המערכה במחוז תל אביב (ז') "להכות מכה ניצחת את יפו"

יחידות ה"הגנה" בתל--אביב שהיו במסגרת חיל משמר (חי״ם) עירוני התארגנו כחטיבה מגויסת חלקית, בתחילת מארס, ולחטיבה ניתן השם "קרייתי". ב-3 במארס כתב בן-גל לבן גוריון, לגלילי ולכל אנשי המטכ״ל, שהחטיבה תתארגן עד 1 במאי. יהיו בה גדוד חי״ש (חיל שדה) אחד, שמונה גדודי חי״ם, (חיל משמר) אחד מהם מגויס, וגדוד של פלוגות משמר ניידות. עד אז יוכשרו כתשעים מפקדי כיתות. בן-גל ביקש להקצות לו כמאה מפקדי כיתות, מחטיבות אחרות ומהקורסים הארציים של ה"הגנה".¹ במארס הכינו בן-גל ואנשי מטהו תוכנית להגנת תל אביב נגד התקפה אפשרית של כוחות גדולים מיפו, ודנו בחלק שיהיה לתל אביב בביצוע "תוכנית ד".² בן-גל כתב ליגאל ידין שיפו תוגברה בלוחמים מן החוץ, העלולים לתקוף את תל אביב במכוניות משוריינות. מכיוון שאין לתל אביב עודף ואין לתושביה לאן לסגת, כתב בן--גל, יש לחזק את קו ה"הגנה" הראשון בחזית שמול יפו ולהקים קו נוסף. "כיום הקו השני הוא אזרחים המצוידים בבקבוקי מולוטוב ורימוני יד... הכרח למצוא פתרון לבעיה בהקדם האפשרי."³

ב-10 במארס קיבל בן-גל מידין מסמך על חלקה של חטיבת "קרייתי" ב"תוכנית ד". תפקידי החטיבה: "כיבוש והשתלטות על השכונות הערביות אבו-כביר, סלמה, מנשיה, תל-עריש, ג'בליה ויאזור; הבטחת עורקי תחבורה משניים; תפיסת השלטון ואבטחת השירותים הציבוריים בעיר תל אביב; אבטחת תחנת הכוח (רדינג), הנמל, שדה-התעופה (שדה דב); מצור על יפו בשיתוף פעולה עם חטיבת ‘גבעתי' והיחידות הימיות של הפלמ״ח."⁴ ב-17 במארס שלח בן-גל לידין הערות בעניין חלקה של "קרייתי״ ב"תוכנית ד". לדעתו תפקידה העיקרי של תל אביב, לקראת הקמת המדינה, הוא אבטחת ״רשת התחבורה האסטרטגית של המדינה העברית. עורק התחבורה היחיד העובר לאורך המדינה בשטח יהודי בטוח עובר דרך תל אביב ומקווה-ישראל, לפיכך התחבורה אל ירושלים והדרום חייבת לעבור דרך המסדרון הצר של שדות מקווה ישראל, בין שכונת עזרא לחולון." בן-גל העריך כי הערבים מעוניינים להבטיח את הקשר בין יפו ובין המדינה הערבית שעליה הוחלט באו"ם, ב״מסדרון": יפו - סלמה - יאזור - יהודיה - בית-דגון - לוד, וזאת סיבת ההתקפות מסלמה על שכונת התקווה והתוקפנות מאבו-כביר. תוכנית אלטרנטיבית היא לקיים מסדרון כזה לאורך שפת הים, מדרום לתל אביב. לכן תוקפים הערבים את בת-ים. "הצלחת הערבים פירושה חיץ בתחום המדינה העברית. המגמה שלנו (היא) שיפור המסדרון (היהודי)⁵ ועל-ידי כך הפרדת יפו מהמדינה הערבית." בן-גל הציע: "להכות מכה ניצחת את יפו, סלמה ויאזור ולסגרם בשטח העירוני שלהם, כך שלא יעזו לצאת ממנו ולהטריד את המסדרון (שלנו); כיבוש שטח נוסף, כמשכון, אותו נחזיר תמורת התנהגות טובה של הערבים, לשם כך עלינו לכבוש את מנשיה ושני בלוקים של בתים ביפו."⁶

