אלה המשימות שיועדו ליחידות ההגנה על-פי התוכנית האסטרטגית לקראת הכרזת העצמאות – תוכנית ד': חיל-המשמר (חי״ם) יגן על הישובים ועל האזורים; חטיבות החי״ש המרחביות תסייענה לחי״ם ותפעלנה במרחבים, בדרכים ובשטחי האויב; יחידות הפלמ״ח תפעלנה בעומק שטח האויב בארץ ישראל, ומחוץ לגבולות הבינלאומיים של ארץ ישראל המערבית.¹ תשומת-לב מיוחדת הקדישו המתכננים לגזרת ירושלים. על חטיבת ״עציוני״ הוטלו משימות אלה: השתלטות על הבסיסים הבריטיים והמשטרות בעיר ובסביבתה; על המיתקנים החיוניים (מים, חשמל וכו׳) ועל הדרך לתל אביב עד לטרון; כיבוש הקסטל ותחנות-השאיבה בשער-הגיא ובלטרון; כיבוש שכונות ערביות בירושלים (שייח׳-ג׳ארח, ואדי-ג׳וז, השכונה האמריקנית, קטמון, אבו-טור, שמעא); תפיסת תחנות המשטרה בהר-טוב, באבו-גוש, בלטרון, בצפון ים-המלח, בסדום, במעלה-אדומים ובבית לחם. ההוראה לגבי הכפרים שהיו סמוכים לקו ההגנה של ירושלים הייתה ״לבער ולהשמיד, לפי שיקול דעתך.״ חטיבת ״עציוני״ הייתה אמורה להטיל מצור על בית-לחם, בית-ג׳אלה וחברון, בסיוע הפלמ״ח, ולשתק את התחבורה בין ירושלים ליריחו ובין ירושלים לרמאללה.² על חטיבות החי״ש המרחביות האחרות – המכונות בתוכנית ״חטיבות הרגלים״ – הוטלו תפקידים דומים: חטיבת ״אלכסנדרוני״ (שפעלה בשרון) הייתה אמורה לפוצץ גשרים בכרמל הדרומי ובוואדי-ערה, לתפוס את המשטרות בזכרון-יעקב, בוואדי-ערה, בחדרה, בבית-ליד, בתל-מונד, ברעננה, בפתח-תקווה וברמת-גן. ״לתפוס לבער או להשמיד, לפי שיקול דעתך ״ את הכפרים הסמוכים לישובים היהודיים ולעורקי התחבורה: קניר, כפר קרי, קקון, שוייקה, איקטבה, דנבה, טול-כרם, קלנסואה, פרון, פרדסיה, טייבה, קלקיליה, כפר-סבא הערבית, ג׳לג׳וליה, ראס אל-עין, רנטייה, יהודיה, כפר ענה ווילהלמה, לכבוש ולאבטח את תחנת השאיבה בראש-העין; לאבטח את כביש חיפה-תל אביב, ואת תחנות הרכבת ומסילת-הברזל במרחב שבין חיפה לתל אביב, ולתפוס את הרכוש הבריטי והשירותים החיוניים בחדרה, בנתניה, בהרצליה ובפתח-תקווה.³ חטיבת ״כרמלי״ (החיפאית) הייתה אמורה לחסום את דרכי הגישה מלבנון לצפון הארץ, ומהריכוזים הערביים בגליל ובכרמל, לחיפה, לקריות ולישובים היהודיים בגליל המערבי; לתפוס את משטרות כפר-עטה, קריית-חיים, עתלית ובאסה, ואת המחנה הצבאי כורדני שליד כפר-מסריק. להשתלט על חיפה הערבית, על הכביש זיכרון-יעקב-חיפה ועל הכפרים טירה, עין-הוד, אל-מזאר, ג׳בעה, איגזים, עין-ר׳זאל, סרפנד וכפר-לאח ו״לתפוס, לבער או להשמיד״ אותם ואת הכפרים הערביים האחרים שבמרחב, לפי שיקול דעתו של המח״ט, משה כרמל, אחרי שיתייעץ עם הערביסטים ועם קציני הש״י במטהו. בפקודה שנשלחה ל״כרמלי״ דובר על תפיסת המתקנים הממשלתיים והשירותים החיוניים בחיפה ובמפרץ: הנמל, בתי-הזיקוק וכו׳. עוד משימות שהוטלו על חטיבה זו: מצור על עכו; שיתוק התחבורה הערבית מחיפה ליפו ומחיפה לשפרעם, וכיבוש הכפרים באסה וא-זיב שמצפון לנהריה, בשטח שהוקצה, בתוכנית החלוקה, למדינה הערבית, ושהוגדר ב״תוכנית ד״ כשטח אויב.⁴ חטיבת ״גולני״ (הצפונית) הייתה אמורה להשתלט על טבריה וצפת (בסיוע הפלמ״ח), לתפוס את משטרות מטולה, חלסה,⁵ נבי-יושע, ראש פינה, צפת, טבריה, גשר, בית-שאן, עפולה, נהלל, שער-העמקים ולג׳ון;⁶ להשתלט על כביש ואדי מילק-עפולה-טבריה, ועל הכפרים החולשים עליו; לכתר את הערים בית-שאן ונצרת; לכבוש את הר תבור וגבעת המורה, ולהתבסס עליהם; להרוס את הכפר סעסע שבגליל העליון, ולסרוק בקביעות את רכס הר טורען.⁷ חטיבת ״קרייתי״ (התל אביבית) הייתה אמורה לכבוש את השכונות והערביות והכפרים הערביים – אבו-כביר, סלמה, מנשיה, תל-א-ריש, ג׳בליה ויאזור, לכתר את יפו, ולאבטח את נמל תל אביב, את תחנת-הכוח ״רידינג״ ואת שדה-דב.⁸ חטיבת ״גבעתי״ (הדרומית) הייתה אמורה לחסום את דרכי הפלישה מהרי-יהודה ומרצועת עזה למרכז הארץ, לתפוס את משטרות בית-דגון, רחובות, גדרה ועירק-סואידן.⁹ להשתלט על כביש תל אביב-ירושלים עד לטרון, ועל כביש תל אביב-הנגב, עד ג׳וליס; לתפוס את הרכוש הבריטי ואת השירותים החיוניים בראשון לציון וברחובות, להשתלט על הערבים המתגוררים במושבה נס-ציונה; להשתתף במצור על יפו, לכתר את רמלה ולוד, ולכבוש את הכפרים פלוג׳ה, ג׳וליס, קסטינה ומסמיה.¹⁰ חטיבת-הנגב של הפלמ״ח הייתה אמורה להרחיב את תחום אחריותה עד תחום חטיבת ״גבעתי״, ולכבוש את הכפרים ברייר, חוליקאת, כאוכבה, בית-טימא, סומסום ונג׳ד, לכבוש את עיר המחוז באר-שבע, לכתר את עזה ולהטריד את ״התחבורה ומקורות-המים של האויב התוקף, מעבר לגבול המצרי.״¹¹

