דומה שעתה כל ערוץ תקשורת באשר הוא שם את נושא האקלים על סדר היום. במשך שנים נושאי הסביבה היו נחלת המיעוט גם בקרב העיתונאים. הנושא נחשב נחות, השאיפה של רבים הייתה לחסות בצל הפוליטיקאים ולדווח על כל אות היוצאת מפיהם. אפשרות נוספת היא כמובן הנושאים הביטחוניים והכלכליים. אלה גם אלה משכו אחריהם עיתונאים ועיתונאיות שכל מבוקשם היה לטפס המעלה היוקרה של המקצוע. אפשר לראות את המודל בפאנלים של מוספי סוף שבוע בערוצי הטלוויזיה באשר הם.
בעולם הנושא הסביבתי רוחש וגועש, הנה אפילו פריז, עיר האורות והזיהום עושה תפנית משמעותית ומצמצמת את כלי הרכב שינועו בכבישיה. שם מצמצמים את שטחי הכבישים לטובת מדרכות וערוגות ירוקות. הם הבינו את מה שהבינו בערים רבות בעולם שהמשחק ב"נדמה לי" הסתיים, המשבר הוא כאן.
עיתונאי הסביבה הישראלים עטו על הנושא הפריזאי שמוצאי שלל רב ובצדק, כי קורה שם משהו משמעותי. אבל זו העבודה הקלה והזמינה. כי כאן אצלנו המצב הסביבתי, רחוק מלהשביע רצון. בסוף השבוע האחרון שוטטתי בשפך הירקון ואספתי מדגם של בקבוקי פלסטיק, עטיפות של חטיפים ועוד מאותו הדבר. במבצע בזק, מדגם אקראי, התמלאה שקית זבל ענקית בדקות ספורות. הזבל בסביבה העירונית והחוף שלצידה הוא מפגע קטלני. הרשויות המקומיות, מפעילות פקחים ועובדי ניקיון, אך ככל שיעשו את מלאכתם האזרחים והאזרחיות ממשיכים להשליך את הזבל שלהם מבלי להשקיע מאמץ. רבים גם משליכים גם את בדלי הסיגריות, שמרעילות את כולנו, לרשות הרבים. אלה כאמור רק דוגמאות לדפוסי ההתנהגות המקובלים בתחום הזבל.
בואו נעבור לסוגיה נוספת - אל המכוניות הפרטיות שמעטים מדי מוכנים לוותר עליהן, בארץ ובעולם. הטענה הרווחת, שיש בה צדק היא שהתחבורה הציבורית בישראל לא יעילה. אכן התחבורה הציבורית בישראל רחוקה מלהיות יעילה. איך פותרים את הבעיה? משנים דיסקט, מצמצמים באופן אישי את השימוש ברכב פרטי, לא ממהרים לרוץ ולקנות רכב חדש מה"ניילונים", הולכים ברגל במרחב העירוני ורק במקרה הצורך משתמשים באופניים ובמסלולים שנועדו לכך. הליכה ברגל היא האופציה העיקרית של האדם המערבי לשמור על בריאותו, בעידן הדיגיטלי וההתמכרות לעבודה במשרדים עם כיסא ושולחן.
רגע אחד, על מה המאמר? על זבל ועודף מכוניות ותרבות צריכה מטורפת שמקדשת את ה"בלאק פריידי"? עוד מיליארדי פרסומות מעודדות צריכה? הרי המאמר החל עם העלאת סדר היום הסביבתי. כן, לא ברחתי מהנושא. הדגמתי שקל לדווח מה קורה בפריז אבל נראה משעמם לחזור ולפנות לאזרחים לצמצם את השימוש ברכב פרטי וללכת ברגל במקום. משעמם לעקוב אחר הזבל ברחובות והאזרחים שחושבים שמישהו אחר צריך לנקות אחריהם. משעמם לדבר על בניה ירוקה ובכלל על הצורך המיידי לחדול מבניית מגדלי ענק בזבזני אנרגיה ושטחים ירוקים.
משבר האקלים הוא רק חלק מהבעיה הסביבתית שגורמים בני האדם לכדור שבו הם חיים. התקשורת חייבת להתחבר לנושא שאמור להיות סדר היום של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מענייני הביטחון כמו "האיום האירני" או שלל איומים אחרים. ענייני הביטחון מסורים בידי המדינה שתטפל בהם עם ובלי התקשורת. ענייני הסביבה לא מטרידים את מקבלי ההחלטות והמקום של האזרחים והתקשורת לעשות. לפעול באופן אקטיבי, לצמצם את השימוש בגורמי זיהום סביבתיים, כל אחד ואחת מאיתנו. העיתונאים חייבים ללחוץ על המערכות שלהם להעלות את הנושאים הללו לסדר היום ונושא. התקשורת חייבת להפנים את התרומה האדירה שלה להרחבת השימוש ברכבים פרטיים, טיסות אינספור ברחבי העולם, באמצעות הפרסומות שמטמטמות אותנו וכך גם לגבי כל יתר מוצרי הצריכה. מדובר בשותפות מלאה בין היצרנים, המשווקים והתקשורת, בשוק של מאות מיליארדי דולרים. שוק שקובר תחתיו את כדור-הארץ.
