א
ויהי מקץ הרבה מאות בשנים, ויעור ישראל לאיטו מעומק תנומת קבר גלותו, ויקום כלביא ויסע, ויעבור דרך ימים רבים ובדרך הים ובדרך לא דרך. וישב ה' שבות עמו לארצו וכארי יתנשא ויחי ישראל. וילכו בקרב בית יעקב ויעלו ויבואו ארצה גם מולך גלות גיבן, ענק שכל שחור זקן וכסיל, וגם המון ערב-רב אוויל, תוסס ואדמוני, חולה טיפוס פרא קדמוני, המהלך אחור, אך זנב לשונו מקשקש: קידמה! קידמה! אני המודרני! ויהזו איש אשלייתו ויחלמו בהקיץ כבליל. ויוסיפו סטות וילכו הלוך וחטוא, ויבואו במחתרת ויתחברו בחנף, ויבקשו לכונן קנוניה על ישראל, וירבו שוחד שלמונים, כולם בוצעי בצע, ויקשרו קשר לרפות ידי ישראל, לאמור,
שלום עכשיו, שלום היום, הבל הב-הב כתמול שלשום. ואין שלום. הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו לאמור, תרמית שלום ותעתועים תמורת אדמת ארץ החיים. וכל שיהזו עיוועים, אשר יחלמו הבלים. טל לא יהא להם ולא מטר, ולא גשם בארץ החיים, כי להזיה מה זה עושה. זרעו גילולים, פיגולים יקצורו. אין שלום, עכשיו אכזב ליבם, שנאה יוקדת מבערת עצמותם.
ב
וימצא אדום אצל שחור, ושחור בערבוביה אצל אדום נמצא, אך מנוח לטלטלת טירופם לא מצאו. ויתרוננו ויתלוננו חליפות ויפסחו על שני הסעיפים, ויקטרו וירעילו וילשינו לפני הבעלים מארץ עמריקא. ולפתע פתאום תשוב ותנשאם שנאתם אהדדי, ויקומו איש על אחיו ועל שכנו, ויתגוששו ויפליאו צליפותיהם זה בזה, ויפערו גפיהם בור גדול לגופותיהם, וברגלי נרגנים כושלות יתנודדו שמה פנימה כמו משכרה, מטמטום, ויתמוטטו יחדיו אלי קבר. ויתוודעו שם למטה, ויתמזגו בעלטה, עמקי תהום חשוכה, מדבר חדלון השכחה. ויכרתו שם בריתם לה הם כה מייחלים, ברית
שאול בשחור אדום, ברית מות עם מחבלים. ויתבוססו בסירחון עיסת שלום השווא והכזב אשר להם, וישקעו אט בתרדמת עולמים, ועוד מעט קט יכוסה דמם ודמם לעד.
ג
אז יעופף ממעל אחד אשר לא לעמל יולד, עטוף טלית משי לבן, עטורה שני פסי תכלת ובינותם מגן דוד. ויעוט מטה ויבוא מפתן הבור, ויכסה עפר על הדם והבשר, ויסתום הגולל. ויעש ערוגה בחלקת הקבר וישתול צמח חדש לנס ניצחון ישראל, ונצח שלום אמת יקרא לו. ויאמר קדיש ויוסיף ויאמר, קדוש קדוש קדוש, ויעל בן הרשף השמיימה, ויגביה עוף אל אשר משם בא, וישראל הדבקים בה' חיים, עונים אחריו ואומרים, אמן, יהי שם ה' הגדול מבורך לעולמי עולמים.