מבט קצר על התפלגות ההצבעה על-פי יישובים מורה על מה שהיה ברור לי קודם, אני חריג, הזוי, ימני גאה, בים של מרכז/שמאל מבולבל וחסר כיוון.
אני מתגורר בהרצליה, במרכזו של אוקיאנוס מתנשא ומדושן עונג, מרכז של אנשים שיילחמו על זכויות מסתננים לגור בקרבת ביתם של אחרים, ובלבד שהבתים האלה רחוקים לפחות 10 ק"מ מביתם, מרכז של דמוקרטיה ושוויון אשר יחתום על עצומות אם חרדי או ערבי יעז לגור בשכנותם, מרכז צביעות אשר מפתח פנטזיות על פתרונות קסם בעזה, אך מייחל למסירת שטחי יהודה ושומרון למרצחים, מרכז אשר הוביל לאיתרוגו של שרון בגלל שעבר לצד הנכון של המטבע, ובעניין נתניהו, הם מלבים עוד ועוד את האש, על-אף ששניים משלושת חשדות השוחד נמחקו מבלי שנתניהו אמר דבר, ומבלי שמגלגלי העיניים לשמיים מחו כלל ועיקר.
ובמרחק של שעה נסיעה דרומה או צפונה התמונה אחרת לגמרי. הקושי הכלכלי רב יותר, בחלק מהאזורים המצב הביטחוני הרבה יותר קשה ומורכב, ושם אני מאמין שיהיה לי הרבה יותר קל להסתובב ברחובות. אין צביעות, אין התנשאות, שם לא אוהבים את המסתננים ולא מתביישים ברצון להרחיק אותם מהמדינה, שם מבינים שעל הכישלון בעזה אסור לחזור בשטחי יו"ש, שם פתוחים הרבה יותר למסורת ולמסורתיים, שם אהבת אדם באה ממקום הרבה יותר ישר, מקום הרבה יותר שוויוני.
אז תודה שדרות, תודה דימונה, תודה לערי הפריפריה של ישראל. תודה הן על נשיאת הנטל הכלכלי והביטחוני היום יומי, ותודה על שיקול הדעת, שיקול הדעת הריאלי המעדיף את האינטרסים של עם ישראל ואזרחי ישראל הרבה לפני אלה של המתייפייפים עם רעיונות ליבראליים אוניברסאליים תוך שהם מסכנים ממשית את האינטרסים המאד קיומיים של מדינת ישראל.