יש עולם של מעלה ויש עולם של מטה. אלה שמועסקים בעולם של מטה גוזרים קופון כשאנחנו בדרכנו לעולם של מעלה. בעולם של מטה שולטות חברות קדישא, שהעסקנים הבכירים שלהן גילו מזמן, שהדרך לעולם של מעלה רצופה בהרבה כוונות טובות ובלא מעט מזומנים.
הפעם בחרתי להאיר את עיניכם ולספר לכם על כמה משרות, כאלה שרק צדיקים גמורים יכולים לשמש בהן. מדובר לא רק בצדיקים גמורים אמיתיים, אלא גם בכאלה שהם מקורבים למשל לשר, או למפלגה הדתית הנכונה שזה כמעט אותו דבר.
אם בחרתם שלא לעסוק בתורה, ואין לכם זמן לגלגל עיניים לשמיים, אין לכם גם שום סיכוי לזכות באף לא אחד מהתפקידים ששמורים כנראה רק לאנשי שלומנו.
בסיפור הזה הכל נראה כמעט חוקי. כמעט, כי כאן לא עוסקים בקטנות. עוד מעט תגלו שניגוד עניינים, שהוא עבירה חמורה במשפט הפלילי, אינו עניין שמרגש במיוחד יראי שמיים. לחברות הקדישא כללים משלהן, ואין להן שום כוונה לאפשר לאיש לשנות את חוקי המשחק.
אז נתחיל. ראש מטה מנכ"ל המשרד לשירותי דת, ארז מלול, שהתמנה לפני חמש שנים לתפקידו, חיפש כמו כולם משרה בכירה קבועה, שתאפשר לו גם מעמד מכובד וגם משכורת קבועה. בסמיכות לחדר שבו הוא ישב במשרד לענייני דתות, הוא גילה תפקיד שכמו נוצר רק למענו - ראש מועצת בתי העלמין בירושלים.
אל תתנו לשם הארכאי להטעות אתכם, מדובר בתפקיד עם שכר יפה בצדו, שמי שמתמנה אליו כפוף ישירות רק לבורא עולם ולשר הדתות. אלא שבתפקיד הזה שימש לא אחר מאשר הלל הורוביץ, פעיל מפד"ל, שלא הייתה לו שום כוונה להחליף את הבוס שהוא כפוף אליו, וגם לא את התפקיד.
אז מה עושים? מתחמנים. לפני שנתיים הכריז השר
אריה דרעי על הקמתה של מועצה חדשה בשם הוועד היהודי בחברון, שהיא רשות מוניציפלית עם תקציבים על כל המשתמע מכך. דרעי, שאין יצירתי ממנו, הכריז על מועצה חדשה שתאגד את כל היהודים בחברון, ותהיה אחראית לספק את השירותים המוניציפליים לתושבי חברון. המועצה החדשה מופקדת גם על מערת המכפלה.
ומי מונה לראשות המועצה? אל תנחשו, זה ברור - הלל הורוביץ, רק כדי שיפנה את כסאו כראש מועצת בתי העלמין, לטובת ראש המטה של שר הדתות ארז מלול, שחשק במינוי עם כפיפות ישירה לבורא.
כמעט שכחנו לספר לכם, שמלול זכה לכך שבאחד הימים לפנות בוקר, פשטו חוקרי משטרה על ביתו, וערכו בו חיפוש. מלול נלקח לחקירה ונחקר באזהרה בפרשה האחרונה, שבה נקשר שמו של השר אריה דרעי.
כשאתה שוהה בחברת צדיקים גמורים, אתה נחשף לתפקידים בכירים שלא מוכרים לאדם חילוני, כמו למשל ועד העדה הספרדית בירושלים. מדובר בעמותה ותיקה עוד מימי הטורקים, שצברה הרבה נכסי נדל"ן ונכסי הקדש בירושלים. ועד העדה הספרדית שותף בחברה קדישא לעדת הספרדים, שבבעלותה בניינים בירושלים וקרקעות קבורה מבוקשות בהר הזיתים.
יושב-ראש מועצת בתי העלמין הוא הרגולטור שנועד לפקח על בתי העלמין. אבל מה קורה כשהרגולטור נושא בתפקיד בכיר בגוף שהוא מפקח עליו? כשזה קשור בצדיקים גמורים, לא קורה כלום.
במצב שנוצר, מי שממליץ למשל על שלילת רישיון של החברה קדישא הספרדית, או הענקת רישיון הוא לא אחר מאשר ארז מלול. אבל כשבעסק מר מלול - שהוא חבר בכיר בוועד העדה הספרדית וגם הרגולטור - חוקי המשחק משתנים.
מר מלול, שלא עוסק בקטנות, החליט להתמודד על תפקיד חבר הנהלת ועד העדה הספרדית בירושלים. הוא זכה כמובן לתמיכתם של חברי הנהלת החברה קדישא ועובדיהם שכפופים לו למעשה. כשמלול זכה בתפקיד חבר ההנהלה, הוא הפך לא רק לאיש החזק, אלא גם לבעל זכות חתימה בגוף מבוקר, שהחוק מחייב אותו לפקח עליו. איך זה קורה? זה קורה.
זה נכון שאין דבר חמור מזה כשמדובר בניגוד עניינים זועק לשמים. אבל כשמדובר בענייני שמיים, אין מי שקרוב יותר מהחברה קדישא. גם העובדה שגוף ציבורי, אסור לו שיהיה בניגוד ענייניים, היא לא סיבה טובה לקלקל את החגיגה. מר מלול לא מתרגש, וכנראה גם לא החוק. בעניינים של מטה, כמו גם בעניינים של מעלה, יש כנראה חוקי משחק אחרים שגם המחוקק לא מתערב בהם.
לפני תשע שנים כתב העיתונאי
אריה אבנרי ז"ל, שהקים את תנועת "אומץ" לחשיפת השחיתות הציבורית, על תנועת
ש"ס את הדברים הבאים: "ההלכה קובעת, שאין שמים פרנס על הציבור, אלא מי שיש קופת שרצים מאחוריו, וזאת על-מנת שיפיק לקחים וימלא את צרכי הציבור באמונה. קופת השרצים של מפלגתכם מכילה כספי ציבור שנגזלו באמצעי סחיטה ואתם נושאים באחריות. הפער שנפער באחרונה בין היהדות החרדית לחילונית חשף אתכם במלוא ערוותכם כצבועים, שקרנים, מתחסדים ומגלגלי עיניים, ואולי הדרך לגן עדן חסומה בפניכם עד שתכפרו על חטאיכם".
לי אין שום הוכחה שש"ס גזלה כספי ציבור באמצעי סחיטה, ולכן תרשו לי להסתייג מהמשפט הזה בדבריו של אבנרי המנוח. אני משוכנע שלו אבנרי היה חי היום והיה קורא את ההסתייגות - חיי לא היו חיים.
מה שנראה כמו שחיתות ומריח כמו שחיתות הוא שחיתות, ולא סתם שחיתות אלא שחיתות ציבורית. כשהיא מתבצעת לכאורה בגוף ציבורי ראוי שהיא תיבדק ביסודיות. גם מי שמוליכים אותנו בדרכנו האחרונה, אינם מעל לחוק.