החמור באירועי המלחמה בנגב, עד ל-15 במאי 1948, הייתה פרשת כפר דרום. עמידתו של ישוב קטן זה במערכה היא אחת מסיפורי הגבורה הבולטים במלחמת העצמאות. כפר דרום היה ישוב של "הקיבוץ הדתי", סמוך לכביש עזה חן-יונס כ-350 מטר דרומית מזרחית מתחנת הרכבת דיר אל-בלח. מידותיו היו פחות מ-100x100 מטרים. הישוב היה מוקף בגדר פנימית שארכה 360 מטרים, ובגדר חיצונית. תעלה אנטי טנקית רדודה, היכולה לעצור רק רכב גלגלי נחפרה מחוץ לגדר החיצונית, לאורך החזית המערבית והצפון מערבית של הנקודה. תוכנית ההגנה הייתה אופיינית לישוביי הנגב: ארבע עמדות אש עיקריות, אחת בכל פינה, ושתי עמדות משנה עם כיסוי גג פשוט. הייתה אפשרות לירי באש אינפילדית¹ לאורך הגדות מכל העמדות. מסביב לעמדות נמתחו חוטי תיל בגובה נמוך המכונים "קורי עכביש". בחצר נחפרו שני בונקרים סטנדרטיים, אחד למַטֶה והשני לפצועים. עומק תעלות הקישור שדופנו בפחים, היה מטר. שתי עמדות משקי חול הותקנו על גג בית הביטחון ועל גג בית הבאר. סביב הצריפים הוקמו קירות מגן נגד אש מנשק קל, בגובה שבין 80 ל-130 סנטימטר. העמדות לא היו מוסוות, לא הוכנו כל אמצעי הטעיה והסוואה או עמדות סרק. גם לא הוקמו מכשולים נגד רכב זחלילי וטנקים. על יד השער הראשי הוטמנו שני פחי הצתה כהגנה נגד כלי רכב פורצים. בבאר החרבה הוטמן מוקש חשמלי גדול. הגדר החיה נעקרה ויושר השטח צפונית מערבית לישוב כדי להרחיב ולשפר את שדה האש. המבנה המרכזי היה בית הביטחון, בן שתי קומות, חדר אחד בכל קומה, בנוי מבטון מזוין. חברי הקיבוץ התגוררו בשני צריפים. המבנים הנוספים היו בית באר מבטון, שסיפקה מים מקידוח מקומי, וכן מבנה קשיח שכלל חדר אוכל ומחסן מצרכים, סככה לסנדלריה, אורווה קטנה, מחסן אספקה, שני לולים ניידים קטנים, מספר אוהלי מגורים לאנשי התגבורת, מקלחות שדה ובית שימוש, ופיגום עץ ועליו מיכל מים. המניע העיקרי להקמתו של כפר דרום במקום זה היה הימצאותם של מקורות מי תהום בעומק לא רב. הייתה כוונה להבטיח מים אלה ליישובי הנגב המערבי, על-ידי רכישת הקרקעות באזור. כשהחלו התקריות, הטילה המפקדה המרחבית על כפר דרום שני תפקידים: תצפית על כביש עזה-רפיח והטרדת התנועה בכביש הזה, בהתאם לנסיבות ולצרכים. לרשות מגני כפר דרום (45 איש בעת ההתקפה ב-11 במאי) היו 40 רובים מדגמים שונים ולהם 15.000כדורים, רק מעטים מהם חודרי שריון, 6 תת-מקלעים "סטן",900 כדורים לכל סטן, 2 מקלעי "ברן" עם 3000 כדור, מכונת ירייה "בראונינג" ולה 3000 כדורים, 600 מהם חודרי שריון, מרגמה 2 אינטש, 200 רימוני הגנה, 25 רימוני התקפה, 12 שקיות חומרי נפץ לפיצוץ כלי רכב משוריינים, 20 בקבוקי מולוטוב ו- 300 מוקשים נגד אדם. תגבורת פלמ"ח מנתה כיתה וחצי מהגדוד השני, שהגיעה למקום בינואר 1948. לוחמים