הש״י דיווח שיש בשכונה הערבית אבו-כביר כמאתיים לוחמים ערבים. להריסת חלק מן השכונה תוכנה ״פעולת מרכז". למבצע הוקצו שישים וחמישה לוחמים ומרגמת דווידקה.¹ ב-12 במארס דיווח הש״י שהמורל באבו-כביד נמוך, צעירים רבים רוצים לעזוב את השכונה מפני ש״אין עבודה, ולרבים אין כבר כסף לצרכים יום-יומיים."² ב-13 במארס הפציצו אנשי ההגנה את השכונה בדווידקה. מגני אבו-כביר הוכו בהלם, וחברי ה"הגנה" חדרו לשכונה ופוצצו חלק ממנה.³ הש״י דיווח: "כל העיר הזדעזעה. רבים מהתושבים (באבו-כביר וביפו) עזבו את בתיהם ונשארו ברחובות עד תום ההתקפה. דווחו דעות שונות על סוג הפצצות. חלק מהאנשים חשב שנורו יריות תותחים. אחרים חשבו שהשתמשו ב״מוקשים מעופפים", היות שקול הנפץ דומה לקול מוקש. רוב הפצצות התפוצצו באבו-כביר וגרמו לנזק רב. חמישה בתים נחרבו. בית בן שלוש קומות ששימש עמדה ערבית נהרס כליל. הלוחם שהיה בו, מת. הערבים חוששים שהיהודים ישתמשו בנשק כבד בהתקפותיהם על ערבים."⁴ הש״י גם דיווח שהערבים מנסים לייצר מרגמות דומות לדווידקה ומתכוננים להפציץ את תל אביב, "אבל כרגע אין כל תותחים ביפו או בכפרים הערבים שבמרחבו... ידוע שבמפקדתם של קאוקג'י ועבד אל-קאדר ישנו מספר קטן של תותחים. ייתכן שתחת לחץ יביאו אחד או שניים ויפעילום נגר תל אביב. האפשרות אינה נראית כמיידית."⁵ מפקד הגזרה ישראל שחורי סיכם: "המשימה הושגה בכללה, הודות ל'מרגמות דוד', שיעילותן הוכחה על-ידי כוח ההרס של פגזיהן והאפקט המורלי שלהן... אנו נוכחים שוב ושוב שדרגת הפיקוד הלקוי ביחידות הקרביות שלנו הם מפקדי המחלקות. יש משקל מכריע בהצלחת מִבצעים לרמת המפקדים." שחורי תלה את כישלון שתי המחלקות שנסוגו מאבו--כביר ב״מבצע דוד" ב-4 בפברואר, במפקדי מחלקות אלה. הוא כתב: "למרות ההכנה המיוחדת שנתנו ליחידות הלוחמות, אין כישרון קרבי מספיק, אימון הכיתה עודנו לקוי ובאימון מחלקתי טרם הוחל... בסיכום הנני לומר שעם פלוגה טובה לִמִבצעים ביכולתנו, בעזרת 'מרגמות דוד' לחולל רבות בחזיתנו. אם נתאזר להקים פלוגה זו, יכול נוכל, ונפליא מכותינו באויב. ⁶" ב-24 במארס חדרו אנשי מחוז חל-אביב, בחסות הפגזת דווידקה, לשכונת באסה שביפו, ופוצצו בית-קירור. שני ערבים נהרגו מהפיצוץ, ערבי אחד נהרג מהפגזת הדווידקה, ותשעה ערבים נפצעו. הש״י דיווח: "בזמן הפעולה אזלה תחמושתם של הערבים בבאסה. הדבר עורר התמרמרות רבה... הייתה להם הרגשה כי היהודים ייכנסו לתוך העיר ויכבשוה ללא התנגדות."⁷ ב-31 במארס תקפו שחורי ופקודיו אח אבו-כביר ב״מִבצע מרכז 2". הם "הרסו כל מה שניתן להרוס", כתב אוליצקי, "ומאז חדלה אבו-כביר לשמש למעשה עמדה ערבית. במִבצע זה הושקע מצד היהודים למעלה מטונה של חומר נפץ. הייתה זו המנה הגדולה ביותר של חומר נפץ שפוּצצה אי-פעם במערכה בין תל אביב ויפו בפעולה אחת. ערביי יפו לא ניסו כבר להגן על אבו-כביר. תגבורת כוח לא חשה אליה. אבו-כביר הייתה לאחר ייאוש. עתה חיכו ערביי יפו בעצבנות לבוא שעתם הם."⁸

אחרי שנסע אל-חווארי למצרים, בסוף דצמבר 1947, עבר הפיקוד על יפו לוועדת הביטחון, שהקימו החזיתות העירוניות, והיא מינתה מפקדים: שני קצינים לשעבר בצבא הבריטי - עבד אל-בארי מעזה וחסן חסונה מלוד. הוועדה הצבאית של הליגה הערבית שמקום מושבה היה בדמשק שלחה ליפו מתנדבים מעירק, בסוף ינואר ובפברואר, ומינתה כמפקד העיר את מפקדם, אבד אל-והאב א-שייח' עלי, ששיתף פעולה עם ראש העיר ד״ר הייכל; מתנגדיו של ראש העיר, תומכי חאג' אמין אל-חוסייני, הזמינו את חסן סלמה לפקד על העיר, וכך התקיימו ביפו שתי מערכות פיקוד. ב--3 בפברואר דיווח הש״י כי חסן סלמה ויועציו היוגוסלביים סיירו לאורך הגבול בין יפו לתל אביב, והציעו לפוצץ את השוק היהודי שברחוב שבזי 63 ובתים בשכונת מכבי, כדי ״ליצור שטח גלוי לאש."