הפלמ״ח, (מחוץ לחטיבת-הנגב), היה אמור לתפקד כעתודת-מטכ״ל לשם ״סיוע זמני לחטיבות הרגלים בתפקידים קשים, התקפות על בסיסי אויב בעומק שטחו, בתוך גבולות הארץ והתקפות על בסיסי אויב ודרכי התחבורה מעבר לגבולות הארץ, במקרה של פלישה.״ לסייע ל״גולני״ להשתלט על צפת. לסייע ל״כרמלי״ לאבטח את כביש חיפה-תל אביב, ולהטיל מצור ימי על עכו; לסייע ל״אלכסנדרוני״ בכיבוש כפרים בשומרון, לסייע ל״קרייתי״ במצור על יפו, ולסייע כנ״ל ל״עציוני״, וגם לתקוף את ג׳נין בשומרון ואת תרשיחא בגליל; לפגוע בצירי תנועה ערביים בכל הארץ, מכביש עכו צפת בצפון, עד כביש חברון חאן-יונס בדרום; לחבל בכבישים ובמסילות-ברזל מעבר לגבול, מצפון לראש הנקרה; לפשוט על צור וביירות דרך הים, ולחבל בגשרים, בדרכים וביעדים צבאיים בלבנון, בסוריה, בעבר-הירדן ובמצרים. על-פי ״תוכנית ד״ היה הפלמ״ח אמור להיות בעל שבעה גדודים לקראת הביצוע, לרבות גדוד-מחץ ימי, וגדוד ממוכן.¹³