אלה סיימו זה מקרוב את הטירונות במחנה אימונים של הפלמ"ח, בבארות יצחק. הנשק נמצא באופן קבוע אצל האנשים. מכונת הירייה הוצבה בשעות היום על גג בית הבאר, המקלעים והמרגמה היו בעתודה. מספר השומרים נע בין 2 ל-6, לפי שיקוליו של המא"ז. כפר דרום היה במצור חלקי מיום הכרזת האו"ם ב-29 בנובמבר. הדרך אליו מקיבוץ בארי הייתה קשה וחצתה אזורים ערביים טהורים. הגישה לקיבוץ הייתה אפשרית רק בשיירות, ובפרקי זמן רחוקים זה מזה. בתחילת המלחמה עדיין הייתה אפשרות לפרוץ מדי פעם דרך כביש החוף הראשי ולהגיע קרוב לכפר דרום. אך כבר אחרי חודש ימים לא ניתן היה להשתמש בציר תנועה נוח זה. הוחל אפוא בחיפוש אחרי דרכים אלטרנטיביות שהשימוש גם בהן היה קשה וכרוך במעבר בשטחי אויב. לכן לא ניתן לרכז בכפר דרום אספקה בכמות מספקת, על-אף ההערכה הנכונה שהישוב צפוי יהיה לעמוד במצור ממושך. מלאי האספקה לקראת ה-15 במאי היה לחודש ימים בלבד. לעומת זאת לא היה מחסור במים. הבאר שפעה 25 מטרים מעוקבים לשעה, בחצר פוזרו מכלי מים ומהם שנקברו באדמה בעומק רב והיו מוגנים אף מפגיעה ישירה. כשהחמיר המצב הביטחוני, פסקה במעט כליל העבודה במשק. שישים אחוז מהאנשים הועסקו בשמירה ואבטחה. האחריות לכפר דרום הייתה בסמכותו של משה נצר, מפקד הגדוד ה-2. בישוב הונהג משטר צבאי קפדני ואורח החיים נקבע רק לפי צרכי ההגנה במקום. האנשים ישנו בבגדיהם, ליד העמדות. בשעת חרום הייתה משמעת אוכל ומים חמורה. בשעת הצורך הופעלה אזעקה שקטה ורק במקרים מיוחדים הותר להשתמש במשרוקית. למגנים ולמפקדים הייתה תחושה שכל הניתן להיעשות – בוצע, והישוב הוכן בקפידה לעמוד במערכה, גם אם תהיה ממושכת.

התקריות הראשונות בין מגני כפר דרום לערביי האזור אירעו תחילה מחוץ למשק. ב-12 בפברואר כתב ישראל גלילי ליגאל אלון כי יוסף וייץ, מוועדת הנגב, פנה אליו בדרישה להחליט להעביר את אנשי כפר דרום למקום אחר בקרבת נגבה, ולזנוח את הישוב הקיים. גלילי ביקש את הוות דעתו של אלון על הצעה זו. הוחלט שלא לקבלה.² ב-10 במרס הותקפו אנשי הישוב בהיותם בשדה. מאותו יום הועלתה הכוננות לדרגה עליונה. ב-19 במרס דווח למפקדת הגדוד ה-2 כי ערבים חופרים תעלות ליד הכביש הסמוך לכפר דרום (בנראה עמדות לתקיפת רכב המגיע לישוב), וכי דרושה אספקה רפואית.³ ב-0ו באפריל תקפו "האחים המוסלמים" את כפר דרום. היה זה ניסיון הראשון לכבוש את הישוב. "האחים המוסלמים" היו חברי ארגון דתי קיצוני שמרכזו במצרים, ושסניפים לו בכל מדינות ערב. מנהיגם חסן אל-בנא, הבטיח למנהיגי מדינות ערב שהתכנסו בעליי שבלבנון, בקיץ 1947, לגייס עשרת אלפים מתנדבים לעזרת המוסלמים בפלשתין. הממשלה המצרית חששה מפעילותו של ארגון קיצוני זה. לדברי חברי הארגון, הצרה הממשלה מאוד את צעדיהם. נוקרשי פחה, ראש ממשלת מצרים ומתנגדו החריף של הארגון דחה את בקשתם להתיר להם להסתנן לנגב. בתחבולת עורמה ובכיסוי של משלחות מדעיות לסיני הסתננו קבוצות לוחמים של ה"אחים המוסלמים" לרצועת עזה. בפברואר 1948 התארגנו כולם לגדוד לוחם אחד.