⁹ ב-23 בפברואר הודיעה תחנת הרדיו של ה"הגנה" בערבית שעבד אל-והאב א-שייח‘ עלי עזב את הארץ בגלל סכסוך עם חסן סלמה. תחנה רדיו זו סיפרה לערבים על הסכסוכים בין מנהיגיהם, שלא נודעו להם ממקורות אחרים ושבמקומו מינתה הליגה הערבית למפקד יפו את הקצין העירקי עאדל נג'ים אל-דין.¹⁰ הש״י דיווח: המפקד החדש הוא ״איש בא בימים ונתון להשפעת אחרים." חודש אחרי שקיבל את הפיקוד ביקש גם עאדל נג'ים אל-דין לעזוב את העיר.¹¹ הצלחות היהודים והסכסוכים הפנימיים העכירו את האווירה ביפו. סכסוכים אלימים פרצו בין המקומיים ובין המתנדבים מהחוץ. בסוף מארס דיווח הש״י שמתנדבים עירקים היכו את עוזרו של חסן סלמה, וש״לקול ההמולה יצא חסן סלמה. הם קיללוהו וציוו עליו להסתלק פן יהרגוהו. הוא ברח. כאן התערב המפקד נג'ים אל-דין ופקד עליהם לשתוק. הם לגלגו לו. לבסוף עזבו שבעים וחמישה עירקים את יפו והלכו למחנה ואדי צראר. מאה וחמישים מתנדבים מסוריה, עזבו את יפו אחרי שמפקדם ישב שבועיים במאסר בעוון גניבה.¹² במברק ששלח לקאוקג״י כתב נג'ים אל-דין: "שלח נא במהירות תגבורת ליפו",¹³ וקאוקג'י שלח אליו פלוגה של מאתיים לוחמים.¹⁴ ב-30 במארס סיכם מפקד חטיבת "קרייתי" התל אביבית מיכאל בן-גל את הידיעות מיפו: מורל התושבים ירד בשל מתקפות ה"הגנה" והסכסוכים עם המתנדבים הזרים; רוב היפואים, התומכים במלך עבר הירדן עבדאללה, חלשים מבחינה צבאית; התומכים בחאג' אמין הם המיעוט, אבל העוצמה הצבאית בידיהם; מצב האספקה טוב, מספר הלוחמים המקומיים תשע מאות ועשרה. אנשי צבא ההצלה מאתיים; מתנדבים יוגוסלביים מאה וחמישים. בסך-הכול אלף מאתיים וששים לוחמים.¹⁵ ב-31 במארס באו ליפו עוד מאתיים וחמישים לוחמים יוגוסלביים מסוריה.¹⁶ אחרי ארבעה חודשי מלחמה פחת מספר תושבי יפו משבעים אלף! לארבעים וחמישה אלף.¹⁷ רוב המשפחות העשירות עזבו. נשארו העניים, ולא היה להם סיכוי להחזיק מעמד מול התקפה מרוכזת. רבים מערביי יפו קיוו לרווח והצלה מהמלך עבדאללה. נפוצו שמועות שהלגיון העבר -ירדני עומד לכבוש את העיר, ותומכי עבדאללה ביפו מיששו את הדופק בעניין זה אצל נציגי השלטון הבריטי. הש״י דיווח: הבריטים ענו שהם לא ירשו ללגיון להשתלט על יפו לפני שיסתיים המנדט.¹⁸ ________________ בשבוע הבא: הקמת חטיבת "קרייתי" בתל אביב; הכנות להגנת תל אביב מפני התקפה מיפו; חלקה של חטיבת קרייתי בביצוע "תוכנית ד'", הערכה על מטרות הערבים בגזרת תל אביב; הצעה לכבוש מייד את שכונת מנשיה, תוכנית לקראת סיום המנדט הבריטי, "מבצע דגל"

1.א"צ, מפקד חזית 1, הנדון: פעולת מרכז, 10 במארס 1948. 2. א"צ, ידיעות טנא: המצב בקרב ערביי אבו-כביר. 3. אוליצקי, שם, עמ' 324-323. 4. א"צ, ידיעות טנא, 28 במארס 1948. 5. א"צ, ידיעות טנא, 16 במארס 1948. 6. אוליצקי, שם, עמ' 330. 7. א"צ, ידיעות טנא,28 במארס 1948 וב-1 באפריל 1948; אוליצקי, שם, עמ‘ 37. 8. א"צ, מחזית הדרום, פקודת מבצע מרכז 2, 31 במארס 1948; יוסף אוליצקי, שם, עמ‘ 372-371. 9. א"צ, ידיעות טנא, 3 בפברואר 1948. 10. על המשמר, 25 בפברואר 1948. 11. א"צ, ידיעות טנא, 28 במארס 1948. 12. א"צ, ידיעות טנא תיק יפו. 13. א"צ, תולדות צבא ההצלה (עבודת מחקר במחלקת היסטוריה של צה״ל), עמ' 58. 14. שם, שם. 15. א"צ, מקרייתי לסרט, 30 במארס 1948. 16. א"צ, לקרייתי, מגבעתי מסרט, 31 במארס 1948. 17. א"צ, מקרייתי לסרט, 2 באפריל 1948. 18. א"צ, ידיעות טנא, 1 באפריל 1948.