במחצית השנייה של מארס הציע ישראל שחורי לבן-גל לכבוש את מנשיה מיד, לפני הכרזת העצמאות. שחורי כתב שיש להכריח את תושבי מנשיה לסגת ליפו ולהשתלט עליה, מכיוון שהיא מאחז ערבי סמוך מאוד לעורף היהודי. בן-גל אישר אח התוכנית ושחורי התבונן לבצע אותה, אבל מִבצע "נחשון״ לפריצת הדרך לירושלים בתחילת אפריל הפנה את תשומת-הלב אליו. חטיבת "קרייתי" השתתפה במבצע נחשון, בלוחמים ובנשק. תוכנית כיבוש מנשיה לא יצאה לפועל.⁷ באפריל הכינו בן-גל ואנשי מטהו תוכנית מינימום ותוכנית מקסימום לקראת יציאת הבריטים מיפו (הבריטים כבר פינו אז בסיסים ברחבי הארץ והתרכזו בסביבות חיפה). על-פי תוכנית המינימום "יכבשו כוחות ה"הגנה" את אבו--כביר, מנשיה ותל-עריש. אנשי העמדות יוסיפו להטריד את יפו, סלמה ויאזור, מתוך השטח העירוני שלהן, וייטלו מהן כל אפשרות להטריד את תל אביב ואת המסדרון שלח." בתוכנית המקסימום דובר על "כיבוש מלא של יפו, יאזור סלמה ובית-דגון."⁸ ב-4 באפריל דיווח הש״י שהמפקח הכללי של המשטרה הבריטית ביקר ביפו לקראת העבדת השוטרים הבריטים לחיפה, ושמשטרת עג'מי והמשטרה המרכזית שליד השעון יפונו תוך עשרה ימים, וכל השוטרים הבריטים יעזבו את יפו בסוף אפריל.⁹ ב-15 באפריל חדרה יחידה גדולה של ה"הגנה" (חמישים ושבעה לוחמים) לשכונת באסה ביפו (ליד אצטדיון כדור הרגל בלומפילד), כדי לפוצץ טחנת-קמח. הכוח שנועד לפרוץ לשכונה נסוג מפני האש שירו הערבים. במהלך הנסיגה פוצצו החבלנים בית אחר. אחד מאנשי היחידה נהרג ואחד נפצע.¹⁰ אחרי ארבעה ימים, ב-19 באפריל, יצאו כמה כוחות של "קרייתי" מחולון לשכונת תל-עריש בִמִבצע "הדגל", וכבשו שני בתים. אחרי חילופי יריות כבשו הערבים את הבתים האלה בחזרה. אחד מחיילי "קרייתי" נהרג ושלושה נפצעו. בדו״ח על הפעולה כתוב: "המגמה בכללותה לא הושגה."¹¹ ב-22 באפריל פשטה יחידה של "קרייתי" על השכונה אבו-כביר כדי לפוצץ בה חנויות אחדות. החנויות לא נהרסו. בדו״ח כחוב: "החבלנים היו אחוזי פחד." בחילופי היריות נפצעו שניים מחיילי היחידה.¹² הכישלונות של "קרייתי" בפשיטות ליפו, לתל-עריש ולאבו-כביר, גרמו לוויתור מטכ״ל ה"הגנה" ומפקדי "קרייתי" על התקפה ישירה נגד יפו, ואימצו את התוכנית לכתר אותה, לנגוס חלקים ממנה ולמוטט מבחוץ את רוח תושביה ואת רוח הלוחמים הערבים החונים בה. ______________________ בשבוע הבא: כיבוש בסיס תל ליטווינסקי (תל השומר) ומבוא להתקפת אצ"ל על יפו.

1. א"צ, ארגון כוחותיה הלוחמים של החטיבה לפי התקן, 3 במארס 1948. 2. התוכנית האסטרטגית של ה"הגנה" לקראת סיום המנדט והקמת המדינה. 3. א"צ, אל ידין מאת קרייתי. הנדון: הגנת העיר, 2 במארס, 1948. 4. א"צ, התעודות האופרטיביות לחטיבות - קרייתי. 5. הכביש מתל אביב דרומה, דרך מקווה-ישראל ושכונת מולדת. 6. א"צ, לבר ממידד, 17 במארס 1948. 7. אוליצקי, שם, עמ' 373-372. 8. אוליצקי, שם, עמ' 386-385. 9. א"צ, ביוליטין 2, 4 באפריל 1948. 10. א"צ, פקודת מבצע, 13 באפריל 1948; א"צ, פעולת הטחנה, 15 באפריל 1948. 11. א"צ, אל קרייתי מאת צוריאל, דו״ח פעולת הדגל, 21 באפריל 1948. 12. א"צ, מאת מפקד המחלקה משה רוזמן, דו״ח על פעולת החבלה בחנויות ובמחסנים באבו-כביר, 22 באפריל 1948.