⁴ הממשלה המצרית דרשה כי הגדוד יחזור למצרים. לנוקראשי פחה, ראש הממשלה, היו תוכניות משלו, לגבי האזור. ה"אחים המוסלמים" התעלמו מתביעה זו, והתכוננו למאבק ביהודים. ל"אחים המוסלמים" לא היה מידע על הישובים אותם התכוונו לתקוף. ניסיונם הראשון לכבוש ישוב יהודי החל ב-10 באפריל. כאמל איסמעיל אל שריף, שכתב את תולדות מלחמתם של אנשי הארגון הזה ב-1948, טען כי כפר דרום נבחר כיעד הראשון להתקפה, מאחר שהיה "ישוב יהודי מבוצר היטב ובעל חשיבות צבאית ממדרגה ראשונה, בשל קרבתו לגבול המצרי ובגלל היותו חולש על עורק התחבורה הראשי ממצרים לפלשתין". כך ביקש הארגון להאדיר את שם לוחמיו. ב-10 באפריל, בשעה 08,00 קיבל המח"ט, נחום שריג, את המברק הראשון מכפר דרום. "הבוקר בשעה 05.00 הותקפה כפר דרום, לאחר הרעשה של מרגמות ורובים מדרום, דרום-מערב ומזרח. ממזרח התקרבו הערבים וניסו לפוצץ את הבאר. חומר הנפץ התפוצץ בידיהם ... 06.30 - ההתקפה נחלשה, אנשינו צולפים, האויב יורה ונסוג, הרוגים ופצועים לערבים, הגדר נפרצה בהתפוצצות...אווירון בריטי מסייר מעל המחנה שלנו". מברק שני הסביר אח הסיבה לנסיגה הפתאומית. כדור של המגנים פגע בחומר הנפץ שבידי הערבים וריסקם לקרעים. המגנים ספרו אחת עשרה גויות. לכוחותינו לא היו נפגעים, אחר כך הגיע הצבא הבריטי למקום ומנה שנים עשר הרוגים ערבים ו-7 פצועים. התברר שהישוב הותקף על-ידי כ-200-150 לוחמים, לבושים במדי קרב וכובעי פלדה. הם זוהו בוודאות לפי סמלי ה"אחים המוסלמים" שענדו. הבריטים לא מנעו מאנשי כפר דרום לאסוף את הנשק שנינטש על ידיד הערבים בשדה.⁵ כאמל איסמעיל אל-שריף, איש האחים המוסלמים סיפר, כי ה"אחים המוסלמים" שתקפו עם שחר את כפר דרום, הצליחו לפרוץ פריצות עמוקות בשדות המוקשים ובגדרות התיל. שומרי המקום לא הרגישו בנעשה, עד אשר נשמעה ההתפוצצות הראשונה. מיד החל קרב פנים אל פנים בפתחי הבונקרים והחפירות. כוח ערבי קטן כותר ולחם עד מוות.⁶ ב-25 באפריל מונה קצין חיל הפרשים המצרי ביבבאשי (סגן אלוף) אחמד עבד אל עזיז למפקד הגדוד הסדיר הראשון של ה"אחים המוסלמים". ב-5 במאי הוא החליט לעבור עם כוחותיו לאזור עזה ולתקוף את הנקודות היהודיות שבסביבה. כדי שלא להיתקל בבריטים הוא בחר לנוע במקביל למסילת הברזל, עד לחן יונס, ולא בכביש הראשי. בחן יונס החל לערוך את כוחותיו לקרב. תוכניתו הייתה לתקוף אה כפר דרום בהתקפת מצח, כפי שעשו זאת ב-10 באפריל הכוחות הבלתי סדירים של האחים המוסלמים. לוחמיו הסתערו על כפר דרום אור ל-10 