שירות-האוויר היה אמור לסייע לפלמ״ח ולחטיבות החי״ש, ולבצע ״פעולות של אווירייה אסטרטגית, ותפקידי שירות, לפי הוראות אשר תוצאנה על-ידי הפיקוד העליון.״ אלה הפעולות שהוועידה 'תוכנית ד' לשירות-האוויר: ״התקפה על בסיסי אוויר בעומק שטחו של האויב – בגבולות הארץ ומחוצה להם; התקפה על מרכזי כלכלה ותעשיה צבאית בגבולות הארץ ומחוצה להם; סיורים בעומק שטח האויב להשגת ידיעות על בסיסי אוויר, דרכי-תחבורה, ריכוז כוחות, תמרונים, מרכזים חיוניים; גילוי והכנת מטרות לפגיעה.״¹³ ידין הורה לפלמ״ח, לחטיבות החי״ש ולשירותים, להשלים את ההכנות עד אחד במאי. התוכנית הופצה בין המפקדים הבכירים, ומיד התגלו הקשיים. אנשי אגף כוח-אדם במטכ״ל העריכו שעד 1 במאי יתגייסו עוד שמונת אלפים שלוש מאות וחמישים חיילים, ומספר המגויסים יהיה עשרים וחמישה אלף בלבד (ב״תוכנית ד״ מדובר על שלושים אלף שלוש מאות ארבעים ושמונה מגויסים). הדילמה של ידין ועוזריו הייתה אם ״למלא כמעט לגמרי את תקן חטיבות הרגלים והמחץ, אולם לא להקציב כוח מגויים נוסף למערכת ה"הגנה" הקבועה, לגדודים עירוניים ולפלוגות נפתיות.״ או להקצות מגויסים גם לחטיבות הרגלים וגם למערכת- ההגנה הקבועה, ״וכך יחסרו לתקן עשרים עד שלושים אחוז בכל היחידות.״

אנשי החימוש והרכש לא יכלו לספק לאג״מ נתונים על הזמנות הנשק והתחמושת בחוץ-לארץ, על סוגי-הנשק ועל מועדי האספקה. מפקד התע״ש, חיים סלבין, התחייב לספק עד אחד במאי עוד אלף וחמש מאות סטנים. אנשי תע״ש-חוץ אמרו שאולי הם יספקו פיאטים נגד טנקים. בסיכום של אג״מ כתוב: ״לא נתקבלו נתונים על מצבת המשוריינים ועל קצב הייצור של חדשים", וכן כתוב בו שראש אגף האפסנאות, יוסף אבידר, ועוזריו, ״העלו ספקות בדבר היכולת לייצר שלד אפסנאות ושירותים לתקן ׳תוכנית ד'״, שראש אגף ההדרכה (אליהו בן-חור) הודיע שלא יהיה אפשר לאמן עוד אלף מפקדי כיתות ומפקדי מחלקות, עד 1 במאי, וש ״לא נעשו עד כה כל צעדים לאימון קצינים בדרגות גבוהות יותר ולאימון אנשי מטות, גדודים וחטיבות.״ וזאת בניגוד להמלצותיו של קולונל דוד מרכוס. אנשי אג״מ הודיעו שגם שירות ההנדסה, שירות התותחנים, השירות הרפואי ושירות-האוויר, לא יהיו מוכנים לביצוע התוכנית ב-1 במאי. מפקדי ״כרמלי״ ו״גולני״ –משה כרמל ומשה מן – אמרו לידין שדרושה להם תוספת מגויסים, יותר מהתקן שנקבע (שלושת אלפים שבע מאות שלושים וחמישה ל״גולני״, אלפיים מאתיים ארבעים ואחד ל״כרמלי״), מפקדי החטיבות האחרות הודיעו לו שהם לא יוכלו למלא את משימותיהם, אם התקן לא יהיה מלא ואם לא יקבלו סיוע מאסיבי מהפלמ״ח. ידין הגיע למסקנה שאם תתמלאנה דרישות המח״טים, לא תהיה למטכ״ל עתודה, וש״אפילו בחטיבה אחת לא קיים הצוות הדרוש, מבחינת היקף וניסיון, לחטיבה קרבית ממש, כפי שנדרש ב׳תוכנית ד׳. לאור הניסיון של השבועות האחרונים הוברר שלא קיים פיקוד מרכזי שביכולתו לנהל פעולות בהיקף הנדרש לביצוע ׳תוכנית ד׳.״¹⁴

