ההתעקשות של "כחול לבן" על ניסיון להביא את הליכוד לממשלת אחדות מיותרת ולמעשה מטופשת. זה ניסיון שנדון לכישלון משום שמבחינתו של החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו, משמעות הדבר פשוטה: הוא לא יוכל להתחמק מאימת הדין וסיכוייו לסיים את הקריירה שלו בכלא גדולים מהסיכויים, במקרה כזה, לסיימה כראש
ממשלה. לכן, כל זמן שהליכוד נשלט על-ידיו, הוא לא יאפשר הקמה של ממשלה כלשהי שבה הוא איננו ראש ממשלה. והליכוד נשלט על-ידי נתניהו משום שכך הוא בנוי זה שנים - כמפלגת איש, להבדיל ממפלגת issue.
משום כך גם החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו מפחד מבחירות ישירות לראשות ממשלה כי נראה לו, כנראה בצדק, שיותר אזרחים במדינת ישראל הם נגדו מאשר האזרחים שהם בעדו. ומשום כך גם הוא לא מוכן אפילו לשמוע את הרעיון שראש המפלגה הגדולה ביותר יהיה, אוטומטית, ראש הממשלה; ודאי מאז שהליכוד שוב איננה המפלגה הגדולה.
לגנץ נותרו ימים ספורים בלבד כדי לנסות ולהרכיב ממשלה. ברור לכולם, כולל לו עצמו, שתוחלת החיים של כל ממשלה שהוא יצליח להקים תהייה קצרה ואולי בגלל זה הוא ממשיך לנסות ולהקים ממשלה עם הליכוד. אולי הוא סבור שזה יסיר מעליו אשמה אפשרית שהיה זה הוא שהוביל לעוד בחירות.
אבל האמת היא שאין כל רע בבחירות נוספות. מי שכנראה יפסיד מבחירות נוספות יהיה הליכוד - ונתניהו - ובדיוק משום כך הליכוד מציג בחירות שלישיות כאסון של יום הדין.
כאן תיבחן מנהיגותו של גנץ ויכולתו להציג את עצמו בפני העם בישראל כמנהיג לאומי ולא רק כפוליטיקאי קטן בראשית דרכו. גנץ טוען שהוא בא לייצג את כל העם, לרבות מי שלא הצביע עבורו - ומכאן, גם את ערביי ישראל. אשר-על-כן הוא חייב להביא את אוכלוסיית המיעוטים של ישראל - למעלה מ-20% מכלל האוכלוסייה - אל מרכז הבמה הפוליטית והציבורית, כחלק אינטגרלי של הציבור וכשותף לגיטימי בפעילות הפוליטית במדינה. ואם מי שמייצג את האוכלוסייה הערבית בישראל הן המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, הרי היא זו שצריכה להיות השותף במשחק הפוליטי, בין אם כחברה מלאה בממשלה ובין אם כמי שתומכת בה מבחוץ, מה שהיא טוענת שהיא מעוניינת בו.
צריך לזכור: גם אם גנץ מקים ממשלת מיעוט שבה תומכים 57 חברי כנסת ואשר לה מתנגדים 55 ו
ישראל ביתנו נמנעת בהצבעה, הרי שמאותו רגע שבו מוכרעת ההצבעה ראש הממשלה יהיה גנץ - ולא נתניהו, שכן רוב רגיל מספיק לכך. יתרה מכך, כדי להפיל אותו, יהיה צורך להציג ממשלה חלופית בתמיכה של 61 חברי כנסת. או-אז תוכל ממשלת גנץ לייצר פתרונות לבעיות המיידיות שיש צורך להידרש אליהן ולהכין בצורה מסודרת בחירות חדשות.
צריך לזכור: כל הבעיות החמורות שבפניהן ניצבת עתה ישראל הן תוצאה ישירה של כישלונותיו של נתניהו, בין אם זה הבור העצום בתקציב ובין אם זו הבעיה האירנית. לעניין זה, כדאי אולי לזכור כי נתניהו מתגאה שהיה זה הוא שגרם לטיפש טראמפ להוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין ולחדש סנקציות, למרות שהיה ברור, לפחות לרבים, שאירן לא תיכנע לסנקציות ורק תחריף את התנהגותה הדווקאית ותאיץ את תוכנית הגרעין שלה. המציאות הזאת שאליה הביא טראמפ את העולם טופחת על פניהם של טראמפ, נתניהו ושאר המתלהמים. לצידו של הכשלון הזה אפשר לראות גם את מה שממשיך אותו - הפקרת הכורדים וסוריה לטורקיה של
ארדואן, לאירן ולרוסיה כאשר ארצות-הברית מסתלקת בבושת פנים מהמזרח התיכון ומופיעה כמשענת קנה-רצוץ.
החזרת השפיות למדיניות החוץ והביטחון של ישראל היא צורך השעה ובוודאי שנתניהו וחבר מרעיו בליכוד אינם יכולים לעשות זאת. אולי גנץ, בסיועו של
עמיר פרץ, יוכלו לעשות את זה. זה נכון גם לפתרון לבעיה הבור בתקציב. נתניהו ושותפיו שיצרו את הבור ודאי שאינם יכולים לפתור את הבעיה שזה יצר. עמיר פרץ, יחד עם גנץ, יוכלו כנראה ליצור פתרונות ראויים. לשם כך יש צורך בממשלה של גנץ עם עמיר פרץ וזה אפשרי רק בממשלת מיעוט שאפשר להקים באופן מיידי.