במאי 1948. בלילה שבין ה-10 ל-11 במאי הבחינה התצפית בתנועה ערה בכביש עזה-רפיח. ידיעות שנאספו במשך ששה שבועות סיפרו על התארגנותם המחודשת של ה"אחים המוסלמים" בסביבות אל-בורג'. ידיעות על פלישה צפויה של הצבא המצרי לא הגיעו. הכוננות בכפר דרום הייתה רגילה, עד שהחלה ההפגזה. עבד אל עזיז תכנן לפתוח את המערכה בהרעשה כבדה על כפר דרום, החל בשעה 02.00. כעבור 10 דקות יטוהרו שדות המוקשים, החי"ר יסתער משלושה כיוונים ויחסל את הנותרים שישרדו בכפר דרום מההפגזה. הריכוך החל רק ב-04.30, מכיוון שלדברי קצין ב"אחים המוסלמים" לא טווחה הארטילריה מבעוד יום, והיה צורך להמתין לעלות השחר כדי שיוכלו לפתוח בהפגזה מדויקת. משהחלה ההפגזה היא לא פגעה במבנים והעמדות נשארו שלמות. המפקד עבד אל עזיז לא נכח כלל בשדה הקרב, וניהל את המתקפה ממפקדתו שבחאן יונס. התוצאה הייתה הרת אסון לתוקפים.⁷ חיל רגלים של האויב שנע מצפון-מערב ודרום-מערב לישוב, התגלה באור ראשון. כוח זה הגיע עד לגדר החיצונה, מבלי להסתער. אישם של המגנים הייתה עדיין חלשה. בשל הראות הלקויה, התעכבו לוחמי האויב בתעלה האנטי-טנקית והמתינו. כעבור זמן יצאו מחורשה שליד תחנה הרכבת בדיר אל-בלח שבעה משוריינים משטרתיים פתוחים, שהתקדמו בשרשרת פזורה לכפר דרום. מאחוריהם נעו שתי פלוגות חיל רגלים, אף הם פזורים בשרשרת. הרגלים הגיעו עד למרתק כמאתיים מטר מהגדר. ההפגזה פסקה והתוקפים המשיכו לנוע בחיפוי עצמי. משהגיעו המשוריינים לקרבת התעלה האנטי-טנקית נורו עליהם מהקיבוץ כדורים חודרי שריון. אש עזה נורתה גם על החי"ר שליווה את המשוריינים. כעבור זמן קצר נסוגו המשוריינים והרגלים התוקפים, לחורשה שממנו יצאו. ההפגזה חודשה אך עד לצהרים לא ניסו ה"אחים המוסלמים" לתקוף שוב אה כפר דרום. בשדה נותרו גוויותיהם של ארבעים הרוגים וכ-70 פצועים. למגנים היו ארבעה הרוגים ושבעה פצועים. איש ה"אחים המוסלמים", סיפר כי הלוחמים הערבים שהיו אמורים להפעיל טורפדו-בונגלור⁸ כדי לפרוץ את הגדרות נהרגו כולם. בקרב ה"אחים" השתררה מבוכה שגברה כשהחלו פגזי תותחים מצריים לנחות בין הלוחמים הערביים. הייתה זו הפגזה מצרית שחודשה עוד לפני שהספיקו התוקפים לסגת. לדבריו של הַמְספר - היה מספר ההרוגים מקרב התוקפים גדול בהרבה משהעריכו היהודים. לדבריו 70 הרוגים ו-50 פצועים הוצאו משדה הקרב. גוויותיהם של רבים נשארו מוטלות בשדה, עד להפוגה הראשונה, כעבור יותר מחודש ימים. אחר-הצהריים פסקה ההפגזה וה"אחים" תקפו שנית. שלושה כלי רכב משוריינים התקדמו מדיר אל-בלח אל כפר דרום. היו אלה שני תותחים אנטי-טנקים ממונעים, וביניהם משוריין תוצרת בית. כנראה, של מפקד הכוח. כלי הרכב הגיעו עד לתעלה האנטי-טנקית ופתחו באש על העמדות שמולם. אש המגנים כוונה בעיקר לעבר