הפוליטיקאים שלנו - הדור הבא

בצלאל סמוטריץ' הוא כנראה הדבר הבא. הוא יהיה גדול יותר מגלעד ארדן, מאיוב קרא, ואפילו מאורן חזן. סמוטריץ' עומד להשיג את הבכורה, ולהיות יצרן הכותרות המגוחכות והשנויות במחלוקת, של הכנסת הקרובה וייתכן שגם הבאה. סמוטריץ', בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא משפטן, שסיים את לימודי המשפטים בקריה האקדמית אונו. הוא מומחה ביצירת כותרות שמקוממות את מי שאינו בדעתו, ונהנה מאוד מהמהומה שהן יוצרות. סמוטריץ' מאמין שמדיניות ההרתעה של ישראל צריכה לכלול הריסת בתים, וגירוש משפחות מחבלים. בתגובה על ציוצים בטוויטר שעסקו בהפרדה הנהוגה בין יולדות יהודיות וערביות, ולאחר והתבטאות של אשתו בנושא, צייץ סמוטריץ': "יש פערים מנטאליים ולשני הצדדים נוח להיות עם עצמם", והוסיף: "אשתי ממש לא גזענית, אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח, ולא את החפלות ההמוניות שמקובלות אצל משפחות היולדות הערביות". עכשיו סמוטריץ' שוב בכותרות, עם התבטאות לפיה הדרך למנוע את פינוי עמונה, יכולה להיות בדרך של אי-ציות לבג"ץ. דברים דומים לאלה שהשמיע שר המשפטים הנכנס אמיר אוחנה, שאמר שלדעתו ישנם מצבים שבהם אין למלא אחר פסיקות בג"ץ. סמוטריץ', שחלם לקבל את תיק המשפטים, מתכוון כנראה להיות השר המרכזי בממשלה שימשיך לתקוף את בג"ץ. ראש הממשלה נתניהו, שמע את מה שאמר סמוטריץ', נמנע מלגנות את הדברים, והסתפק במשפט קצר שנמסר מטעמו כי "החלטות בג"ץ מחייבות את כולם", מה שמלמד את סמוטריץ' שהוא יכול להמשיך. נראה שאת חבר הכנסת סמוטריץ' שום דבר לא מחייב. לא ברור בראש איזה משרד הוא יעמוד, אבל ברור שזאת לא האמירה האחרונה שלו שתיצור כותרת, ומכיוון שהוא לא מרגיש עצמו מחויב לכלום, זאת רק שאלה של זמן קצר עד שהתבטאות שנויה במחלוקת נוספת שלו תעשה שוב כותרות.

ח"כ אבי גבאי הגיע מהעסקים, טל רוסו מהצבא. לגבאי זה לקח זמן. רוסו הבין מהר הרבה יותר את כללי המשחק. הוא ויתר על הכבוד ועל התואר חבר כנסת, והחליט לצאת לדרך חדשה של שפיות. הפוליטיקה נועדה לבינוניים. עובדה, אנשים רציניים מזדרזים לנטוש אותה כשהם נחשפים לכללי המשחק. אחרי שהצהיר שלא יתמודד על ראשות העבודה ביום רביעי בשעות הצהריים, הגיע גבאי בערב למסקנה שאין לו מה לחפש בפוליטיקה, והוא צודק. במקום להתעסק עם אנשים דוגמת איתן כבל, שמנסרים לו את הכיסא, יחזור עכשיו גבאי למה שהוא טוב בו באמת ויגדיל עוד יותר את חשבון הבנק. גבאי האמין שאחרי שעשה לביתו הגיע הזמן גם לעשות למען הציבור, אלא שהוא בחר את המפלגה הלא נכונה. מפלגה אחרת שבה אין איתן כבל, הייתה נותנת לו להפגין את כושר הניהול המוכר ולחלץ אותה ממצוקתה. אבל בעבודה רק חיכו בקוצר רוח לנפילתו של גבאי, ואיש לא התרגש מהעובדה שנפילתו של גבאי הביאה במקביל להתרסקות המפלגה. למפלגת העבודה יש דנ"א פגום. לצורך הקביעה הזאת לא צריך להיות מומחה בגנטיקה. אין רשימה פוליטית בארץ, ולדעתי גם בעולם, שהחליפה מספר כה רב של יושבי-ראש. כולם עד האחרון נאלצו להתמודד עם תככים, מצב שאילץ אותם להקדיש רק את שארית הזמן לשיקומה של המפלגה. לא צריך לגלות תמימות. תככים היו תמיד בפוליטיקה, אבל מה שקורה במפלגת העבודה שובר את כל השיאים. אם יהיה פעם מי שירצה לחקור לצורך עבודת הדוקטורט שלו את התככים במפלגת העבודה, הוא לא יידרש למאמץ רב. מתחת לכל אבן הוא ימצא נחש, כאשר כל נחש ארסי וקטלני מקודמו. העולם שייך