הרב רפי פרץ - הרצל מתבייש בך

הרב רפי פרץ, שר החינוך של מדינת ישראל, נתן לתלמידי מערכת החינוך דוגמה כיצד ניתן לתמוך בהקמת מדינה, כאשר לא לכל התושבים בה יש זכויות אזרח. לתפיסתו של שר החינוך, רפי פרץ, יש לתמוך בהקמת מדינה יהודית הכוללת את כל שטחי יהודה ושומרון ללא מתן זכויות כמו זכות בחירה לתושבים פלשתינים, והוא אינו רואה כל פגם בתופעה של אפרטהייד. אני מציע לשר החינוך החדש, שיעיין בתוכנית הלימודים בספרות עברית ויתן מקום של כבוד לסופר עברי מרדכי זאב פאיירברג, שבשלהי המאה ה-19 כתב את הנובלה היפה "לאן". בדמותו של נחמן, גיבורה של הנובלה, ביקש הסופר לתת תשובה לשאלה לאן מועדות פנינו. שאלה שעלתה על סדר של צעירים רבים בני דורו בפלך והלין ברוסיה. התשובה הייתה אך ורק ארץ ישראל, ככתובת יחידה למקום, בו יונחו יסודות לחברה חדשה, חברת מופת, בה יש להקים את הבית הלאומי היהודי. נחמן, גיבור הנובלה "לאן", הדורש את דרשתו בשלל נושאים, מרכז את חלק הארי בדרשתו להליכה אל המזרח לא מתוך התנשאות על אנשי המזרח החיים כאן. בקשתו להתייחס בכבוד לאנשי המזרח החיים כאן בארץ ישראל ולהיות קשובים למאווייהם. נחמן, גיבור הנובלה "לאן" למעשה ממשיך דרכו של אברהם אבינו, שלא בא אל בני חת בחברון עם אמירות מתוך ספרות שמימיות משיחיות כמו "לֵךְ לְךָ ... וְאֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית י"ב 2). הוא גם לא בא אליהם עם האמירה, שנחצבה "בברית בין הבתרים", כי רק לזרעו ניתנה הארץ הזאת "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרַת" (שם, ט"ו 19). פרקטיקת החיים היום יומית של אברהם לא התנהלה על-פי אותן ספרות שמימיות, לפי מה שמיועד לו בבראשית ט"ו 19, לחוש ולפעול כמי שנמצא מעל הקיני, הקניזי, הקדמוני, החתי, הפריזי, הרפאים, האמורי, הגרגשי, הכנעני, האמורי והיבוסי. כל התנהגותו של אברהם בפרשת "חיי שרה" מציגה אברהם אחר.

מתוך ענווה

בחיי היום יום של אברהם ישנה ענווה והכרה בקיומו של עם אחר. ישנם ילידי המקום. ישנם עמים החיים כאן. מתוך הכרה בקיומם הוא בא לבני חת, החיים בקריית ארבע היא חברון. אברהם בא אליהם מתוך כבוד והערכה למי שחי כאן לפניו. פרק אחד לפני שבא אברהם לבני חת בפרק כ"ב, הוא מתעטף בהבטחה, שהארץ הזו יועדה לזרעו, "וַאֲבַרְכֶךָ, וְהַרְבֵּה אַרְבֵּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (כ"ב, 17). אברהם לא בא אל בני חת מתוך גבהות הבטחה שמימית. הוא בא אליהם ביראת כבוד רבה כלפי עמים החיים כאן טרם בואו. אברהם מבליט את היותו "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם" (כ"ג, 4). אחרי שהגדיר את מעמדו כלפיהם במישור האזרחי הוא משטח את בקשתו בנימוס רב, שיאפשרו לו לרכוש תמורת כסף מלא אחוזת קבר לקבור את מתו, את רעייתו. לכן במשא-ומתן גם הם חולקים לו כבוד - "נָשִׁיא אֱלוֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחָר קְבָרֵינוּ קְבוֹר אֶת מְתֶיךָ" (כ"ג, 6). אברהם לא בא אל האנשים החיים בארץ, ילידי המקום מתוך גבהות דתית וברכה אלוקית, אלא מתוך ענווה של אדם כלפי בני אדם אחרים - "וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ, לִבְנֵי חֵת" (כ"ג, 7). הקידה של אברהם היא אקט של הערכה ורכישת כבוד לכל החיים כאן לפניו. קבלת נימוסיהם ואורח חייהם ומעל הכל רכישת כבוד לאחר. אברהם מציב לי בפרשת חייו תמרורי דרך לחיים בארץ הזו, כאשר אנו חוזרים אליה אחרי שאלפים שנה לא היינו כאן. אני מבקש לצרף למופת של אברהם אבינו גם את זעקתו של נחמן בנובלה "לאן" - "ואתם, אחי, בלכתכם מזרחה, עליכם לזכור כי מזרחים אתם". לכן דורש נחמן שננהג בהם "בתושבי הארץ שאינה ריקה מאדם כאל אחים, ולא נראה עצמנו מרומים מעליהם".

אכילת נבלות

אצרף גם את זעקת אחד העם, מיסד הציונות הרוחנית, לאחר המפגש שלו עם אנשי העלייה הראשונה במאמרו "אמת מארץ ישראל" - "הן זאת עלינו ללמוד מדברי ימינו בעבר ובהווה, עד כמה מוכרחים אנו להיזהר לבלתי לעורר את חמת עם הארץ על-ידי מעשים מגונים. עלינו להיות זהירים בהתנהגותנו עִם עַם נוכרי, שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך בו בכבוד, בצדק ובמשפט ... לא כעבד כי ימלוך..." כשאני קורא את המאמר "אמת מארץ ישראל" אני קשוב גם לשוועת החרות של העם הפלשתיני. לא תהיה לי חרות, אם לא תהיה גם לעם הפלשתיני חרות. ואת זה לא הבין הרב רפי פרץ. וכשר חינוך ייטיב לעשות הרב רפי פרץ, אם ייקרא פעם נוספת את ספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד". חשוב שיחזור וישנן את הקטעים, בהם בז הרצל למנהיג המפלגה היהודית הגזענית, שישים לב שמנהיג אותה מפלגה דתית היה רב, שהרצל נתן לו את השם GEYER, שפרושו עיט, חייה הניזונה מאכילת נבלות. הרצל סולד מלאומנות חשוכה של מנהיג מפלגה יהודית, שאינו מסתיר את שנאתו לעם הערבי החי כאן. הרצל ב"אלטנוילנד" מגלה הערכה רבה למתינות של המהנדס הערבי ד"ר רשיד ביי RESCHID BEY, המסמל סובלנות וקבלת האחר. במערכת הבחירות המתוארת הרצל מעניק ניצחון בולט לרשימה המשותפת בהנהגת המהנדס הערבי רשיד ביי, המביס את הרב ד"ר געייר, הוא מביס לאומנות משיחית הרסנית המבקשת להנציח כאן מציאות מדממת. נגד מנהיגה של המפלגה היהודית הגזענית יצא הרצל, מיסדה של הציונות המדינית. ואנחנו נצא באותה עוצמה וניאבק באותה עוצמה נגד ממשיכי דרכו של הרב הרב GEYER. את דרכו של בנימין זאב הרצל המתוארת ברומן "אלוטוניילנד" בייש מי שהיום הוא שר החינוך בישראל.