רק לא ביבי
איזה מזל שיש כתב חשדות נגד ביבי. אין ספק שאם הוא לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו. אחרת איך השמאל המהוגן היה מתרץ את הקמפיין נגד ביבי (תודו זה הדבק היחיד שמאחד את השמאל המפולג היורה בתוך הנגמ"ש).
אבל האמת היא שהקמפיין הנגטטיבי "רק לא ביבי" לא נולד עם כתב החשדות, שהשמאל קופץ עליו כמוצא שלל רב טרמפ כדי להצביע קבל עם ותקשורת על 'ביבי המושחת'. גם במערכות בחירות קודמות כיכב הקמפיין בחוצות ומעל כל במה אפשרית. וכשהמטרה ביבי סומנה, שולפים מהכובע את כל שפני התירוצים העולים על הדעת.
כי לא סוד הוא שאת ביבי אוהבים לשנוא, לא רק כיריב פוליטי אלא אולי מתוך קנאה בהצלחתו המיתולוגית, כמי שבשלטון כבר למעלה מעשור, ושבר את השיא אפילו של בן-גוריון בנושא. אם ירצו או לא, גם יריביו המושבעים אינם יכולים להתעלם מהישגיו המדיניים, הכלכליים והדיפלומטיים חסרי התקדים של ביבי. כי עם הצלחה, כידוע, אי-אפשר להתווכח, ולכן ינסו להאפיל עליה ולגמד אותה בשלל הכפשות דמגוגיות או שקריות.
גנץ כמשל
המשפט המרכזי המככב בקמפיין הנגטטיבי נגד ביבי (איך לא) של
בני גנץ הוא "כי נתניהו דואג רק לנתניהו". מעניין מי מדבר. האם אי-אפשר לומר על אותו משקל "גנץ דואג לגנץ"? אחרת מה פשר זיגזוגיו הבלתי פוסקים של האיש, בהתאם למשב הרוח האלקטורלי, החל מהתנגדות לממשלת אחדות עם הליכוד להבעת עמדה בעד אחדות, וחוזר חלילה נגד, ועד החיזור הממושך והמחניף אחרי הקול החרדי (זוכרים את שני שלישי דף מילוי הבקשות האולטימטיבי של החרדים) להתנערות ממנו, כדי למשוך עוד כמה קולות חילוניים למען כיסאו הנחשק, כמו גם סירובו לוותר על הבחירות החוזרות למען העם והמשק, ובלבד לנסות להציל את עורו הפוליטי במועד ב' ולהיות ראש
ממשלה.
נכון גנץ לא לבד. לא סוד הוא שכל הפוליטיקאים רוממות האידיאולוגיה והשליחות הציבורית בגרונם, והחתירה לכיסא הנכסף בידם. האם אין זו מטרת קמפיין ההסתה נגד החרדים ונגד ביבי המשותפת למפלגות השמאל, כדי לקושש קולות על גבם, כשאת השיא שבר איווט כאשר למען כיסא הפיל ממשלה וכנסת? ולאן נעלמה היושרה של מרצ כשחברה לברק בעל האישיות המפוקפקת והשנויה במחלוקת, חברו של הפדופיל המושבע איל ההון אפשטיין. האומנם מצא מין את מינו? גנץ כמשל כבר אמרנו?
בקטנה
הכנסת מציגה: צפירת קולות
בחירות 2019: עולים על סרטון
על קול הקופה
כחלון מציג: כישלון נטו
פרץ מציג: ציירי לי שפם