לצעירים. כך גם הפוליטיקה. המנהיגים הבאים הם איציק שמולי וסתיו שפיר. אהוד ברק, בעל-רקע וניסיון שאין לרבים במערכת הפוליטית, קצין מעוטר, שהוכיח מנהיגות גם בצה"ל וגם בפוליטיקה, ייאלץ לעבור טירונות חוזרת אם ירצה להתמודד על ראשות העבודה. ברק בראשות העבודה מצטייר היום כמו מדריך בנוער העובד והלומד או בצופים, שמתכוון לצאת עם המדריכים למחנה קיץ. הצעירים של היום בפוליטיקה חסרי סבלנות. הם שואפים להגיע במהירות לצמרת, וטובים הסיכויים שבדרכם לשם יעשו כדי לסכל את חזרתו של ברק. פעם כינו את חיים רמון, ניסים זווילי, יוסי ביילין ועמיר פרץ "צעירי העבודה". היום עמיר פרץ הוא זקן חברי הכנסת, והוא עדיין בעל רצון ותשוקה בלתי נשלטת להנהיג את מפלגת העבודה. פרץ, שכבר היה בסרט הזה ראוי לתפקיד יותר מרבים אחרים. אסור לטעות, לא משה כחלון הוא האיש החברתי בכנסת, ולא משה כחלון הוא זה שמייצג או עושה למען שכבות הביניים. כחלון טוב בעיקר בדיבורים ופחות במעשים, משאיר אחריו בור תקציבי עצום, שעדיין לא ברור מי יכסה אותו. כחלון מבין היום שהמצביעים לא פראיירים שקונים את הדקלומים שלו. המכה הפוליטית הקשה שהוא ספג בבחירות האחרונות כמעט השאירה אותו מחוץ למערכת קבלת ההחלטות. עמיר פרץ, ששיקם בעבר את מפלגת העבודה, הוכיח שהוא מנהיג אמיתי, ולמנהיגות אין תחליף. העובדה שהממשלה לא שותפה עדיין בסוד הכמוס של הגרעון שמשאיר אחריו כחלון במשרד האוצר, לא מבטיחה שנתניהו לא יפקיד שוב את תיק האוצר בידיו של מי שהוכיח שהוא שר כושל. לפוליטיקה יש כללים משלה. כחלון שכשל עלול לחזור שוב לאותו תפקיד. מי ישלם את המחיר, אתם יודעים בעצמכם.

ח"כ תמר זנדברג היא ממש לא זה. איש לא יתפלא אם זנדברג עומדת מול המראה ומתקשה להאמין שהיא יושבת-ראש מרצ. זנדברג טובה בדיבורים, לא סתם בדיבורים בסיסמאות, לא סתם בסיסמאות אלא בסיסמאות נבובות. במרצ כבר מבינים שאם זנדברג תעמוד בראש הרשימה, יזכו ראשי מרצ ללוות בקרוב מאוד את מפלגת השמאל הישראלית למנוחת עולמים. זנדברג, שמכונה בזלזול מאחורי גבה "תמי 4" על הצלחתה הכבירה להכניס ארבעה חברי כנסת, מתחילה להבין שבקרוב מאוד תיאלץ לפנות את הכיסא, למי שראוי לזכות בתואר מנהיג, וזה לא יהיה היא. במרצ כבר מזהים את החולשה ואת הרפיסות שגילתה זנדברג. ח"כ עיסאווי פריג', שמכיר את כללי המשחק הפוליטי, הזדרז להודיע שהוא מתכוון התמודד על ראשות מרצ, ובינתיים הוא מקדם יחד עם ח"כ מוסי רז, וחברים נוספים במרצ, מהלך שיביא לתיקון תקנון המפלגה. התיקון יאפשר למרצ הנהגה דו-ראשית של יושב-ראש יהודי וערבי, בדומה למפלגת הירוקים בגרמניה. לפריג' יש קלף חזק ביד. הוא יודע שבלעדיו ובלעדי קולות הערבים, שהיוו קרוב לשלושים אחוז ממצביעי מרצ בבחירות האחרונות, זנדברג לא הייתה עוברת את אחוז החסימה. במרצ מבינים שכדי לשרוד צריך להחליף בהקדם את תמר זנדברג. ניצן הורוביץ, שהיה חבר כנסת מטעם מרצ, כבר הודיע שיתמודד בבחירות הקרובות על ראשות הרשימה, והוא זוכה בתמיכתו של ח"כ אילן גילאון, שנאמנות אצלו היא שם המשחק. לא הכל שלילי במרצ. התנועה התברכה בחברי כנסת רציניים ומשקיענים, כמו אילן גילאון שהזכרתי, שלא דופק פוזות, מדבר עם כולם בגובה העיניים, ומצוקה של אזרח מסוגלת להביא אותו למחות מעיניו דמעה. במרצ אין הרבה חברי כנסת כאלה, בוודאי שלא תמר זנדברג. במערכת הבחירות האחרונות ניהלה זנדברג קמפיין אישי שהבליט בעיקר את דמותה, ורק נס לא הביא את מרצ למנוחת עולמים.

מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל, יישם אישית את אמירתו של שלמה המלך: "שונא מתנות יחיה" [משלי ט"ו כ"ז], ולא הסכים לקבל מעולם מתנה מאף אדם. כאשר החליטה אישה שהלכה לעולמה להוריש לו בצוואתה את ביתה, העביר בגין ז"ל את התרומה לקרן "תל חי", שהייתה קרן לגיוס כספים ולהקצאתם, ששימשה את התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת החרות, ונקלעה בשנת 1975 לחובות כבדים. בגין נרתם למסע התרמה בין העשירים שביהודי העולם, כדי להגיע להסדר חובות עם לווים פרטים שהשקיעו את כספם בקרן, ותרם לצורך כיסוי הגרעון גם דירה שהופתע לקבל בירושה מאשה שלא הכיר. אין זה המקרה היחיד שבו סירב מנחם בגין לקבל מתנות. בארבעה עשר באוקטובר 1964 התקבלה בביתו של מנחם בגין, ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב, מתנה מיצחק אילון מחולון. בגין סירב לקבל את המתנה, החזיר אותה לשולח בצירוף מכתב מנומס. בפתח המכתב התנער בגין מדברי השבח האישיים שכתב לו השולח, השיב שאינו ראוי לתארים שמייחס לו מר אילון, הודה לכותב על האהדה שהוא מייחס לתנועת החרות, והתייחס למתנה ששלח אליו: "בינתיים התקבלה בביתי התשורה אשר הואלת לשלוח לי. מר אילון הנכבד, משוכנע אני שאין ידך משגת לקנות מתנות כה יקרות, על כן, עם כל ההערכה לאדיבותך הריני מבקשך שתקבל בחזרה את המתנה הזו, כי אין אני יכול לקבלה. אבקשך גם להבין, כי בקשתי והחלטתי זו איננה באה חס וחלילה לפגוע ברגשותיך, ואני מעריך את טוב ליבך כלפי. אבל בסופו של דבר הערכת חבר לרעהו אינה זקוקה לתשורות מיוחדות. מ. בגין" את המכתב כתב מנחם בגין לפני 54 שנים, 33 שנים לפני שנבחר לעמוד בראש ממשלת ישראל. לו בגין היה חי היום, האם הוא היה משנה את דעתו? שאלה רטורית.