המשוריין מתוצרת בית וכדורים פלחו את דפנותיו. הוא נסוג ובעקבותיו שני התותחים הממונעים. יחידות חי"ר שנעו בעקבות השריון נסוגו אף הם וההפגזה חודשה. גם ביום קרב זה, כבקרב עשרה באפריל, לא הועמדה תוכנית ההגנה במבחן רציני. האויב לא הסתער ממש על הישוב. ניתוח הקרב גילה נקודות תורפה במערכת הביצורים. העמדות הבולטות משכו אש אויב. התעלות התמוטטו והתרחבו והנשק האוטומטי סבל מהאבק הרב. מערבת הקשר הקווי נפגעה פעמים רבות ויצאה מכלל שימוש. גם הרובים, פרט לרובים האנגלים, הכזיבו. הם נסתמו בחול ובאבק. רימוני היד כמעט ואזלו. ההפגזות על כפר דרום נמשכו גם בימים הבאים. ניסיונות להצניח אספקה ונשק נכשלו. החצר הייתה קטנה מדי. בליל ה-13 במאי חזרו ה"אחים המוסלמים" וניסו לפרוץ למשק שנפגע קשות בקרבות ובהפגזות הימים הקודמים, בשעה ארבע לפנות בוקר התקרב כלי רכב בלתי מזוהה אל שער הישוב, הדליק וכיבה את אורותיו פעמים מספר. המגנים שהמתינו לפריצתה של שיירת תגבורת, סברו שאלה הם סימנים מוסכמים של הבאים לעזרה. הרכב – טנק קל, פרץ את החסימה וחדר למשק כשהוא יורה לכל עבר. אש אוטומטית עזה נורתה על כפר דרום מצד מזרח. מגני המקום נזעקו והקיפו את הטנק. הצטופפותם סביבו מנעה פעולה יעילה מחשש לפגיעת איש ברעהו. בקבוקי מולוטוב שנזרקו על הטנק העלוהו לבסוף באש והוא פסק לירות. איש צוות מצרי נמלט מהשריון הבוער ונהרג. המגנים סברו שהטנק הושמד וחדלו לתקפו, לפתע הונע הטנק הדומם ונסוג במהירות. יחידת הקומנדו שהמתינה ממזרח למשק נסוגה אף היא. כנראה שהייתה מיועדת לחדור לישוב בעקבות הטנק. קרב לילי קצר זה שהסתיים בטוב, הבליט את הצורך הדחוף במכשולים ובמיקוש אנטי-טנקי סביב כפר דרום. הלוחמים היהודים התנהגו באומץ לב רב, בהתחשב בכך שהייתה זו הלחימה האנטי-טנקית הראשונה במלחמה.

הקריאות הנואשות מכפר דרום לעזרה דחופה בלוחמים, בתחמושת, במצברים למכשירי הקשר ובגנרטור, הניעו את מפקדת חטיבת הנגב להכין שיירת תגבורת לכפר דרום. המשימה הוטלה על הגדוד השמיני. מחלקה בפיקודו של אברהם אדן (ברן); הייתה אמורה להתלוות לשיירה. הייתה זו מחלקה חסרת נסיון קרבי. ברן החליט שפריצה בכוח מכביש הראשי עזה-חן יונס לכפר דרום אינה אפשרית. האזור מאוכלס בצפיפות ורבים בו אנשי ה"אחים המוסלמים". החלטתו הייתה לחצות את נחל הבשור בלילה, ליד תל ג'מע⁹ כשהוא בא ממזרח, ולנוע בדרכי עפר מערבה, לכפר דרום. היה זה שטח ערבי טהור שאנשי "חטיבת הנגב" לא פקדו בסיוריהם, עד אז. הוחלט שאת השיירה יוביל הסייר הוותיק, יצחק זמיר.¹⁰ לפי התוכנית יוביל משוריין את שיירת האספקה, משוריין ורכב חילוץ ינועו במאסף. בתווך משאיות האספקה. שתיים מהן משוריינות באופן מאולתר בשקי חול, ובהן התגבורת.