גם אילו הקדישו האגפים, החטיבות והשירותים, את כל מעייניהם ל״תוכנית ד״, ודאי לא היו יכולים להתכונן לקראתה, כראוי עד 1 במאי. אבל הם לא הקדישו לה את מירב תשומת הלב. משבר הדרכים והשיירות במחצית השנייה של מארס, ונסיגת ארצות-הברית מתמיכתה בתוכנית החלוקה, הפנו את תשומת הלב אל הסכנות המיידות. אילו הוטלה הכנת ״תוכנית ד״ על ידין ועוזריו, בסוף מארס, ספק אם היו מכינים אותה. מיבצע ״נחשון״ והמהפך במלחמה, השכיחו את התוכנית, ואף-על-פי-כן היו לה תוצאות. במאמץ התכנון המשותף הגיעו מפקדי ה"הגנה" הבכירים וצמרת הביטחון למסקנות משותפות על יעדי המלחמה המידיים, ועל דרכי השגתם. המהפך הפסיכולוגי ניזון מתפיסות ורעיונות שהיו להם ביטוי ב״תוכנית ד״. לא במישרין (פקודות המטכ״ל) אלא בעקיפין. בישיבת ראשי האגפים במטה הכללי, ב-19 באפריל, יום אחרי ההשתלטות על טבריה, הבינו מפקדי ה"הגנה" הבכירים ש״תוכנית ד״ מתגשמת. בישיבה דובר בין השאר על פעולות בירושלים ובסביבתה, במסגרת מבצע "יבוסי". בסיכום הישיבה נכתב: ביצוע חלק מתוכנית ד': על יצחק שדה הוטל לפקח על הפעולות, ועל ישראל גלילי הוטל לעדכן את בן-גוריון. ¹⁵ לימים אמר מפקד גדוד ״ברק״(מחטיבת ״גולני״) יצחק ברושי: ״אינני בטוח אם הפיקוד הבכיר של ה"הגנה" היה מוכן נפשית לכיבוש טבריה, באמצע אפריל, אף שמשימה זו נכללה ב׳תוכנית ד׳ .קראתי אז את ׳תוכנית ד׳, אבל ראיתי בה ביטוי למגמה כללית, ולא תוכנית מיבצעית. באפריל 1948 לא היינו מאורגנים, לא בכוח-אדם ולא בנשק, לביצוע יזום של תוכנית כזאת.״¹⁶ ישראל בר, ממעצבי ״תוכנית ד״, פירט ב-1950 את ההנחה שעמדה מאחוריה; הבריטים יפנו את כל ארץ ישראל בבת-אחת, ועד אז תבנה ה"הגנה" את צבא-ההגנה. הנחה זאת לא התאמתה. הפינוי היה הדרגתי, וגם בניית הכוח הייתה הדרגתית, ועל ה"הגנה" היה להדביק את קצב הפינוי הבריטי ולנצל כל פרצה. חופש מקסימאלי ניתן למפקדים המקומיים, כדי שישיגו את היעדים המבצעיים של ״תוכנית ד״. המטרות המקוריות של התוכנית אכן הושגו – שטח יהודי רצוף בלי ערבים; עמדות-מפתח בידי היהודים; היערכות לקראת הפלישה. ה"הגנה" ניצלה את החלל הריק שהשאירו הבריטים, והכתה בהלם את הערבים. הגופים הצבאיים – שהוקמו למען מיבצע ״נחשון״, קרבות משמר-העמק, ומיבצע ״יבוסי״(בירושלים) – פעלו על-אף מיעוט המגויסים ומיעוט היחידות. ה"הגנה" יישמה את ״תוכנית ד״ בגישה לא ישירה; נסיונו של אצ״ל לכבוש את יפו, סיכן לדעת ישראל בר, את הגישה הזאת.¹⁷ ״תוכנית ד״ לא מומשה – או מומשה אחרת מכפי שתכנן אג״ם – עקב הליקויים בהכנות למלחמה, ובגלל האילוצים שלא אפשרו ל"הגנה" לנצל הצלחות והזדמנויות, וגם מפני שלמטכ״ל היה קשה לשלוט ביחידות, וליישם את תוכניותיו בחודשי המלחמה הראשונים. שלושה גורמים סייעו לניצחון היהודים:

• ראיית הנולד של אנשי צמרת ה"הגנה", שהתאמו את תפיסותיהם למציאות המשתנה;

• הדבקות במשימה של הלוחמים, שהשיגו את יעדיהם הצבאיים על-אף התנאים הקשים.

• הלם דיר יאסין על ערביי ארץ ישראל.

הנתק בין המתכננים למבצעים, בין הדרג האסטרטגי לדרג הטאקטי, היה בחלקו תוצאת ההיסטוריה של ה"הגנה" מימי ״הנודדות״ והפו״ש (ב-1936-1939). על-אף הנתק הזה השיגה ה"הגנה" חלק ממטרות המלחמה ומיעדיה הצבאיים. הצלחה זאת הייתה אחת הסיבות לכך שנתק זה הורש לצה״ל, והוא מאפיין אותו עד כתיבת שורות אלה כפי שמוכיחים המלחמות והמבצעים האחרונים. ______________________ בשבוע הבא: יתחיל מחקר חדש, שלא התפרסם מעולם, על המערכה בעמק הירדן בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות. הפרק הראשון ידון בהיסטוריה הצבאית של האזור; בראשית התנועה הקיבוצית; בתשתית התרבותית-ערכית של היישוב והמדינה שנוצרה שם; בסיבות לשקט היחסי בתחום הלאומי ששרר שם עד פרוץ מלחמת העצמאות.

1. מערכות, שם. 2. א"צ, תעודות אופרטיביות לחטיבות: עציוני. 3. שם, אלכסנדרוני. 4. צדק אשל, "חטיבת כרמלי", עמ' 30-29. 5. כיום קריית שמונה. 6. מגידו. 7. מאיר פעיל, "מן ה"הגנה" לצבא ההגנה", עמ' 312-310. 8. א"צ, שם: קרייתי. 9. כיום מצודת יואב. 10. אברהם איילון, "חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות", עמ' 486-485. 11. מאיר פעיל, שם עמ' 313-312; סדרת ראיונות עם נחום שריג. 12. א"צ, שם, הבולגרים (שם קוד של הפלמ"ח) 13. א"צ, שם, שירות האוויר. 14. א"צ, סיכום הברורים עם החטיבות והאגפים בקשר לתוכנית ד'. 15. א"צ, ישיבת מנהלי האגפים, 19 באפריל 1948. 16. ראיון עם יצחק ברושי. 17. ישראל בר, "הצדדים המתמודדים בראשית ההאבקות על ארץ-ישאל", מערכות, ס"ב-ס"ג, יולי 1950, עמ' 5.