מידידים, ממכרים, ואפילו ממשפחה אפשר להיפרד בלי הרבה נקיפות מצפון ולצאת לנסיעה ממושכת, לעומת ידיד אחד יוצא דופן, שהפרידה הזו עלולה לגרום לו לתסביך נפשי עמוק. אחרי הכל מדובר בידידו הטוב ביותר של האדם.
אז בהנחה שהכלב הוא אומנם ידידו הטוב ביותר של האדם - מה עושים כשיוצאים אל מעבר לים ונאלצים להשאירו בארץ? לא פעם תשמעו על ביטול נסיעה של הרגע האחרון או על הרבה נקיפות מצפון, בשל הכלב שהפך לחלק בלתי נפרד מההוויה החברתית.
כך או אחרת, והיה והחלטתם לנסוע לחו"ל, רצוי להשאיר את כלב המחמד תחת בהשגחה של גורם מטפל כלשהו. אם ניתן להשאירו בהשגחתו של שכן טוב, הרי שאין ספק שהדבר יקח על הכלב בהישארו בסביבתו הטבעית. בכל מקרה מומלץ להבחין בין כלב שמירה לכלב מחמד. את כלב השמירה קשה, ולמעשה בלתי אפשרי לנתק מהבית, ולכן כמעט תמיד עדיף להשאירו בטריטוריה שלו.
הצרות מתחילות כשמדובר בכלב משפחה מפונק. לכלב שכזה רצוי להשאיר, לפני העזיבה את הבית, גרב או חולצה של האדם הקרוב לו ביותר. המלבוש יהיה ספוג בריח-גופו של האדם האהוב, והכלב סביר להניח, יתחכך בו במהלך הלילה וישאב ביטחון מהקרבה הזו.
אם אין סידור לטיפול ביתי בכלב, מומלץ למסרו למעון מתאים. חשוב שבמעון כזה תהיה לכלב מלונה משלו, כי זו בעצם הפינה שבה ימצא את מקומו. ולא לשככוח להביא למעון גם את כלי האוכל והמשחקים שלהם הורגל הכלב בתחומי הבית.
לדברי וטרינרים, הזמן המירבי שבו יוכל להסתדר ללא בעליו הוא, לרוב שישה חודשים. לטענתם, כלב שיופרד מבעליו מעבר לתקופה זו, עלול לפתח הפרעות נפשיות.