¹¹ השיירה עמדה לצאת עוד ב-12 במאי בשעה 16.00 מניר-עם, לאסוף את התגבורת בבארי, להגיע עד חצות לכפר דרום, לפנות את הפצועים ולחזור ער הבוקר לבארי. תקלות שונות, ביניהן התנגדותם של מ"כים ותיקים לצאת לכפר דרום עם לוחמים בלתי מנוסים, עיכבו את יציאת השיירה. גם הדרך הייתה קשה משציפו, המשוריינים שקעו בחולות וחולצו בקושי. השעה כבר הייתה מאוחרת וברן החליט לחזור לניר עם. דיווחים על מצבו החמור של כפר דרום זרמו ללא הרף למטה החטיבה. הוחלט לצאת לשם שוב עם שיירת תגבורת. הפעם בנתיב שונה – עד עימרה בדרך, לחצות ואדי שללה (נחל הבשור), לכבוש את חירבת מעין,¹² מעוזו של מפקד הכנופיות עבדאללה אבו סיתה. משם להגיע לכפר דרום עם התגבורת. לחזור עם הפצועים לחִרבת מעין, ומשם –באור היום חזרה לניר עם. בדרך היו תקלות עקב מחסור בדלק למשוריינים שחזרו מקרבות בורייר, כאוכבה וחוליקאת בצפון הנגב, ועייפותם הרבה של הלוחמים. היו לוחמים שלא נחו שש יממות רצופות. הנהגים נרדמו בעת הנסיעה והשיירה התעכבה מדי פעם כדי להעירם. חרבת מעין נכבשה, שלא כצפוי, על נקלה, אולם בוואדי האחרון שלפני כפר דרום שקעה השיירה בחולות עמוקים. האויב התארגן ופתח בהרעשה מרחוק על השיירה התקועה. הפגזים פגעו במכוניות ולוחמים רבים נפגעו. שניים נהרגו וארבעה עשר נפצעו. משוריין אחד הצליח להגיע לכפר דרום. שאר המשוריינים והמשאיות ננטשו, והכוח נע ברגל לישוב המנותק. תוספת ארבעים וחמישה לוחמים בריאים ועוד חמישה עשר פצועים בכפר דרום, דלת האספקה, הכבירה מאוד על הישוב. בימים הבאים הוכחה בכל זאת חשיבותה של התגבורת שנוספה למגנים. ביומן הגדוד השני נרשם ביום הכרזת העצמאות, ב-14 במאי: "משורייני התגבורת לא הצליחו להגיע בחשיכה..,. משורייני אויב ממזרח ומדרום מרעישים את משוריינינו שכולם נפגעו.,. הטנקים של האויב סוחבים את משוריינינו. אנשינו הורידו מהערבים ההרוגים רובים ורובה נגד טנקים. ההרוג היהודי נלקח על-ידי הערבים (שני מת מפצעיו למחרת)"¹³. ו למחרת נכתב "הרעשה קשה של מרגמות ותותחים, כוחות אויב גדולים ושריון מתרכזים בתחנת הרכבת. הפגזה כבידה. המצב רציני"¹⁴ האחים המוסלמים התרברבו: "מחלקת חי"ר ארבה לבורחים מהשיירה על הגבעות הסמוכות וחיסלה את כולם, אנשי כפר דרום יצאו מעמדותיהם ואצו לעזרת חבריהם, אך האש הכבדה הפילה מהם חללים ואילצה את הנותרים לסגת לכפרם.¹⁵ האחים המוסלמים זכו בניצחון חשוב". ב-15 במאי הותקף כפר דרום בשלישית, כהמשך להתקפת הלילה ופריצת הטנק לישוב. הפעם הייתה זו התקפה של גדור מצרי סדיר, ואף היא נהדפה. ________________ בשבוע הבא: ההכנות בנגב לקראת פלישה אפשרית של הצבא המצרי לנגב אחרי הכרזת העצמאות; תוכנית להשתלט על באר שבע; בן-גוריון דואג במיוחד לנגב; לקראת הפלישה הפלמ"ח שלט בנגב; "מבצע ברק" לטיהור לטיהור הדרך לנגב.