פתיחת השנה הפוליטית בארה"ב – עם הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית – מגיעה ביחד עם סיום משפט ההדחה של הנשיא
דונלד טראמפ. צירוף המקרים הזה מלמד על הצפוי לקראת הבחירות בנובמבר – כותב דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט – ועל כך שאיחוי הקרעים אינו עומד על סדר היום.
טראמפ לעולם לא יוכל לברוח מן העובדה שהועמד לדין – רק הנשיא השלישי בהיסטוריה – אך הוא כמובן יראה את זיכויו כניצחון. במקביל, חצי מהאמריקנים – אלו שבסקרים אמרו שיש להדיח את טראמפ – יהיו מאוכזבים ואף נזעמים. זוהי השורה התחתונה של שנה הבחירות. שני הצדדים יוכלו להכריע רק בנובמבר בשאלה האם טראמפ ימשיך בתפקידו ואלו גבולות יש להציב בפני הנשיא. זוהי השאלה החשובה ביותר הניצבת בפני הבוחרים, והם חלוקים עליה בצורה חדה.
טראמפ ישא מחרתיים (יום ד', 5.2.20) את הנאום על מצב האומה, פחות מיממה לפני זיכויו הצפוי. לא משנה מה הוא יאמר, טוען בלץ; המצב עגמומי: חששות למרות הצמיחה הכלכלית המתמשכת, חששות לעתיד הדמוקרטיה; חילוקי דעות הנראים כבלתי ניתנים לגישור. הליך ההדחה רק העצים תחושות אלו.
המשפט בסנאט לא תרם במאומה להשבת אמון הציבור. ההחלטה שלא לזמן עדים מנעה את הופעתם של ג'ון בולטון ואישים אחרים שיכולים היו למסור מידע על מעשיו של טראמפ בפרשת אוקראינה. כל הסנאטורים נשבעו עם תחילת המשפט לפעול ללא משוא פנים, אך הרפובליקנים הראו מה המשמעות של להיות חבר במפלגת טראמפ, הנראית כאילו היא חלק מטראמפ בע"מ.
ההסברים שנתנו הסנאטורים לאמאר אלכסנדר וליסה מורקובסקי להחלטתם להתנגד לזימון העדים, מעידים היטב עד כמה התהליך הפך לפגום. מורקובסקי אמרה, שהליך ההדחה הוא כישלון שאין טעם להמשיך בו, בשל אופיו המפלגתי מהרגע בו החל, ושאין סיכוי למשפט הוגן. אלכסנדר הסביר, כי אומנם התובעים הדמוקרטיים הוכיחו את טענותיהם, אך מעשיו של טראמפ אינם מצדיקים את הדחתו, בלתי ראויים ככל שהיו. לדבריו, אזרחי ארה"ב – ולא הסנאטורים – הם שצריכים להחליט מי יהיה נשיאם.
רוב הרפובליקנים אפילו לא היו מוכנים לומר שמעשיו של טראמפ היו בלתי ראויים. במקום זאת, הם תקפו את הדמוקרטים בבית הנבחרים וטענו שפעלו משיקולים מפלגתיים. אבל כאשר החליטו למנוע את זימון העדים, טוען בלץ, אותם סנאטורים עצמם מנעו מן הבוחרים את האפשרות לקבל מידע נוסף כאשר ילכו לקלפיות.
יו"ר בית הנבחרים,
ננסי פלוסי, התנגדה במשך חודשים ארוכים לפתיחת הליכי הדחה, למרות לחצים גוברים מהאגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. היא שינתה את עמדתה כאשר נחשפה פרשת אוקראינה, וגייסותיה מיהרו לקרב בניסיון לסיים את הפרשה עד סוף השנה – כדי שלא תאפיל על הבחירות המקדימות במפלגה. בסופו של דבר, ההצבעה בבית הנבחרים הייתה מוקדמת מכדי שההליך יהיה דו-מפלגתי – תנאי חיוני להצלחתו.
הסנאטורים הרפובליקנים החליטו שהליך מזורז יהיה לטובתם ובוודאי לטובת טראמפ, למרות שרוב ניכר של הציבור תמך בזימון עדים. הדבר הוביל לכך שהם לא הציבו שום גבולות להתנהגות הנשיא – כל נשיא. טראמפ, הטוען שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, יפרש זאת כראות עיניו. וכך שאלת עתידו של טראמפ חוזרת למקום בו הייתה לפני חצי שנה: לידי הבוחרים.
בלץ מציין, כי הליך ההדחה הותיר דמוקרטים רבים מתוסכלים ואף גרוע מכך. הקולות בסנאט היו נגדם. אבל אין זה אומר בהכרח שכך ייראו התוצאות בנובמבר. טראמפ נכנס אליהן עם היתרונות הרגילים של כל נשיא מכהן – אך גם עם קרוב למחצית האמריקנים האומרים שללא ספק יצביעו נגדו. מאחר שטראמפ איננו נשיא רגיל, הבחירות הקרובות ממילא לא עמדו להיות רגילות, ורבים ראו אותן כחשובות במיוחד. אחרי הליך ההדחה, ההכרעות שבפני הבוחרים הן יסודיות עוד יותר ולתוצאות יהיו השלכות מרחיקות לכת על ארה"ב.