייתה נכונה והמהלך נכון מכיוון שהאישה קיבלה דיווחים ממשפחת הבעל שהוא מלא בכעסים ואלים. לאחר הגשת הצו האישה הגישה תלונה במשטרה על האיומים ובשל כך בעקבות ההליך המשפטי התלונה קיבלה התייחסות נאותה".