איתן גינזבורג, שהיה ראש עירייה זמני ברעננה קרוב לשמונה חודשים, היה ראש עירייה כושל. גינזבורג, שלמרבית הפלא הפך בן לילה מאיש מפלגת העבודה, לחבר כנסת בכחול לבן, לא יהיה כנראה האידיאולוג של המפלגה החדשה. מי שמחליף נאמנות פוליטית כמו גרביים, חשוד בעיני כאדם שפיו וליבו אינם שווים. מי שמחליף זהות פוליטית בשביל כיסא, הוא לא אדם שהייתי קונה ממנו מכונית משומשת, ומי שמחניף בבוקר לחברי כנסת של העבודה, כשבערב הם מגלים שהוא חבר למפלגה שרוצה לזנב בהם, ולשתות מהם מנדטים הוא לא כוס התה שלי. גינזבורג, שמוכר כחנפן ויללן שהמשפטים "אכלו לי שתו לי" לא זרים לו, מבקש להציג עכשיו בפני הציבור דימוי חדש, אבל כדאי שלא נשכח את גינזבורג במהדורה הקודמת. חבר הכנסת גינזבורג, שיש מי שחושב בכחול לבן, ששילובו ברשימה הוא עסקה שאין טובה ממנה, השאיר בעיריית רעננה אחרי לכתו בור תקציבי גדול. ברור שגינזבורג ינסה לגלגל את הכדור למגרש של קודמו זאב בילסקי, אבל אז ישאלו עצמם תושבי רעננה, מה עשה גינזבורג בחודשים שבהם הוא ישב על כיסא ראש העירייה כדי להביא לצמצום הגרעון? ושאלה חשובה עוד יותר, האם היו מי שטרחו להסתיר במערכת הבחירות המוניציפליות את הבור התקציבי של אחת הערים שהייתה פעם דוגמה וסמל לאיזון תקציבי? עכשיו מנסה חיים ברוידא, ראש העירייה המקצועי של רעננה, להחזיר לעיר את דירוג האשראי שלה, וטובים הסיכויים שהוא יצליח. ברוידא, שמעדכן את התושבים אחת לשבוע בדף הפייסבוק שלו בבעיות הבוערות של העירייה, הוא בדיוק ההבדל בין מי שיודע ליילל ולהאשים את האחר, לבין ראש עירייה שהוא בולדוזר, שגם עושה, ומקפיד שלא לאכזב את בוחריו. לא ברור אם מערכת הבחירות הבאה תשאיר את הגינזבורג בכנסת. מה שברור, הציבור ברעננה מבין היום יותר מתמיד, מי באמת היה ראוי לשבת על כיסא ראש העירייה, ולכן הוא נהג נכון כשנתן את אמונו בחיים ברוידא. ברוידא התגלה כראש עירייה מצוין, שזוכה לאהדה רבה מצד התושבים, בעוד שהגינזבורג נבעט ע"י המצביעים ברעננה בבעיטה למרחקים ארוכים, היישר לזרועותיה של רשימה חדשה, שקנתה כנראה חתול בשק.

סופר פארם במתחם שרונה בתל אביב עושה עליכם קופה. תדעו שבסניף הזה מנסים לעבוד עליכם בעיניים, וכדאי שתבדקו טוב-טוב את החשבון. אנחנו קנינו שם ספריי הגנה לקיץ של ד"ר פישר. על המוצר הופיע המחיר במדבקה צהובה עליה היה רשום סכום של 59.90 ש"ח. בסמוך למדבקה הזאת הייתה מדבקה נוספת, שבה נכתב במפורש שלאחר הנחה מחירו של המוצר הוא 49.90 שקלים. בקופה שילמנו את המחיר היקר מבין השניים, שהסתכם בעשרה שקלים יותר. מי שרוכש מוצרים ברשת גדולה ומוכרת מקווה שהוא פטור מבדיקת החשבון, משום שרשת גדולה לא תרשה לעצמה לעשות מה שעושה אולי בית מרקחת קטן. אבל ברשת הסופר פארם מעיזים ולא סתם מעיזים אלא מצפצפים על החוק, רושמים מחיר אחד על המוצר וגובים מחיר אחר בקופה. לא מדובר כאן בעשרה שקלים בלבד. יש להניח שרבים אינם בודקים את החשבון, משלמים מחיר יקר בהרבה, כשהם סומכים על הגינותה של רשת סופרפארם, אבל הרשת מפירה את אמונם, רומסת את זכויותיהם, ופועלת בניגוד לחוק. כדאי שמי שאחראי על הפיקוח על המחירים יסייר בסניפי הרשת, כדי לראות האם זאת רק יוזמה מקומית, או שעוד כמה סניפים של הרשת נוהגים באותה צורה. רק קנסות כבדים יביאו את רשתות השיווק הגדולות, שבהן מתרחשים דברים דומים, ואת רשתות הפארם, לחשוב האם התעלול משתלם. יש לא מעט צרכנים פראיירים, שלא בודקים את החשבון והרשתות דופקות קופה. בסניף סופרפארם החזירו לנו את ההפרש, הסבירו לנו בתגובה בכל הרצינות שאנחנו הם הזוכים הגדולים. לטענתם המבצע שבמסגרתו נקנה המוצר הסתיים. מה שלא ידעו בסופר פארם להסביר לנו, הוא מדוע המדבקות המבשרות על המחיר הזול, המשיכו להתנוסס על עוד עשרות מכלי ספריי שהיו על המדפים, כאשר הוחלט כפי שטוענים בסופר פארם, להפסיק את המבצע, מבלי שתוקנו המחירים על המוצרים.