רק את הצביעות לא מדירים פה

מקהלת נעמה, מקהלת בנות זמר, מקבלת בנות הזמר מעגן מיכאל, מקהלת נשים צליל המעיין, מקהלת בנות עמקים-מזרע, אלי שיר מקהלת נשים, מקהלת נשים תל אביב – כולן כולן הרכבים קוליים על טהרת הנשים, מקהלות המדירות גברים, וזה לא בסדר, מה פתאום מדירים גברים ממקהלות? איך ייתכן שמקהלה תעמוד על במה ורק נשים תהיינה עמן, זה לא מקובל עלינו, זה לא מודרני. וזה גם לא דמוקרטי, ולא ליבראלי, ואם מחפשים קול סופרן, יש גם גברים עם קול סופרן, מה פתאום הפרדה מגדרית והעדפה מובהקת לנשים, את התופעה הדוחה הזו חייבים לעקר מן השורש. אין מצב שבארץ הקודש, בקיבוצים, במושבים, בכפרים ובערים ישלטו מנהגים מימי הבינים של הפרדה מגדרית, לא יקום ולא יהיה, על גופתנו החיה ועל גופתנו המתה. ולא די בגבר אחד או בשניים, חצי חצי, אם הקול לא מתאים אז שינתחו את הגברים במיתרי הקול (או במקום אחר) ערך השוויון המגדרי הוא ערך עליון. אז מה אני אגיד לכם, אלימלך פירר מדיר נשים, בקיבוצים של העמק, במישור החוף, בתל אביב ובמקומות נוספים מדירים גברים, רק את הצביעות לא מדירים כאן.